שאלה על טיפול בחולי אנורקסיה

freearth10

New member
אתה זקוק לביקורת - אני לתגובה!

ורק דרך אגב - לא רק הידיים נותנות לי תשובה אלא גם מה שקורה בחייו של המטופל. מי שמטפל באדם לא זקוק לנסיון במחלה והנה באת להוכיח אותי על חוסר הנסיון והוכחת רק כמה שגם אתה מסתכל על המחלה. אני לא מצפה שהגישה שלי תעבוד על המקרה הזה = אנורקסיה, אלא על האדם הזה עם כל המכלול שבו=מוישלה. ואני הייתי חושבת פעמיים לפני שהייתי כותבת "את מוכנה לסכן את חייהן ובריאותן מתוך אמונה בדרך שלך"!להכפיש את שמו של מישהו רק בגלל שאתה לא מאמין בדרכו - זו ירידת רמה שאתה האחרון שממנו ציפית לרמה שכזאת. וחבל!
 
מאיה, אני מתנצל וחוזר בי מדברי.

הייתי צריך לחשוב פעמים לפני שכתבתי את ההודעה ההיא. היא מנוגדת לא רק לחתימה שלי בפורומים, אלא גם להכרות שלי איתך. פגעתי בך בלי שום סיבה. אני מתנצל, מכל לבי. רוב המשתתפים בפורום לא יודעים, אבל מאיה עזרה לי מאוד בתקופה שאחרי מותה של אמי. היא עבדה אתי בצורה מסורה על הרבה דברים שהייתי צריך לעבד. אני מסתכל עכשיו על מה שכתבתי ולא מבין איך יכולתי לכתוב זאת. אני מתנצל, מכל לבי.
 

freearth10

New member
../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

היי דוד, ההודעה ההיא הרגישה לי כמו סכין בגב, שרק פעם אחת בחיי הרגשתי אותה בעוצמה שהרגשתי אותה אתמול וזה כאב, כי אני אוהבת ומעריכה אותך למרות חילוקי הדעות שבינינו. פעמים רבות במשך השנה הזאת מישהו הזהיר אותי: את פוסעת על חבל דק, הוא יכול להקרע! אבל לא יכולתי לעצור ולא פעם לא רציתי לעצור. ידעתי שמשהו שם צריך לצאת ואני שמחה שהוא יצא! מקווה שיצא שם מספיק כך שנוכל לקבל האחד את השניה עם כל חילוקי הדעות שבינינו. אני במשך כל אותה התקופה לא שכחתי כמה שעזרת לי וכמה דברים השתחררו אצלי בעקבות הטיפול שלך. לא שכחתי את הרגישות שבך. לא שכחתי שאתה הראשון אחרי תקופה ארוכה שהעזתי לחבק. לא שכחתי שרק בזכות שאלה ששאלת אותי ברגע הנכון לא ניתקתי קשר ששינה כל כך את חיי. לא שכחתי שבעקבות טיפול שעשית לי נפתח אצלי שוב ערוץ היצירתיות, אבל גם לא שכחתי את הפעם ההיא שבה עשינו את העבודה הכי משמעותית, שנמשכה הרבה מעבר לזמן המוקצב שבה למענך ויתרתי על שני שיעורים ועשיתי את זה מכל הלב כי ידעתי שאני לא יכולה להשאיר אותך כך ולכן כל כאב לי לקרוא דווקא ממך שאני מסכנת את המטופלים שלי. אתמול בערב ניסיתי לעשות את מדיטציית הסליחה.דיברתי איתך. לא הצלחתי לסלוח לך. ההודעה שלך עזרה לי לעשות זאת - תודה!
מאיה
 
מאיה, אני לא מראה למטופליי את דרכי

אני מראה להם את הדרך ועוזר להם לגלות מה היא בשבילם ולאן היא מובילה. קצת קשה לי עם החשדנות שלך כלפיי בנוגע לאגו. אה, בקשר למה שביקשת-דוקא אפשר לארגן לך משהו: תמקדי את כל כוחותייך באהבת עצמך וסביבתך, בהבנת מקומך ביקום, תשקיעי בעצמך לפחות כמו בילדייך ומטופלייך, ותוכלי להגיע הכי רחוק שאת יכולה. ראית כמה זה היה קל
 
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

האתר הרשמי של אורה סומא ישראל, מרכז לכיוונים חדשים בארץ ישראל http://www.moreno-stone.co.il/aurasoma/aurasoma%20%20op.htm זמני קורסים של אורה סומא ישראל http://Planet.nana.co.il/estia-h-g הבלוג האהוב שלי ב'רוחניות'. עם הערותיך והארותיך הופך לבמה משותפת http://Blog.tapuz.co.il/aurasoma
 
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

אפשר מאיה כי אם תקראי באתר הרשמי של אורה סומא ישראל (הקישור להלן) על הפסיכותרפיה האוניברסלית תרגישי נטיה לכך - עבודה זו משום מה נראת או נחוות כמתאימה למי שעובדים עם צבע ואור. חג שמח וגמר חתימה טובה אסתיה
 

פרם שי

New member
דוד, על מה הויכוח בכלל?

זה נראה לי כאילו כל הויכוח היהה סביב האם יש צורך ביותר מאדם אחד לעזור לסובל/ת מאנורקסיה. דוד, התשובה פשוטה - כתבת שצריך יותר מאדם אחד, ושיהיה מרפואה קונבנציונלית/פסיכולוגיה. המלה ששכחת שם, היא: אתה. אתה צריך אותם. יש מטפלים אחרים, שמנוסים בעניין ומסוגלים להתמודד עם המשקל עליו דיברת. הם לא צריכים עוד אדם. יתכן שהכשרתם מספיקה לשם כך, יתכן שכוחות נפש גם כן. לא בהכרח יש צורך בעוד מטפלים מעורבים. להגיד שאנורקסיה לא יכולה להפטר בלי מגוון של טיפולים, זה פשוט לא נכון. הרי פה בפורום בחודשים האחרונים נכנסו כמה וכמה נערות, בולימיות, אנורקטיות, והפרעות אכילה אחרוצץ, שיצאו מזה בכוחות עצמן וללא שום עזרה מקצועית. אז אם האדם עצמו יכול לצאת מזה לבד (וברור שזה קשה ולא כל כך נפוץ), אז למה שעבודה עם מטפל אחד לא תהיה אפשרית בכלל? דבר נוסף - כתבת: "כשבא אליי מטופל, וזה לא משנה אם כאב גב או חוסר ביטחון הביאו אותו, הוא לא רוצה ש"יאפשרו" לו, הוא רוצה שיראו לו את הדרך. התפקיד שלי הוא לקחת עליי את האחריות לטיפול, ובסיומו של התהליך האחריות צריכה לחזור אל המטופל". אני חולק עליך. רוב האנשים שמגיעים אלי, לא רוצים שיקחו עליהם אחריות, הם רוצים שיאפשרו להם. לפרוץ גבולות, להוציא רגשות, להפטר מכאבים ובעיות בחייהם. ברור שיש לי אחריות. אבל זאת אחריות משותפת עם הלקוח. אם הייתי לוקח את האחריות עליו, התועלת היתה, לדעתי נמוכה מאוד. הייתי מעביר לו את כאב הגב, אבל הבעיה היתה נשארת, אולי משנה צורה אך נשארת. רק הוא יכול לשנות את מצבו ואת חייו, אני יכול אך ורק לאפשר לו, בעזרת הכלים שיש לי - אבל לא שום דבר מלבד איפשור. גם שינוי תזונתי לא יעבוד , גם תוספים לא יעזרו, אם אין בו רצון לשינוי אמיתי פנימי. כתבת בהמשך, :"מי אני שאגיד לאדם-צא מהכלוב. אולי הוא רק רוצה לרפד ולסדר? ", אבל בלקיחת האחריות על עצמך, ובטיפול בו במקום אפשרו בזמן הטיפול עצמו ולאחריו, אצתה עושה בדיוק את זה - בוחר ואומר לו אם לרפד או לצאת מהכלוב. מההיכרות שלי איתך ברור לי שבפועל, אתה יותר מאפשר מלוקח אחריות ומטפל. אבל מבחינת הגדרות, משום מה אתה חושב אחרת. מקווה שהפרשנות שלי לענין, נראית יותר הגיונית בעיניך. שלך, פרם שי
 
שי, אתה מתבלבל ביני לבין דני ביהרי

"כשבא אליי מטופל, וזה לא משנה אם כאב גב או... ...מי אני שאגיד לאדם-צא מהכלוב. אולי הוא רק רוצה לרפד ולסדר?" לא ברור לי אם בשאר ההודעה התכוונת אלי או אל דני, לכן לא אגיב.
 
כנראה שהכוונה היתה אליי

בקשר לריבוי המטפלים במטופלות החולות באנורקסיה-האנשים בעלי האגו הגדול ביותר כקבוצה(רופאים ופסיכיאטרים) גם מודים שהטיפול המשולב עובד הכי טוב באנורקסיה. אל רק מודים אלא הם בנו את המודלים ועובדים איתם(ובמדינות שבהם הרפואה המשלימה מוסדרת חקיקתית יש גם שילובים כאלה). עקב הבנתי את גודל הבעיה באנורקסיה, אני לא יכול לטפל בזה לבד בשלבים האקוטיים(שבהם נשקפת סכנת חיים), וכך אלמד את כל תלמידיי. אני מניח שלכל אחד מאיתנו באים אנשים שונים, כל אחד ואלה שהוא מושך אליו. אני יכול להגיד שיש אצלי כאלה שרצונם לצאת מהכלוב, ויש כאלה שרצונם לרפד ולסדר שיהיה נוח. לא הבנתי איך אני בדיוק מחליט בשבילהם, כשהם אלה שאומרים לי ישירות או בעקיפין מה רצונם. בקשר לאותן נערות שיצאו מזה בכוחות עצמם, כל הכבוד להם. אני אישית לא חושב שהוכשרתי כהלכה בכדי לתת טיפול מקיף לחולת אנורקסיה בשלב האקוטי, ומעבר לכך-אני מפחד מהחוק ומהמוסר הפרטי שלי. כי אם אחליט לטפל בנערה חולה לבדי והיא תמות, ראשית אני די בטוח שאפשר ואפילו צריך להעמיד אותי לדין. ונניח ולא העמידו אותי לדין פלילי, אני לא חושב שאוכל לחיות עם תוצאות יהירותי.
 

tookmy

New member
אנורקסיה- מחלה חברתית

אני בטוחה שמי שמטפל, חייב לטפל אינדיוידואלית. עם זאת, כמעט לכל מחלה יש מאפיינים סביבתיים שכדאי לדעת. הסיבות לאנורקסיה: סביבתיות בלבד. למה אני מתכוונת_ לפני זמן מה היה כאן דיון בענייני טלויזיה. בשנות ה- 70, נדמה לי, נעשה מחקר באיי פיג'י. בדקו אנורקסיה לפני כניסת הטלויזיה לאי ואחריה. לפני הטלויזיה לא היתה אנורקסיה מוכרת על האי, תופעה שלא היתה קיימת. תקופה לאחר כניסת הטלויזיה (נדמה לי שנה, אבל אולי אני לא זוכרת טוב) כבר היו 15% !!!!! של מקרי אנורקסיה. אני מניחה שכניסת הטלויזיה גררה עימה עוד תופעות כמו פרסומות, אונה רזה, שלטי חוצות ומוצרי דיאטה, אבל זהו מחקר שמלמד המון בעיני. אני גם יודעת שאצלנו היתה בבית ספר אנורקסית אחת ידועה, ובבית ספר אחר לא רחוק היתה עוד אחת, שכולם הכירו כי היתה הראשונה בארץ להתראיין על זה בכל מקום, וזהו! היום בכל כיתה יש אחת או שתיים, וזה לא שלא עשינו דיאטות. בעיני, הוליסטיות היא לא רק לטפל באדם, היא לטפל בסביבה. לדעתי אנחנו חיים בסביבה חולה ומי שרגיש יותר נפגע יותר חזק. אנורקסיה היא מחלה חברתית בעליל ואינה קיימת בחברה בה יש תפיסה בריאה של הגוף. כדאי לשים לב לזה. מחלות לא קיימות בואקום.
 
טוקמי,

חבל להשתמש במילים כמו "בלבד" וכו' הטלוויזיה איפשרה,נתנה לחבר'ה הסובלים מהפרעות אכילה דרך,מקום,אפשרות ונתיב-לפרוק עליו. אם היו מפרסמים סיגריות או סכינים,זה אולי,לא היה שונה. הרי הבעיות הן אותן הבעיות. טוקמי,רוב(הייתי כמעט בבטחון מלא כותבת "כל") האנשים עם הפרעות אכילה לא רוצים להיות יפים ורזים-זה תירוץ,זו מילה מן הפה אל החוץ. זו דרך,זה רק סימפטום.באותה המידה זה יהיה משהו אחר. הבעיות-הן בעיות אחרות,שונות.זו המשפחה,הפנימיות,הילדות,ההתעללות/הטרדה מינית ,או כל דבר אחר.(שזה גם יכולל היות סביבתי)-אך זו לא השאיפה ליופי). כאשר הבעיות נהיות קשות או רבות מדיי להתמודד עימן-נעשית בריחה-מודעת או לא.נעשית בריחה לשליטה בבועה קטנה ופרטית,בה הבעיות הן קשות,אך הן "שלי",כי הן משהו שאני ממציאה לעצמי.וכאן-זה כבר היופי,הרזון.(והבעיה נעשית-הבולמוסים,ההקאות/ההרעבה,התפריט,ההתחמקות מכולם והאוכל). קשה להסביר היסטוריה של הרבה מטופלות בהודעה:) הטלוויזיה/או]נה/רזון שנהיה IN-הם לא הגורם,אלא מקום מפלט.כמו שיהיו לך הרבה בעיות,ותהיה לפניך סיגריה או סכין.ואז ההורים יאמרו-"סכין ארורה". או שתריב עם אישתך,ותפגוש צעירה סקסית,תתמכר לגוף שלה. זו מפלצת,והיא ממכרת-אך היא לא הבעיה.אך היא הרשת עם התיל,כן.שעוזר להסתבך כ"כ עמוק,שלבעיות כבר לא נשאר זמן,כוח ורצון.שזה בעצם מה שרוצים מלכתחילה.וטוענים לאורך כל הדרך שזה כן,רק שאין כוח.. אנורקסיה קיימת בחברות אחרות,פשוט לא מפורסמת. בלי ללכת רחוק(אפריקה, וכד'),בוא נלך לחברה החרדית.אחוז הסובלים מהפרעות האכילה-בקרב שני המינים לא שונה כמעט.ולשמחתי,אחוז המאושפזים החל לעלות ולהשתוות,גם.
 

tookmy

New member
מה שנובע

מבחינתי מהדברים שלך הוא שהטלויזיה ערערה גם את המשפחה, הביאה יותר אלימות לחברה ועוד.... על זה אני יכולה להסכים לגמרי. לגבי החברה החרדית- היא לא מנותקת מהמקום בו היא חיה, ולא אמרתי שאלמנטי חולניים אחרים בחברה לא יכולים לגרום לתופעות דומות. ברור שבחברה החרדית דימוי גוף הוא בעייתי מאד כתוצאה מהיחס הבעייתי לגוף. הדוגמה של פיג'י היא דוגמה של חברה שהיה לה יחס בריא לגוף והיחס הזה נדבק במחלה והשתנה. יש לי בעיה קשה כשמדברים על טיפול גופנפש במנותק מסביבה. במקרה האמריקאים יותרחולים במחלותלב? ברור לנו שלא. במקרה יש בישראל עליה מתמדת של תחלואה ותמותה מסרטן? ברור שלא. לייחס דברים כאלה רק לאינדיוידואל ולא לנסות להסתכל בצורה הוליסטית על הגורמים (זיהום אויר ומים, ריסוסים מוגזמים במזון- במקרה של סרטן למשל) ולהבין שעבודת הריפוי לא נעשית רק עם האינדיוידואל, אלא גם עם הסביבה. כמי שהיתה מאד פעילה בארגוני סביבה תקופה ארוכה, חויתי לפעמים איזה נתק, איזה חוסר קשר בהקשרים האלה אצל מטפלים. הטענה שאך ורק האדם יכול להחליט להבריא או לחלות יש בה המון מן האמת, אבל לעניות דעתי היא מתעלמת מאמיתות אחרות, שמדברות על הצורך לטפל גם בחברה החולה ולרפא את הסביבה.
 
תשובה לכולם ביחד,

שוב-הTV לא עשתה דבר.היא הראתה דברים מסוימים.תראי לבן אדם במצוקה סכין-הוא יחתוך.זה הופך אותך אשמה? היה לה חלק שמהפכה,אך כך לכל דבר באבולוציה(זה נושא אחר). הטלוויזיה נתנה פשוט תירוץ,שם. (ומה שאני עושה,אגב,הוא לדבר על האחוז הגבוה של הפרעות האכילה.תמיד יש את הרקדניות/מתעמלות,את הדוגניות,וכו/) הייתה בעיה,והיה שם את הפתרון-תמונה עם המקום המושלם לברוח(בלי שהבן אדם יבין שזה מה קרוה,לעתים).הדבר שהראה את התמונה-לעתים היתה הTV. אני לא דיברתי במנותק מהסביבה.בכלל-למה לדבר על קיצוניות?או הכל גוף או הכל נפש,או הכל פנימי או חיצוני.זה בא ביחד,הכל מכלול,כפי שאמרתי כבר בשרשור-הכל שתי וערב. את הסיבה לא תמיד יש יכולת לשנות,ותמיד-זה לא בידי המטופל.כאשר אדם בא לטיפול-הוא אחראי על עצמו.הוא יכול להביא את הסיבה לטיפול,אך איך הוא יתן עצמו לטיפול-הוא אחראי רק על עצמו.לכן,חשוב מבחינתו-איך הוא יהיה. בחורה הסובלת מה"א,תוכל להביא את משפחתה לטיפול,אך את המקסימום היא תתן,כי זה לא תלוי או קשור או מותנה בכמה משפחתה תתקדם.משפחתה יכולה לא לקבל את זה שהיא חולה כלל,להתנגד או לא לבוא לטיפול-והבחורה תתגבר.כי היא מחליטה.אותו הדבר נכון לכל דבר.אנו אחראים על עצמנו.ההחלטה לחיות-היא אינדיבידואלית,למרות שמה שמביא אותנו למצב בו אנו נמצאים הוא אנו והבחירות שבחרנו כאשר הושפענו מהסביבה(זה נכון) האנורקסיה או כל הפרעה אחרת-קיימת בכל מקום זמן דת ותקופה. כי לא צריך עידוד להפרעה.. כי האנורקסיה היא רק סימפטום.כי זה לא קשור להיבט חולני על הגוף,או לדת או לכל דבר אחר.פשוט ייחסו את זה לדברים לא נכונים,כי לא ידעו איך לפצח את זה.היום יודעים-שכאשר אדם לא יודע איך להתמודד עם מה שבתוכו או מסביבו-הוא בורח ומתמודד עם מה שהוא יכול-האוכל.הגוף. טוקמי,מה שאת עושה,הוא לא הכי שונה.זה לייחס את זה לדת,טלוויזיה.זה לא הכי מיוחס לזה
 

tookmy

New member
בכלל לא

מייחסת את המחלה לדת או לטלויזיה. מייחסת את המחלה לתפיסות מעוותות של הגוף. ברור שבכל מצב יש אנשים יותר רגישים שיחלו, יש גורמים פנימיים שיעזרו, אבל יש גם גורמים שמעודדים דווקא מחלה כזו ולא אחרת.למה לא היו מחלות לב בשבטים באפריקה וכן יש באמריקה? שפע, חוסר תנועה, עודף אכלה, לחץ, מתח. את לא יכולה לבודד את האדם מהסביבה בה הוא חי. נכון, הוא יכול לקחת אחריות על חייו ולשנות ספציפית את חייו, לפעמים (יש מקרים שזה יותר מסובך, כמו במקרה של אנטנות סלולריות שנמאות לך ליד הבית, את יכולה לעשות שמונים אלף טיפולים ולאכול נכון, אבל הסיכוי שלך להבריא יהיה קטן משל מי שגר שלא ליד אנטנה סלולרית). את החברה החולה זה עדיין לא מבריא. וכן, יש חברות שנגועות יותר מחברות אחרות. במקרה של אנורקסיה, מדובר על חברות שנגועות בתפיסה מעוותת של הגוף. אז זה לא אומר שכולם יחלו, כמו שלאכל מי שגר ליד צ'רנוביל חלה בסרטן, אבל הסיכוי לחלות גדול יותר במצבים מסוימים, במקומות מסויימים, חברות מסויימות.
 
טוב,

מחלות הבאות שהאדם יוצר לעצמו בעצמו,ומחלות פיזיולוגיות הן מעט שונות(ונכון שהפיזיולוגיות-הן גם נפשיות). יש בסיס גם לדברייך,זה לא שחור לבן ואגב,צרנוביל,רחוקה כ"כ להביל רק לסרטן(אני יודעת שזה לא מה שאמרת..]שוט זה נושא מקורב אליי.לא אישית,אבל הוריי עבדו עם ניצולי צ'רנוביל,וראיתי כמה אנשים שיצאו משם..
 
למעלה