שאלה

[יעל קליימן]

אבל ככה את יכולה לפספס

חברות נהדרת אם אדם נפלא , שבמקרה גם זקוק לטיפול ועזרה .

 

[יעל קליימן]

עם ../images/Emo3.gif

 

[פרם שי]

זה באמת שיקול בשבילך?

אני גם יכול לפספס חברות נפלאה עם רואה החשבון שלי, שהוא אדם נפלא, ואם אני שוכב עם מישהי אני יכול לפספס גם כן ידידה מופלאה. זאת אמירה שאין לה משמעות מעבר לאמירה. אם יש מטופל שנוצר לי איתו קשר יותר מקשר מקצועי (חברות טובה וחזקה, או משהו רומנטי), אז לי לפחות ברור שאני אפסירק את הטיפול. אני אשוחח איתן על זה, ואנחנו נעשה את הבחירה בהתאם לרצונות שלנו. אחרת, הטיפול כבר לא יהיה יעיל בכל מקרה, כי הוא יהיה טעון בערכים מוספים שמסיחים.

 

[יעל קליימן]

שיקול - בהחלט

ואני עם מעט מאוד חברים בחיים , אבל אני משתלת לא לפספס את המעט שאני רואה בהם פוטנציאל לחברות אמיתית. השאלה היא האם זה צריך לבוא ע"ח הפרנסה או לא.

 

[יעל קליימן]

משתלת = משתדלת

 

[פרם שי]

אני לא רואה בזה שאלה

חבר יכול לבוא לטיפול בתשלום. לדעתי זה פתח לצרות, אבל זה לא אומר שזה לא לגיטימי לעשות. רק צריך להיזהר. אך אם זה הפוך - אין מבחינתי שום שאלה בכלל. מטופל שהופך לחבר (ומדובר על חבר חבר, לא מישהו שהוא מכר נחמד ושאולי ניפגש במעגל ידידים משותף), לא יכול להמשיך להיות מטופל. זאת מערכת יחסים לא שיוייונית מדי - חברות אמורה להיות שוות כוחות, וכמטפל יש לי כוח על המטופל, יש לי מידע עליו ויש לי הסתכלות רחבה יותר (בשאיפה) עליו ועל מצבו. זה ממש שילוב של ביזנס ופלז'ר, רק שנוסף לזה גם אלמנט של טיפול. חברות ומרחב טיפולי, למען התהליך מטיפולי, צריכים להיות מופרדים. אחרת כולם יכולים להפגע. לא בכל מקרה, לא ב100 אחוז, אבל זאת אפשרות ממשית, וזה סיכון גבוה מדי, בשבילי אישית. אם יש לך רגשות מיוחדים כלפי מישהו מהלקוחות שלך, בצורה שזה משבש את עבודתך (ואם זה עולה כל כך חזק זה משבש, כי את נכנסת למקום האישי ולא נמצאת כבר במרחב הטיפולי), אז תעצרי את הטיפול, תדברי איתו על זה, תבדקי מה הוא רוצה מהקשר, ותמשיכי בהתאם.

 

[mic26]

חבר שבא לטיפול

לפני כחצי שנה היה לי ריב גדול מאוד עם אחד החברים הכי טובים שלי. הוא כעס על הדרישה שלי לתשלום ממנו עבור טיפול. לא כעס על עצם הצורך בתשלום, כי לדבריו הוא רצה לשלם, אבל הוא לא אהב את העובדה שרציתי תשלום מחבר. זה הידרדר לכדי ציפיות מחברות והעובדה שהוא לעולם לא היה דורש כסף ממני... לא דיברנו חודשיים ועד היום לא לגמרי התגברנו על זה. אני מטפלת בבני משפחה ובחברים, ואפילו סבתא שלי משלמת לי סכום סמלי עבור הטיפולים, אחרת לא תהיה מחוייבות לטיפול, אבל אכן, זה פתח לצרות. מכיוון שהשאלה היתה האם הייתם נפגשים עם מטופל לקפה, הייתי רוצה לשאול: האם הייתם יוצאים לפגישה רומנטית עם מטופל\ת?

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

חברות נועדה לשעות הפנאי!

נכון הוא שלפעמים באים מטופלים עם אנרגיה נפלאה שיכלו להיות חברים נהדרים מאיה, זה קרה לך, זה קרה לי. כל עוד האנשים הם בגדר מטופלים זה הסטטוס שלהם וחשוב לשמור על המסגרת אבל כאשר הסתימה סדרת הטיפולים, לאחר זמן מה, אפשר להתקשר לשאול מה נשמע ולהזכיר כבדרך אגב את האיכויות הטובות של האדם שקסמו לך ולשאול אם ברצונה/ברצונו להיפגש בבית קפה, ביוטבתה או בכל מקום אחר בשביל הכיף - ואז חשוב לא לתת לאדם לנסות להוציא ממך הנחיה, מידע או המלצה מקצועית אלא להשאיר את המרחב בגדר טיפולי. אם לאחר זמן מה יחזרו אליך לטיפול שוב יש לשים את אותו אדם 'במקום' ולא לאפשר להיות 'סחבקים' במהלך המפגש הטיפולי. מעבר לכך זאת הגישה הטיפולית שלי ואני מכבדת את הגישה של כל אדם עבור עצמו. חג חנוכה שמח אסתיה

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

כיוונתי ליעל קליימן, סליחה מאיה../images/Emo16.gif

 

[freearth10]

מממ../images/Emo99.gif

קודם כל הכנסת אותי למשפט מלא באנרגיות חיוביות. וזה שהחלפת אותי עם יעל - זו המחמאה הכי גדולה עבורי

מאיה

 

[יעל קליימן]

../images/Emo99.gif

ובהזדמנות זו חג שמח מלא אור זך רך ומלא אהבה...

 

[freearth10]

זו לא טעות

אפשר לקרא את המשפשט גם כך וגם כך. חברות נהדרת אם האדם הוא נפלא - אם לא הוא ישאר רק מטופל

וגם חברות נהדרת עם אדם נפלא, שבמקרה גם זקוק לטיפול ועזרה. ורק תזכרי שלא במקרה המטופל המסויים הזה הגיע אליךלטיפול. מאיה

 

[שמש א]

אני לא יודעת אם זה עדיין משנה

אבל אכתוב מהי גישתי. בגדול, אני די מזדהה עם מה שמיכל כתבה. גם אני בעבר הייתי מנסה שלא לשתף בחוויותי ולא לספר על עצמי למטופלים, אבל למדתי שיש מטופלים (כ 50%) שצריכים לשמוע עלי (שואלים ישירות או מצפים שאספר) כדי להרגיש בנוח ולשתף בבעיותיהם. מעבר לכך, מספר פעמים ניסו מטופלות לקבוע עימי לקפה והתחמקתי באלגנטיות. מציבה גבולות ולא מרשה לעצמי להתחבר מעבר לטיפול עצמו עם מטופלים, אני חושבת שזה בעיקר מהחשש שמפגש על כוס קפה שכזה יהפוך להיות מפגש טיפולי ארוך ומיגע עבורי. לגבי טיפול בחברים, קולגות למקצוע בקליניקה ומשפחה... מטפלת כל הזמן טיפולים קצרים של 5 דקות, משהו כמו 2 כאלו ביום באופן קבוע ומאוד בכייף! הטיפולים הללו (שוב כפי שמיכל חשה) גורמים להדים חיוביים, פירגון ואולי אפילו למטופלים חדשים.

 

[mic26]

מצד שני...

מטופלת שמכירה את ההורים שלי והתחילה לשאול יותר מידי שאלות על בן הזוג שלי ויחס ההורים שלי אלי, זה לא התקבל בברכה. לא כל כך ידעתי איך להעביר את זה... היא התחילה לעוץ לי עצות וכו', וזה ממש היה לא לעניין. אבל שוב, לא ידעתי איך להעביר את הנושא מבלי להישמע אגרסיבית.

 

[דני ביהרי]

אין לי בעיה לשתף בחיי הפרטיים

כדוגמא אישית, כי אני רואה בדמות המטפל מישהו שאמור גם לשמש דוגמא של התפתחות(כולל הודאה בכישלונות ואי יכולת), וכשזה רלוונטי אני משתף מטופלים בפרטים אישיים, לעיתים אפילו יותר מדי. אגב-במקום אגרסיבי עדיף להיות אסרטיבי

 

[אורני זקס]

זה קרה בזמן הטיפול?

כי אם בתוך כדי הפגישה הטיפולית, מטופל מתחיל לדון בי ובחיי - אני אומרת לו את האמת: אתה לא משלם לי כדי לפתור את הבעיות שלי... לא יהיה הוגן מצידי לשתף פעולה עם דיון שאיננו עליך. המציאות הטיפולית היא "בועה" בזמן, שבה , בשונה מכל מערכת יחסים אחרת, אנחנו מתכנסים עם אינטרס אחד: האינטרס של המטופל.

 

[freearth10]

והאינטרס של המטופל

הוא לפעמים לשמוע אסוציאציה שקשורה לחיים אחרים, להתמודדות אחרת, דומה אבל גם שונה, אולי כדי ללמוד ממנה, אולי מהטעויות שנעשו, אולי מהדוגמא של איך אפשר לעשות, אולי רק כדי להראות שהאדם הוא לא לבד בדרך, שיש עוד רבים שתוהים וטועים כמוהו. כבר איינשטיין אמר: למידה היא חווייה כל השאר הוא רק מידע. ואם אני דרך שיתוף החוויה שלי גורמת למטופל לתהות, להתנסות בחוויה בה הוא בחר - עשינו באותו היום עוד צעד אחד באותה הדרך. מאיה

 

[אורני זקס]

לשמוע אסוציאציה -

זה דבר שונה לגמרי. את בהחלט צודקת. כל עוד שיתוף-המטופל בחוויה שלך , נעשה לטובתו בלבד - ולא בגלל הצורך שלך לשתף - הרי את בהחלט ממלאת את תפקידך. אבל זו אינה חברות: בחברות אנחנו משתפים את חברינו (גם) בגלל שלנו יש צורך לשתף. והחלק הזה אסור בסיטואציה הטיפולית.

 

[freearth10]

ואיך את שולטת

ומנפה את הצורך שלך ואת הצורך של המטופל? האם את באמת יודעת בדיוק להבחין בין הצורך שלך לצורך של המטופל? טיפול הוא שיתוף. שיתוף של משהו שצומח גם אצל המטופל וגם אצל המטפל. אני לא יכולה להפריד בין השניים. כי זו דרך שאנחנו בחרנו ללכת יחד. וכאשר אתה באמת יחד עם האדם זה מקום שממנו יכולה לצמוח גם חברות. כשאני באה לטיפול אני נותנת את כולי, וכשגם המטופל שלי נותן את כולו שנינו נצא מהטיפול הרבה יותר מועשרים ומאושרים.

 

[אורני זקס]

אני לא שולטת

אני מנהלת. אני מנהלת את הטיפול, ולכן אני המטפלת ולא המטופלת. ואני בהחלט לא נותנת את כולי בטיפול. רק את כל תשומת הלב שלי, את כל המיומנויות המקצועיות שלי, ואת הזמן הטיפולי. את "כולי" אפילו לילדים שלי אני לא נותנת.