שאלה

[freearth10]

וואלה

אז זה ההבדל שבינינו. אני נותנת גם לילדי, גם למטופלי, גם לחברי את כל מי שאני. אותי הם לא יכולים לקחת. הם יכולים רק ליצור עם הנתינה הזאת משהו חדש.משהו שיש לי בו חלק.אבל הוא לא אני, והוא לא בזכותי, אלא בזכות מה שאנחנו שם יצרנו שאכן ממלא גם אותי.

 

[דני ביהרי]

נתינת יתר זו בעיה גדולה בטיפול

 

[freearth10]

נתינת יתר?

מה זה? אתה יכול לתת משהו שמישהו לא רוצה לקבל?

מאיה

 

[דני ביהרי]

כן והרבה מאוד-רק שזה לא טוב

 

[freearth10]

וואו אתה אסרטיבי

 

[דני ביהרי]

תודה../images/Emo24.gif

 

[אורני זקס]

אני מאד מאד מקווה

שזו רק לשון דיבור אצלך, ולא האמת. "את כל מי שאני" - כולל חלקים שלמים שאני ממש לא רוצה לחלוק עם ילדיי, ואני בטוחה שהם לא היו רוצים שאחלוק איתם. האמת? אני בטוחה שגם לאמא שלי יש כמה צדדים, שאני מודה לה שלא חלקה איתי מעולם. אני שוב מזמינה אותך לנסות להסביר, לי וגם לעצמך, מה זה אומר בשבילך "לתת את כל מי שאני".

 

[freearth10]

ואני מאוד מקווה

שמה שאני אומרת זה גם מה שאני מרגישה וגם מה שאני חושבת. קנסיולוגיה הוא תחום שבו אין מנהל ומנוהל אלא יש תקשורת בין שני אנשים. אני לא מובילה לשום מקום (בכל אופן מאוד מקווה שזה אכן הכי קרוב לאמת)אלא רק רגישה מספיק כדי לקרא את תגובת הידיים ולטפל במקום אליו הן הגיעו. כמטפלת אני מביאה את כולי לטיפול את כל החוויות אותן עברתי (לטוב ולרע), את כל הדרכים בהן תהיתי,טעיתי או הצלחתי, את כל המה והאיך שלמדתי, את כל מה שעיצב ומעצב את מי שאני היום. ואת כל מה שיש בי - את כל הרגישות האהבה והידע אני מוכנה לתת לכל מי שמוכן לקבל. בנתינה יש את הצד הנותן, אבל יש גם את הצד המקבל. והצד המקבל הוא לא פסיבי הוא יכול להחליט לקבל והוא יכול להחליט לדחות. אני לא פוחדת לתת את כל מה שיש בי. אני לא צריכה את החייץ שמגן עלי, אני מרגישה מספיק מוגנת כאשר אני נותנת, כי כל נתינה היא קבלה. לילדייך אני מאוד מקווה שאת נותנת את כולך ומאפשרת להם לבחור מה הם רוצים לקחת ואיך.

 

[אורני זקס]

וכשאת

נותנת את כולך - האם המטופל יכול לקחת את כולך איתו הביתה? מה זה באמת אומר בשבילך "לתת את כולי" ?

 

[בובי]

אני בעד חברות וידידות

וקרו לי אתמול מקרים מענינים בדיוק בנושא הזה יש לי מטופלת שעוברת כעת ניתוח מצאו לה מיומה והיא התקשרה להודות לי שהצלחתי לאזן אותה וחלק גדול מהבדיקות דם התאזנו. הלכתי לבקר אותה וגם קניתי לה עציץ קטן מתנה. ישבנו ושוחחנו ופשוט הרגעתי אותה וזה יכול להיות חברות לכל החיים מה שכן צריך לעשות זה תיאום ציפיות ולהיות כנים על יעוץ בכמה דקות או מסז קצר אני לא לוקח כסף רק מציע שאם אתה רציני ורוצה משהו בוא נפגש ונדבר על זה כולל מחירים וכל מה שקשור. אני מכיר די הרבה זוגות נשואים שאחד מהם טיפל בשני וזה לא פסול בתנאי שמבהירים את הענינים והכל גלוי יש לי גם חברים שאיתם אני מחליף טיפולים פשוט צריך לעשות תיאום ציפיות ושלא יקרה שאחד חושב שהוא הולך לקבל שעה מסאז בחינם ואתה חושב שהוא צריך לשלם על זה 200 שקל זה מתכון לפיצוץ ראיתי אתמול בחנות איך עסקה מתפוצצת בצעקות וזה היה כל כך צפוי ובלתי נמנע . אני היתי נוהג אחרת אבל זה מה יש יום טוב

 

[פרם שי]

גם אני נוהג כך

אני מביא מתנת יום הולדת ללקוחות שלי, וגם לחגים, וכשלקוחות שלי ילדו כמובן שהבאתי מתנות, וגם לבקר אם אפשרי. זאת לא חברות, זאת התנהגות אנושית נכונה במיוחד עם "מטופלים". הגבולות עודם נשמרים כי אני בכובע מסוים בשבילם. זה כובע עדין מאוד ולפעמים כמעט בלתי נראה אבל הוא קיים. אני משתף את לקוחותיי במה שעובר עליי, לא בגלל אידיאולוגיה (למרות שמה שאמרו פה, אני מסכים איתו מאוד) אלא כי זה אני. אבל מותח קו, כי בכל זאת, אני איש מקצוע.

 

[freearth10]

לדעתי../images/Emo22.gif

זו גישה ששמה חייץ מאולץ בין המטפל ובין המטופל, רק כדי שהמטופל ירגיש את המרחק ויעריך את המטפל לא בזכות מי שהוא אלא בזכות המעמד, במקרה הזה מעמד של מטפל. הגישה הזאת שמה את המטפל במקום של יודע הכל ולי זה נשמע מאוד מנוכר. איך אתה מתייחס אל המטופל שלך כאשר הוא גם המטפל שלך? זה בכלל נראה לך אפשרי להחליף כך כובעים?

 

[פרם שי]

לא הבנתי איזו גישה

למי ולממה התייחסת? לגבי שאלתך על מטופל שהוא מטפל - לא ידוע איך אצל אחרים, אבל אני לא חושב שחילופי טיפולים הם בהכרח דבר טוב. יש דברים אפשריים - אני יכול לעשת עיסויים לחבר שהוא מטפל, ושהוא יתן לי סשנים. אבל בכל הקשור לתהליכים - זה כמו שני פסיכולוגים שלא יכולים להיות כל אחד הפסיכולוג של השני. לי זה נראה קשר מעוות ולא מאפשר מספיק התפתחות ושינוי. כמו שאני חושב שמאיר כתב פה בעבר, יש צורך בכך שיהיה אדם אחד שהוא לכאורה ה"בוגר" יותר, המבין יותר ובעל הראיה הרחבה והאחראית יותר, בקשר טיפולי. לא בגלל שזה נכון מבחינה אנושית, אלא כי זה נכון מבחינת תהליך עבודה.

 

[בובי]

בוא ונבהיר את עצמי

יש לי 2 חברים טובים שהם מטפלים הראשון שלמדנו ביחד שיאצו ואיתו אני מחליף טיפולים שנקראים טיפולי אחזקה כלומר כל אחד עושה לשני שיאצו או מסאז וכדומה . החבר השני עבדתי איתו ביחד בגילגול הקודם שלנו

הוא למד דיקור הומאופטיה ארדיולוגיה ועוד כמה דברים. אליו אני הולך לטפל בעצמי כשאני צריך ומפנה אליו לקוחות בעיתים וקשים. איתו אני לא מחליף טיפולים וכשאני צריך אני משלם לו. בס"הכ אני בן אדם בריא ברוך השם ו ב12 שנה האחרונות לא זכור לי שראיתי רופא למעט בקשת אישורי בריאות בדיקות דם וכדומה . כך שאני מאמין ברפואה המונעת וזה עוזר ועובד

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

וכאשר תגיע במהרה לקרוב לאלף?

האם לכולם תגיע, לכולם תביא מתנה, לכולם תקדיש זמן??? ולאחר חמש עשרה ויותר שנות טיפול והוראה כאשר את האלף הראשון עברת מזמן האם תקדיש לכולם זמן, תגיע לבקר ותקנה מתנה????? כפי שאתה מרגיל כך עליך להמשיך. סוכן ביטוח שולח שנה טובה לכל יום הולדת של לקוחותיו. אם אתה תתחיל ומאחר ואין לך מזכירה שתעשה את העבודה תשכח את אחד מכמה המאות של מטופליך ותלמידיך מה בנוגע לאכזבה הקשה במיוחד???? לפני שמתחילים להשקיע בהוה חשוב לחשוב על העתיד. חג חנוכה שמח אסתיה

 

[פרם שי]

אכן אעשה זאת

אני חשוב שזה טמון בטיפוס. אני לא טיפוס מאורגן דיו כדי לזכור את כולם, אבל מזל שיש תזכורות אוטומטיות בימינו. אני כן טיפוס שאכפת לו מארועים כאלו ורוצה לתת תשומת לב. דבר נוסף הוא, שמדובר באלו שהם לקוחות קבועים. לאדם שמגיע לעיסוי חד פעמי, בזאת נגמר הקשר, ולא אשלח לו ברכת יומולדת (מאוד סביר). תלמידים זה תלוי. יש כאלו שאני זוכר את ימי ההולדת שלהם, ויש כאלו שלא. אבל תלמידים זה שונה, כי יש תלמידים שמערכות היחסים נמשכות מעבר לתקופה שאני מלמד אותם ויש כאלו שלא.

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

במקרה כזה

לא יהיה לך זמן לעבוד כדי לממן זאת. לא מדובר שי באתגורך אלא בהגיון פשוט, אולי בגלל שאני נמצאת מבחינה זו בעתיד הצפוי לך מהבחינה המספרית ולכן יודעת מה זה יכל לדרוש. אני חושבת שכדאי לך לשבת עם מחשבון, מספר ילדים של מטופלים, גילאים, ימי הולדת, אירוסין, חתונות, בריתות וכן הלאה - זמן לנסיעות, השתתפות וגם מתנה, שכח כרגע את הביקור בבתי החולים, או תוסיף גם את זה אך אני מעדיפה לחשבן רק דברים טובים. תראה כי כשתגיע לפחות ממאתים אנשים לא תוכל לעמוד בתהליך אם כל אחד מהם יזמין אותך רק פעם או פעמיים לאירוע והרי אתה תגיע להרבה יותר מטופלים. לכן, המסגרות הנפרדות בין עבודה וחברויות/קשרים חברתיים הם לא רק הכרח טיפולי אלא גם הגנה מקצועית (בהיבט של זמן פנוי בעיקר אך גם תשומות). חג שמח אסתיה

 

[פרם שי]

תשובות לאסתיה ולרויטל

לאסתיה: בואי נסכם שאנחנו לא מסכימים. אני רואה את הדברים אחרת. בשבילי זה יותר פשוט, ויותר נעים. אני מכיר אנשי מקצוע שראו כבר הרבה על אלף איש, והם זוכרים ונותנים מתנות (ומתנות רציניות, לא כרטיסי ברכה) להמונים. זה ענין של טיפוס. אני לא כזה וזה לא יהיה אצלי כמו האנשים הנערצים האלו, אבל בהחלט משתדל להרים טלפון, לשלוח כרטיס, ולהביא מתנה בארועים המתאימים, ללקוחות שלי שעמם אני עובר או עברתי תהליך טיפולי מעמיק. רויטל: לא מצאתי בשרשור שמישהו כתב את זה, אבל אצלי לפחות, אשמח לבוא לארוע של לקוח שלי. הסיבה היא פשוטה: אני רואה בזה חשיבות. אם הוא הזמין אותי, כנראה חשוב לו שאהיה שם, או שפשוט נחמד שהוא חשב עלי, כי אני דמות משמעותית בשבילו. אם מישהו פותח תערוכה או ארוע חשוב לו, ורוצה שאני, המטפל שלו אהיה שם, מתוך כבוד הדדי, אני רואה את זה כמחמאה וכבוד, ואם אוכל בהחלט אגיע. זאת מבחינתי חלק ממערכת היחסים הקונקרטית שקיימת בינינו, וגם היא לא חייבת להיות נורא קשוחה, כי אחרי הכל אנחנו עוסקים בתחום מאוד אנושי ורגשי.

 

[freearth10]

../images/Emo24.gif

 

[אורני זקס]

זה מקסים

ויפה מצידך, ואני בטוחה שהמטופלים שלך מבינים נכון את היחס ומעריכים את הגישה. גם אני. וזה בהחלט לא חוצה את הגבול, ולא הופך אתכם לחברים.