רפואה משלימה - רישוי ותארים

פרם שי

New member
רשיונות יההיו בלי תואר

עובדים על הנושא כעת, בעניין החקיקה והרישוי, ואין לזה שום קשר לתואר וקדמיזציה, אלו שני נושאים שאינם חופפים. אני רואה יתרונות במערכת מקצועית יותר ובסטנדרטים מחמירים יותר - הלוואי ובלימודים שלי עצמי היו מחמירים יותר, ולמדתי במקום שיחסית מאוד מעמיק מחמיר ומאריך את הקורסים שלו. העובדה שכיום הרבה "לומדים ועובדים", ועוד יותר מכך, לאחר תום לימודיהם, עובדים ברפואה משלימה כעבודה חלקית של אחה"צ, היא אולי גם בשל חוסר הרצינות היחסית של הלימודים, מה שמביא לחוסר הבנה שזהו מקצוע שלם, אך בעיקר בגלל שהשוק מוצף ובגלל שאנשים עדין לא תופסים את התחום כלגיטימי ושלם, ולכן הם נאלצים לעשות פשרות. הרבה אנשים מגיעים ללמוד את זה כפרק ב' בחייהם ולא כפרק א'. לא צריך אקדמיזציה - צריך סטנדרטיזציה.
 

אדומה2

New member
רשיון ותואר

אני לא בטוחה שזה לא הולך ביחד. כל תחום היום שדורש רשיון דורש תואר- וטרינר, רופא משפחה, רופא שיניים, פסיכולוג, פסיכיאטר.... אולי רשיון לעסוק בנדל"ן לא, אבל לא בנדל"ן עסקינן...
וגם- אני ממש לא הייתי רוצה לדעת שיש מישהו שיכול ללמוד שנתיים ואז לקבל רשיון לטפל באנשים. הייתי רוצה לדעת שמי שמקבל רשיון הם רק אנשים שלמדו X מסוים של שנים שבהם הם עברו תהליך למידה, תהליך צמיחה אישי. ולעניין "עובד ולומד"- לך תדע מהי הביצה ומהי התרנגולת. המכללות נותנות תחושה של "אל תדאג יהיה בסדר" והסטנדרטים של האקדמיה לא ממש קיימים בצורה מתקבלת על הדעת (גם באוניברסיטה מצאתי פירצות אבל שם לפחות יש עיסוק וסוג מסוים של גבול- תלוי לאיזה פקולטה הגעת). מצד שני- האחריות על הלמידה היא לא של המכללה- היא של הסטודנט. אם סטודנט יסתכל טיפה מעבר למה שמכללה כזו או אחרת מציעה, הוא יוכל להפיק משהו כמו עד 80% ממה שהוא היה מפיק אם לא היה מתאמץ, אם לא היה קורא מעבר, אם לא היה שואל שאלות את המורים שלו, אם לא היה חוזר על החומר, אם לא היה נחשב ל"חרשן". ומה אחרי הלימודים של הארבע שנים? כמה אנשים באמת אחרי תום 4 שנים אלו ממשיכים להתמחות, ממשיכים למחקר, ממשיכים למשהו, ממשיכים בתחום בכלל? יש לתת את הדעת גם על זה, וזה לא רק בגלל שאין היצע, אין היצע כי אין ביקוש, והרבה פעמים אי אפשר לראות איפה אחד נגמר והשני מתחיל. לדעתי, גם רשיון וגם אקדמיזציה יביאו לסדר מסוים בבלאגן. תואר יוביל לרישיון כי אנחנו חלק ממערכת הבריאות- ממש כמו המקצועות שמניתי למעלה. לכן מן הראוי שזה יהיה תהליך משולב בין השניים ולא אחד במקום השני או אחד בלי השני.
 

טאוֹ

New member
אני מצטער שאני חוזר על עצמי ../images/Emo4.gif

אבל
גם על ההודעה הזאת! מסכים עם כל מילה, ורק שואל את עצמי, מכיוון שזה התחום שאני לומד, איך בדיוק יוכל השיאצו להשתלב בכל הסיפור של חקיקה, רישוי ואקדמיזציה.
 

פרם שי

New member
הרבה לא הבנתי

היצע? ביקוש? לחזור על החומר? מה? לא הבנתי שם הרבה ממה שכתבת, זה היה מבולבל. לגבי רישוי - ממש לא נכון. וטרינר,רופא שיניים,רופא משפחה ופסיכיאטר הם כולם אותו תואר - רופא. לכן כולם תואר. סוכן ביטוח לא צריך תואר - צריך רשיון, פיזיותרפיסט לא צריך תואר - צריך רשיון. בתקווה שיום אחד, גם מעסה יצטרך רשיון, גם מדקר יצטרך רשיון, גם רפלקסולוג יצטרך רשיון. "אני ממש לא הייתי רוצה לדעת שיש מישהו שיכול ללמוד שנתיים ואז לקבל רשיון לטפל באנשים". ממש לא מסכים איתך. קורס של עיסוי שוודי לא מצריך שנתיים. להיפך, אם יתחילו לדחוס את הלךימודים ליותר שעות שבועיות, כמו באוניברסיטה, אז הקורס יהיה הרבה פחות זמן, וכך כמעט כל תחום ברפואה המשלימה, יתקשצר משנתיים ל5 חודשים בערך. זה לא פונקציה של זמן, זה פונקציה של עומק, ידע, מקצועיות ודרישות של בית הספר מתלמידיו. לי אין שום בעיה עם האורך הנוכחי של הקורסים, אלא עם כמות הידע המועברת והעובדה שכדי לקבל הסמכה צריך רק לשלם בכניסה ולעמוד ב2-3 מטלות פשוטות וזהו. בתור אדם שלא אוהב ללמוד ולא אוהב שיעורים ונרתע מאלו, אני בפירוש הייתי רוצה יותר "משמעת" ויותר מטלות במובן הזה בלימודיי, כי אני רואה את התועלת שבזה. אקדמיזציה לא תביא לסדר בבלאגן, להיפך, היא תביא להרבה זמן מבוזבז, למידה של מקצועות לא רלוונטיים, ניפוח שכר הלימוד מעבר למה שהוא היום וניפוח שעות הלחימוד רק כדי לעמוד בצרכים. אני חוזר על מה שחשוב היה לי קודם - אקדמיזציה תתרום מעט מאוד אם בכלל. סטנדרטיזציה מקצועית היא המשמעותית פה, ועל כך עובדות האגודות המקצועיות, וטוב שכך.
 

מאיר72

New member
אולי בקורסים מסוימים של עיסוי לא

צריך את זה, אבל למשל בשיאצו/טווינה/רפלקסולוגיה ומי יודע אולי איור ודה (דרך אגב שאלת OFF למה דווקא שמן שומשום ולא אחר?) כן צריך (לפחות שלוש שנות לימוד). ומה לעשות רוב המטפלים שפגשתי בחיי הרבה IQ לא היה להם ולכן הם הלכו ללמוד משהו רוחני כי שם לא משתמשים בזה וזה לא נכון!!! (לפחות ברפואה הסינית) צריך לחשוב הרבה לפני שעושים משהו גם אם הוא בא אינטאיטבית, צריך לדעת אם הוא סתם איטואיטיבית או איטואיטבי מושכל (קרי אחרי נסיון של זמן מסוים בנושא X).
 

פרם שי

New member
מאוד מסכים איתך מאיר

מי אמר ששמן שומשום ולא אחר? משתמשים בהרבה סוגי שמנים באיורוודה, בהתאמה לאדם, לקונסטיטוציה שלו ולמטרה הרצויה. שמן שומשום הוא שמן בסיסי באמת, בגלל היותו ניטרלי בתכונותיו, הוא חודר עמוק מאוד (עד רמת העצם), וגם בגלל שהוא היה נפוץ מאוד שם יחסית לאחרים (שמן השקדים הנפוץ פה, יקר שם). איורוודה בהחלט צריך ללמוד שלוש וארבע שנים, אבל על זה קשה לדבר כי הרמה בטארץ נמוכה. קיימים שני בתי ספר (השלישי בהקמה) ובהם יש מסלול מטפלים בן שנתיים.
 

0 אור 0

New member
רפלקסולוגיה

כל מה שנאמר למעלה נשמע לי נכון מאד למקצועות רחבים ועמוקים של רפואה סינית, הודית וכד', אבל לגבי רפלקסולוגיה אני אישית חשה שבלימודים מסודרים של שנתיים (כמובן עם מורה טוב, כמובן עם סטג' וכו') בהחלט מקבלים רמה גבוהה מאד של ידע שמספיקה כדי להיות מטפל ואפילו טוב. בגלל שהמסגרת שקבע האיגוד מגדירה היום 3 שנים אז יש בתי ספר שנותנים בשלוש שנים מה שאחרים נותנים בשנתיים, ויש כאלו שבשנה השלישית נותנים כל מיני דברים מאד נחמדים אבל לא קשורים לרפלקסולוגיה (מבוא לרייקי, מבוא לרפואה סינית, עיסוי שבדי וכד') ורק יחידי סגולה באמת נכנסים לפינות מיוחדות של התמחות ברפלקסולוגיה. מה שכן - אחרי שכבר עובדים במקצוע, צריך כל הזמן להשתלם ולהשלים. לצערי, יש הרבה בתי ספר שהולכים על השנה השלישית, אבל אין הרבה שמספקים מסגרת של השלמויות למטפלים מנוסים להעשרת והעמקת הידע. לגבי עיסוי: אפשר להסתפק בשנה, אבל רוב האנשים שעוסקים בתחום ברצינות כל הזמן מוסיפים עוד ועוד שיטות ויכולות.
 

freearth10

New member
ואני לתומי חשבתי

שמשהו שהוא רוחני הוא גם בעל אינטליגנציה גבוהה. לגבי ה-IQ - לא בטוח שזה מה שבודק באמת את האינטליגנציה. הוא כבר מזמן
ככלי היחיד למדידת אינטליגנציה מאיה
 

אדומה2

New member
לא מבולבל

כוונתי הייתה להראות שתואר ורשיון קשורים זה בזה (תסכים איתי שאתה ואני לא עוסקים בביטוח, נכון? לפחות לא כסוכני ביטוח. לכן עדיף להשוות את העיסוק שלנו לעיסוק שלפחות עוסק באותו תחום). פיזיותרפיסטים עוברים מסלול מפרך במסגרת האוניברסיטאות, אז אולי אין להם את התואר הקונקרטי אבל יש להם את כל מה שתואר דורש (אתה בטוח בדברים הללו דרך אגב? כי אני יודעת שיש להם תואר מה גם שהם לומדים באוניברסיטה 3 או 4 שנים). "אני ממש לא הייתי רוצה לדעת שיש מישהו שיכול ללמוד שנתיים ואז לקבל רשיון לטפל באנשים"- דיברתי על רפואה סינית, הומיאופתיה ונטורופתיה- וגם כתבתי את זה בתחילת ההודעה הקודמת. אנחנו כנראה נשאר חלוקים בדעותינו לגבי התועלת שתביא האקדמיזציה. אני עדיין חושבת שזה יביא לסדר הרבה יותר ממה שזה יביא לבלאגן. כפי שאתה מעיד על עצמך לבד לא תלמד כי אתה לא אוהב שיעורים ונרתע מהם ולא אוהב ללמוד, אז איך תרכוש את הידע וההבנה לבד, אם לא במסגרת שתגרום לך ללמוד, שתגרום לך לשבת ולקרוא ולעשות עבודת בית? זה בדיוק מה שתגרום לך מסגרת אקדמית, בידיעה שהשלב הבא זה רשיון ואחר כך קליניקה. כשיש לך יותר זמן, תוכל ללמוד יותר, זה הכי פשוט בעולם. הפרמטרים שאתה ציינת- עומק, ידע, ומקצועיות הם בהחלט פונקציה של זמן! אתה לא יוצא אחרי 4 שנים המטפל הכי מקצועי בעולם, כמו שאחרי שעברת טסט אתה לא הנהג הכי טוב בארץ. רק אחרי הטסט לומדים לנהוג באמת, וכך גם ברפואה סינית. עם הטיפול באה המקצועיות, וזה עניין של זמן. עומק- עם זמן, כי כדי להתעמק צריך זמן. אותו הדבר לגבי ידע. והדבר האחרון שציינת- דרישות המכללה בה לומדים- ברגע שיש אקדמיה שמכתיבה עניינים, הרמה תעלה, כי כמו שהיא עכשיו זה לא יכול להישאר. רכישת ידע, גם אם זה לא לגמרי בתחום שלך, היא לעולם אינו זמן מבוזבז. זה יכול להפוך אותך למטפל עם ראיה רחבה יותר. גם לא מדובר על מיליון ואחד קורסים שאינם קשורים לתחום שלך, מדובר על גג 4. יש עוד הרבה מאוד דברים שאפשר ללמוד ב- 4 שנים, וחשוב אולי לציין שוב- כך זה ברפואה סינית, ועל זה אני מדברת.
 

פרם שי

New member
דברים לא קשורים או כן

שלום לך. להביא כדוגמא רופא זולהשוות אותו לתחום שלנו, לדעתי ההשוואה לא שונה מסוכן ביטוח. אנחנו לא רופאים ולא עוסקים ברפואה כמו המערבית, הגישה שונה ותפיסת העולם שונה ולכן אין כאן השוואה שיותר או פחות מתאימה. מדובר על רשיון מול תואר. אין קשר בין הדברים. פיזיותרפיה לא לומדים לתואר (אולי יש מקומות שאפשר, אבל זה לא נחוץ), עד כמה שאני יודע. העדתי שאני לא אוהב שיעורים וכו', אבל אין קשר בין זה לאקדמיה. גם המכללה שלי יכולה להחליט שהיא מקפידה יותר ושהיא מחלקת יותר שיעורים וכו' וכו' - מה הקשר לאדמיה בכלל? הפרמטרים שציינתי אינם פונקציה של זמן בלימודים, וגם את הסכמת על כך. לצאת אחרי הלימודים ולהעמיק זה נכון בין אם הלימודים הםן 4 שנים או שבועיים. "לא יוצא אחרי 4 שנים המטפל הכי מקצועי בעולם, כמו שאחרי שעברת טסט אתה לא הנהג הכי טוב בארץ. רק אחרי הטסט לומדים לנהוג באמת, וכך גם ברפואה סינית. עם הטיפול באה המקצועיות, וזה עניין של זמן. עומק- עם זמן, כי כדי להתעמק צריך זמן" אם ככה, אז מה זה משנה לך מתי ואיך יוצאים מהלימודים? את חייבת לזכור שכיום מורחים את הלימודים על פני השבוע והשנה. אם יצמצמו את הזמנים וימלאו ימים, גם רפואה סינית לא תילמד 4 שנים אלא שנה-שנתיים. זאת כמות הידע שמעבירים היום, ולפי דעתי אחת הסיבות היא שזאת גם רמת הידע שיש כיום בארץ בתחומי הרפואה המשלימה. בארצות שונות בחו"ל הלימודים מלאים יותר ומועשרים יותר, בלי שיש תארים בענין. שוב, העניין החשוב הוא שהאגודות המקצועיות יקבעו סטנדרטיים לבתי הספר ויאכפו אותם. אקמיזציה לןא מעלה את רמת החינוך ואת רמת המקצועיות, כי הדרישות לא קשורות למקצוע, אלא דורשות לעמוד בכללים מאוד מסויימים של לימודים, וזהו תחום זר לאקדמיה עם אוריינטציה שונה לחלוטין. "להרגיש" מרידיאן, או אנרגיה, אי אפשר להפוך לדבר אקדמי, זה סותר את המהות ההוליסטית, שבה יש הבה שהמדע לא למד ומיסגר עדיין. אני מזכיר לך שוב - אין קשר ואין חפיפה בין תואר ורשיון- מבחינה מציאותית כיום (ובלי קשר למה שהיית רוצה לראות), ולכן החזרה שלך לנושא זה כל פעם כסיבה, אינה רלוונטית. על מתן רשיונות כבר עובדים היום, במקצועות אחרים קיימת האפשרות, אז אולי נדבר על מה שכן עושים ולא על מה שלא עושים? למשל, אילךו סטנדרטים היית רוצה לראות את האגודה שלך מציבה לבתי ספר לרפואה סינית? מה הדגשים שלך חשובים? מה העומק, מה התכנית?
 

מאיר72

New member
זה הולך להרגיז אותך שי,

אבל שתגדל תבין!!! נכון שהמל"ג הוא אקדמי אבל גם פילוסופיה (הן מערבית והן מזרחית נלמדות ומקבלים עליהם תואר - וזה מקצוע מאוד רוחני, אפילו שאפשר להתפלסף עם היצירה של מרסל דושן היא אומנות או סתם מחראה שמוצגת במוזיאון), כנ"ל גם החוג לספרות, לקולנוע ובעדם כל מה שאין לו גישה למדעים. אני אדבר על הרפואה הסינית כי זה מה שאני מכיר, יש הרבה מה ללמוד ב 4 שנים וזה שהמכללות לא בדיוק מכניסות את החומר הדרוש זה נובע משתי מקומות: 1. רצון לעשות כסף בפחות השקע. 2. אין מספיק מורים טובים עם ידע נרחב. התשובה האמיתי היא שילוב מוחץ בין השנים, למרות שיש היום שתי מכללות ברפואה סינית שכן נותנות את זה (מי יותר ומי פחות בינהם זה לא חשוב כרגע). וכפי שכתבי אז יכנסו כל מני קורסים פחות רלוונטים אבל, ניתן להכניס קורסים שכן בתחום וע"י כך לצמצם את כמות החומר ה"טפל" (שזה לא לדעת גם אותו) לדוגמא: קורס מורחב בפילוספיה של המזרח. ורק לגבי הודמא שלך עם רשיון הנהיגה זה נובע מכך שהם מטומטמים, לו היו מלמדים את הנוהגים הצעירים איך לנהוג נכון במקום ללמוד איך לעבור את הטסט (וזה נכון גם במשרד החינוך שמלמדים איך לעבור בגרויות המקום ללמוד על מנת להבין ומכאן לצאת עם זה למבחן/לחיים). אין ספק שהלימודים מתחילים אחרי סיום הלימודים במכללה אבל האם זה לא כך בכל מקצוע? (אפילו במסגרות - אחרי הכל גם להם וגם לך יש לקוחות, לא?!)
 

פרם שי

New member
למה שירגיז אותי מאיר?../images/Emo24.gif

אני מסכים עם כל מילה ומילה שכתבת. התבלבלת כנראה בתגובה, כי הגבת לדבריה של אדומה ולא שלי. בהחלט מסכים איתך וכתבתי שאלו הסיבות שבגללן מורחים את זה. אמן ואמן לכל מילה שלך בענין. רק צריך לזכור לפעמים שלא מדובר רק ברפואה סינית אלא בשלל גישות בבריאות המשלימה, והועדה צריכה לקחת גם את זה בחשבון. אבל שוב, כל הכבוד.
 

אדומה2

New member
בוא נראה

דבר ראשון- לאחר בירור- לימודי פיזיותרפיה הם לימודים לתואר ראשון B.P.T- Bachelor Physio- Therapist, או שאולי זה Therapy. בעבר הלא רחוק, מי שסיים את לימודי התואר היה צריך לעבור מבחני רישוי. היום הם עובדים במתכונת של 2 במחיר של אחד- עם קבלת התואר יש גם קבלת רישיון, לאחר עמידה בדרישות האוניברסיטה במשך 4 שנים תמימות. ההשוואה לרופא כלשהו נובעת מהמחשבה שאנחנו עוסקים בבריאות האדם ובאורח חיים יותר נכון עבורו. די שונה מסוכן ביטוח ומטפל ברפואה סינית. הקשר לאקדמיה- הרמה הנמוכה של המכללות לעומת המחיר הגבוה שהן גובות מהסטודנטים הוא לא הגיוני. עם כל הכבוד לאגודת הגג ו/או לאגודה לריפוי סיני מסורתי, הן ממש לא פונקציה שגורמת למכללות לשנס מותניים, לעשות ניקיון יסודי ולהרים את הרמה בכמה דרגות. למה שהם יעשו את זה? עד עכשיו הכל בסדר- יש סטודנטים ויש כסף שזורם, וכולם נהנים לדבר על צ'י ועל אלמנט האדמה שבתוכם. אקדמיה תגרום לרמה לעלות כי יהיה גוף מלמעלה שיכפה את העניין. מכללות שלא יעמדו בדרישות לא יוכרו וכמות הסטודנטים שיירשמו אליהן תדלדל פלאים. וכמו המכללות כך גם הסטודנטים, שיוצאים אחרי 4 שנים ורובם חושבים שהקליניקה המשגשגת היא מרחק פעימת לב מהם, ושבזה תמו חובותיהם. הלימודים עצמם, בגלל האקדמיה שתכפה זאת על המכללות, יהיו יותר רציניים, יהיה מקום ליותר השקעה כי אחרת זה לא ילך. ואחר כך, בגלל שרוצים לשמור על הרישיון, יהיה צורך בהמשך לימודים, בהמשך התמקצעות, בסמינרים ובסדנאות, כדי לצבור נקודות שישמרו את הרישיון. מה משנה לי איך ומתי יוצאים מהלימודים? אתה לא באמת רציני עם השאלה הזו נכון?... וגם יש עוד רובד שלם לציטוט שנתת מההודעה שלי, לגבי הפרמטרים. אם אתה לא יוצא עם בסיס נכון ומקצועי, הסיכוי שהמגדל שתבנה עליו יהיה גם הוא נכון ומקצועי הוא קטן ורעוע. היום לא מורחים את הלימודים, אפשר ללמוד אותם גם ביום 1. יש ערך ללמידה ולתת לדברים לשקוע. אי אפשר ללמוד רפואה סינית בשנה, כמו שגם 4 שנים לא מספיקות. שנה שנתיים לרפואה סינית- כל מקום בעולם יסתכל על ה"תעודה" הזו ויצטרך בערך 45 דקות כדי להירגע מהתקף הצחוק שהוא יקבל, כשאדם עם התעודה הזו ירצה להתקבל למקום עבודה רציני. כמו גם בארץ. ובצדק מוחלט. האקדמיה תביא לנורמליזציה של הרפואה הסינית בארץ, וזה דבר מבורך. לא עוד יסתכלו על זה כעל וודו ומרקחות של מכשפות עם אף וסנטר ארוכים ארוכים ומחודדים ביותר. וזה דבר גדול! ובניגוד לדעתך- שעל זה כבר הבנו שאנחנו חלוקים- האקדמיה תביא להרבה דברים טובים. אין ספק שהיא לא פותרת את כל בעיותינו, אבל היא מכילה דברים חשובים. אף אחד לא טוען שהאקדמיה תעזור להרגיש מרידיאנים או נקודות או תשפר את יכולות האבחון. אבל היא יכולה בהחלט לתת את הדעת שהשעות שיש היום אינן מספיקות, ושיש מקום לתת יותר, ובלי זה אין תואר- למשל. וצריך את שני האספקטים- האספקט האקדמי והאספקט האינטואיטיבי יותר. אני חושבת שבתחום הזה, יש מקום לשילוב בין תואר ורשיון, אני חושבת שהם דברים שקשורים זה בזה, כמו כל מקצוע טיפולי ורפואי אחר, ומן הראוי שינהגו כך (או כמו בלימודי פיזיותרפיה) עם הרפואה הסינית.
 

פרם שי

New member
אני באמת רוצה להבין אותך

תודה לגבי המידע על פיזיותרפיה. מזל שעוד לא נפלנו בידיהם של המל"ג כמו הפיזיותרפיסטים. באמת התחום הזה נראה כמו שהוא נראה גם תודות לכך. את חוזרת שוב ושוב ושוב על אותו טיעון שקשור לאקדמיה, וזה החשיבה שאם יהיה חוק שקושר בין תואר לבין הלימודים והרשיון, יתווספו שעות ויתנו יותר. את כותבת שהקדמיה מבחינה מקצועית תוכנית לא תתרום רבות, ושבכל מקרה זה לא מה שחשוב. א ני חושב גם כן שלאקדמיה יש מה לתרום, אבל לאקדמיזציה מלאה יש בעיקר נזק. ניחא. אבל למה את ממשיכה להתעקש להחזיק את הקשר? הרי החוק יכול לקשור בין מה שהוא רוצה לרשיון. הוא יכול לקשור את ארגון השרתים בישראל, ואלו יחליטו מה הסטנדרטים - שכל המכללות ירצו לעמוד בהם מן הסתם, או במצב יותר ריאלי - החוק יקשור בין רשיון לאגודות המקצועיות, ואלו יקבעו את הסטנדרטים. לא תהיה מכללה אחת שלא תרצה לעמוד בסטנדרטים, מפני שבלעדיהם - אין הסמכות חוקיות לתלמידי המכללה, ובלעדי ההסמכה - אין תלמידים. כבר היום האגודות (את באמת חייבת לצאת מהראש רק של הרפואה הסינית - הרפואה המשלימה בארץ הרבה הרבה יותר רחבה מכך, ובהתאם גם הדיון) המקצועיות מציבות סטנדרטים חדשים, שבתי הספר מבקשים להיות מוכרים על ידיהן - אין מעמד חוקי לאגודות, ובכל זאת כבר יש לחץ של תלמידים שמבקש הכרה לבתי הספר בזמן הראיון, ולכן בתי ספר מבקשים הכרה - מה שמעלה את הרמה לאט לאט, וזה כשעוד אין חוק כתוב ומוצע לכנסת בכלל. בנוסף, ככל שיותר ויותר אנשים מצטרפים לאגודות, והאגודות מפרסמות רשימות של חבריהן המוסמכים, ויוצרות העלאת רמת החברים בהן על ידי ימי עיון, כנסים והטבות, כך יותר בתי ספר רוצים להיות במקום ההוא. כך שהאגודות המקצועיות בהחלט מהוות פונקציה, כבר במצב הרעוע של היום. אז בהנחה שהדרך בין בתי הספר לרשיון עוברת באגודות (מה שיהיה על פי החוק בכל מקרה - כלשכות מקצועיות), מה הסיבה שוב שדווקא התואר הוא מה שחשוב, ולמה אי אפשר להסתדר בלעדיו?
 
לימודים כ-פרק ב' :

אני מוצאת יתרון גדול בתלמידים של "פרק ב'". אדם בוגר/ת יותר, עם נסיון חיים ועם רקע רחב בתחום אחר - זה רק יתרון בעיניי. האמת היא שכשאני בוחרת תלמידים - אצלי זה אפילו שיקול. (היו יוצאים מהכלל, אבל זה שיקול).
 

tomerit

New member
לומדים ועובדים

לימודי רפואה סינית נכון להיום עולים פי שתיים מהאוני' כך שזה יוצר יותר צורך לעבוד ולעיתים גם לצמצם את הלימודים על מנת שיתאפשר לעבוד. בנוסף, הרבה מן הסטודנטים לרפואה סינית הם בעלי תואר ראשון וחלק ניכר אנשי משפחה עם מקצוע ביד כבר. כך, העבודה שהם עוסקים בה אינה עבודת סטודנט כמו מלצרות אלא עבודה קבועה איתה הם שילבו את הלימודים.
 

אדומה2

New member
אוכלוסיית הסטודנטים

רוב אוכלוסיית הסטודנטים אינה מורכבת מאנשי משפחה. אולי המחזור שלך כן, אבל המחזור שבו אני למדתי, והמחזורים שהיו לפניי ואחריי והמחזורים שאני רואה היום בבי"ס בו אני לומדת צמחי מרפא סיניים, הרוב המוחץ הם אנשים צעירים שאינם אנשי משפחה, ללא תואר קודם. לגבי עובדים ולומדים- הכוונה שלי הייתה להצביע על כך שהרבה מאוד מהסטודנטים לרפואה משלימה בעצמם אינם מתייחסים ברצינות ללימודים שלהם, בניגוד לסטודנטים באוניברסיטה- לפחות אלו שאני נתקלתי בהם.
 

פרם שי

New member
מסכים, אנשי משפחה הם העיקר

בכל הלימודים שלי למינהם, הייתי הסטודנט היחיד ללא משפחה ומתחת לגיל 30 (מלבד קורס אחד שבו היינו 3 כאלו). הרוב המוחץ הם אנשים בני 36-7 עם משפחות, עבודות, ילדים, וחלקם היו פנסיונרים. כך גם בכל שאר המגמות במכללה בה למדתי.
 

tomerit

New member
חוסר רצינות ללימודים?

שלום אני לומדת רפואה סינית ואני יכולה להעיד שהאנשים אצלנו מתייחסים מאד ברצינות ללימודים. נראה לי חבל על הכסף ועל החצי השקעה אם לא לוקחים את זה ברצינות.
 
למעלה