שאלה על טיפול בחולי אנורקסיה

0 אור 0

New member
דוגמא לבעיה שהעליתי בקשר לשרשור

אני מסתכלת על הדף ומנסה לראות מה מול מה - וממש אין לי מושג למי התגובה הזאת. אז לתפריט אדמין אפשר למצוא את זה בעזרת הסימנים , אבל מה לעושת שאני סתם גולשת ... מקווה שאף אחת לא נעלבה לשוא.
 

0 אור 0

New member
מה אני מקבלת משני "הצדדים"

מכל מה שעלה פה, אני דוקא מאד מתחברת לחלק מהדברים של מאיה. נכון שבבסיס אני הרבה יותר קרובה בחשיבה ל"סינים" בפורום, אני מתייחסת לאדם - אבל אני בפירוש כן מתייחסת לבעיה ממנה אותו אדם סובל באותו רגע (או בכלל) ואנסה לסייע לו בעצמי אם אני יודעת איך, או אפנה אותו לטיפול שלדעתי מתאים לו יותר. ובכל זאת, מאיה תמיד מזכירה לי לחשוב על האדם, לחשוב על המקור לבעיה, ובעיקר על כך שבסופו של דבר בדרך שלנו האחריות לטיפול היא של האדם/המטופל עצמו ולא שלנו - אנחנו לא רק נותנים כדור ומצפים שהכדור יפתור את הבעיה. אנחנו פותחים לפני המטופל דרכים ואפשרויות, ונותנים לו את היכולת לעזור לעצמו. אני חושבת שבכל הדיונים האחרונים נגענו בשאלות מאד מהותיות של הדרך שלנו כמטפלים - ואם נמחוק את ההתכתשויות נוכל להפיק מהם המון תובנות לעצמנו להמשך הדרך. לילה טוב וחג שמח לכולם.
 

אדומה2

New member
אני לא מבינה למה זה "צדדים"

היי אור, קראתי את הודעתך פעמיים ואני לא מבינה מדוע את אומרת שאת יותר סינית במחשבה, "ובכל זאת מאיה תמיד מזכירה לי לחשוב על האדם". זה בכלל לא ניגוד. הרפואה הסינית בהחלט רואה את האדם, את מקור הבעיה- להלן המונח Ben/Biao, כלומר ענף ושורש- מאבחנים מה שורש הבעיה ומהו הענף, והרפואה הסינית בהחלט רואה את האדם כאחראי על בריאותו ודרך החלמתו, לא את אף אחד אחר. ברפואה סינית לא נותנים כדור ומצפים שזה יפתור את הבעיה, זו הרפואה המערבית. כשנותנים פרומולה הרעיון מאחוריה רחוק מלהיות דומה לרעיון שעומד מאחורי טיפול סימפטומטי. פורמולה עוזרת לגוף לחזור לתנועה הטבעית שלו, רק שהיא עובדת מבפנים, מתוך המערכת. מן הראוי שתתייחסי לבעיה שהאדם מגיע איתה באותו רגע, כי עם כל הכבוד לסיבה שיש מאחורי המיגרנה המשוגעת שמתרוצצת לי במוח, המיגרנה שלי עוד שניה גומרת לי את הראש, אני *מאד* אשמח למשהו שייקל עליי עכשיו, נקודתית- סימפטומטית. למה זה כ"כ רע?? זה נהדר! ועוד יותר נהדר כשעושים את זה בלי נזק לכבד! אני בהחלט מסכימה שלא ניתן להשאיר את זה ברמה הסימפטומטית ושיש מקום לבדוק מה גורם לזה, זה טיפול נכון- אבל זה לא טיפול נכון להשאיר את המטופל בכאבים כי אנחנו מעונינים *רק* בשורש. ולכן אין בעיה לשלב, זה נכון לשלב וזה לטובת המטופל. אם אני לא אתייחס למצב הנוכחי של המטופל, לכאב מסוים שביכולתי לעזור לו כשהוא אצלי עכשיו בדיקור (כאב גב למשל), הוא לא ירצה לבוא אליי, כי אני מתחילה לשאול אותו 10 שאלות בסיסיות של תשאול, והוא, בחייאת, רק רוצה שהגב שלו יהיה שקט...
ולסיכום- אני חוזרת לשרות הנושא- אני לא מבינה למה זה "צדדים" ואני לא מבינה למה זה סוג של ניגוד.
 

0 אור 0

New member
../images/Emo24.gif אני שמחה שאת מצטרפת אלי

אולי לא כתבתי ברור - אבל ממה שאת כותבת את מסכימה אתי לחלוטין. "צדדים" - כי אם תראי בשרשור שהגבתי אליו, וגם בעוד כמה שרשורים בימים האחרונים, נוצר הרושם כאילו יש שני צדדים מנוגדים זה לזה: מאיה עם הגישה שבאה רק מהנפש ומהאדם (וההומאופתים שמשום מה הצטוותו דוקא אליה וניסו לחדד את ההבדלים) וכל השאר, הסינים ואני ביניהם, אמרו מה שאת אומרת - שיש להתייחס גם למצב הנוכחי של הטופל. התגובה שלי באה כדי להדגיש את המשותף לכולנו.
 

freearth10

New member
זו לא התורה הסינית

היי אור, אני
שאת מתחברת לחלק מדבריי, אבל הדברים שאני אמרתי לא מנוגדים לתורה הסינית, מקורם בתורה הסינית. בעבודתי בקנסיולוגיה אני עובדת על מרידיאנים וצאקרות פחות דרך עיסוי ויותר דרך תרגול, עבודה על הרגש ןעבודה אלקטרומגנטית שקשורה לאותו מרידיאן או לאותה הצאקרה. התורה הסינית מדברת על החיבור הזה בין חסימה במרידיאן מסויים לבין חסימה ברגש שמקושר אליה. כשסיימתי ללמוד קנסיולוגיה ידעתי לעבוד, לא ידעתי למה זה עובד כך. תשובות להרבה מאוד סימני שאלה קיבלתי כאן בפורום, מהסינים שבינינו. זו לא התורה הסינית - והלוואי והייתי מבינה בה הרבה יותר. זה הפרוש הלא נכון שנותנים לה. ולמה הדבר דומה? ליוגה. כשהביאו את היוגה למערב - כדי להכניס אותה לשוק השתמשו רק בחלק הגופני שבה. אנשים הלכו לתרגל יוגה כדי להגמיש את גופם. אבל יוגה זה מעבר לגוף. הגוף הוא רק הכלי שבעזרתו ניתן להגיע אל ההכרה ולראות את היוגה כתרגול גופני זה להוציא את כל הליבה של היוגה. היו ימים בהם יכולנו לחלוק דעות וללמוד האחד מהשני, גם כאשר לא ממש הסכמנו. את הימים האלה אזכור תמיד כימי הפריחה של הפורום הזה ומי יתן ונוכל פעם שוב לחזור ולכבד האחד את השני ולא לחשוש לאמר את אשר על ליבנו מבלי לחטוף מייד חיצים מורעלים ממי שפעם חשבת שהוא החבר הכי טוב שלך. מאיה
 

0 אור 0

New member
אני מרימה ידיים!! ../images/Emo7.gif

"היו ימים בהם יכולנו לחלוק דעות וללמוד האחד מהשני, גם כאשר לא ממש הסכמנו ..." הימים הללו היו רק זה עתה. מה קרה לכולם?? ניסיתי לשלוח סימן מיקום קטן - לחזרה אל המשותף ולא אל המבדיל - ולפי התשובות נראה כאילו נחצה פה איזה קו אל חזור. אז מה שלמדתי ברפואה משלימה - זה שגם אם יש חסימה או צלקת בגוף אפשר להתגבר עליה. בואו ננסה להתגבר על רוח הוכחנות שקפצה עלינו פתאום.
 

freearth10

New member
כשאני כותבת:

" בקנסיולוגיה לא נגיע אל מקומות שהמטופל לא בשל לטפל בהם ולכן אני גם לא חוששת ממה שיצא שם." ודוד עונה לי: "אני מקווה מאוד שלא תתבדי". אני שותקת ומרגישה שהימים ההם אכן ברגע זה חלפו. פעם קראתי למקום הזה הבית השני שלי. בית בו מאשימים אותי: "את מוכנה לסכן(הדגש שלי) את חייהן ובריאותן מתוך אמונה בדרך שלך." - עדיף כבר לגור ברחוב! ואל תדאגי, אני לא מתכוונת לעזוב ולו לרגע אחד את המקום הזה, כי למרות שאני לא מרגישה בו כבר בית, אני מרגישה שיש כאן אנשים שזקוקים לי ואני תמיד אהיה כאן בשבילם. אור, כשיש חסימה - בטח שאפשר להתגבר - אבל אנחנו משלמים מחיר ומכסים עוד יותר את הפצע ויום אחד הוא יפרוץ החוצה וזה יהיה מגעיל וכואב נורא ועד שלא נטפל בסיבה שהביאה לחסימה הזאת היא תאיים כל פעם לבעבע ולפרוץ החוצה. זה נכון לגבי פצע רגשי, גופני וגם חברתי
מאיה
 

0 אור 0

New member
מאיה

חבל לי מאד על שאת מרגישה כך, אם כי אני ממש מבינה למה. ומכיוון שקראתי את כל השרשורים האחרונים, גם שמתי לב שמי שעורר את מלחמת העולם והציג שני צדדים "עוינים" לא היית את. היו לא מעט דברים שנאמרו ועליהם לא הגבת מן הסתם כדי לא ללבות את האש. אני למדתי ממך הרבה מאד בפורום הזה (וגם מהערות בונות שלך ברפלקסולוגיה) - מקווה שנצליח להחזיר את הפורום הזה לקדמותו. אני חדשה יחסית אליך, אך גם אני מצאתי כאן בית חם וקשה לי מאד עם כל העליהום הזה, שלא מאפשר את הדיון הפתוח והתמיכה שחשתי פה קודם.
 

SideKick

New member
ואני מציעה לך מאיה...

להחליף את המשפט: "המקום שאני לא מרגישה בו כבר בית" למשפט: המקום שבו אני לא מרגישה בימים אלה בית. או: המקום שבימים אלה אני מרגישה פחות בבית. או אפילו: המקום שבו אני לוקחת פסק זמן מתחושת הבית. המשפט הראשון שבו השתמשת הוא משפט מקבוצת משפטי אל-חזור. כדאי ורצוי להמיר אותו במשפט שמאפשר תהפוכות. ומי ייתן ובקרוב כולנו (או לפחות רובנו) נרגיש כאן שוב יותר בבית
.
 

mic26

New member
צודקת, סיידקיק

וחוץ מזה, מאיה, בבית אף פעם אין צרות ומריבות???
 
אם אני לא מטפל אז אני בעצם לא אחראי

כשבא אליי מטופל, וזה לא משנה אם כאב גב או חוסר ביטחון הביאו אותו, הוא לא רוצה ש"יאפשרו" לו, הוא רוצה שיראו לו את הדרך. התפקיד שלי הוא לקחת עליי את האחריות לטיפול, ובסיומו של התהליך האחריות צריכה לחזור אל המטופל-דרך ההבנה שתתגבש אצלו-שהוא המטפל הכי טוב של עצמו. אם אני אצפה ממנו להגיע אליי כבר עם התובנה הזאת, אז לא אוכל לעזור להרבה אנשים שלא מבינים את זה עדיין. ובניגוד למה שאת מאמינה, לא כל בעיה ניתן לפתור בגילגול אחד. אני לא זוכר מי אמר פעם שיש שני סוגי טיפול. הראשון-מטרתו לשחרר את האדם מהכלוב שבו הוא חי השני-מטרתו לרפד את הכלוב שיהיה נוח יותר. מי אני שאגיד לאדם-צא מהכלוב. אולי הוא רק רוצה לרפד ולסדר?
 

freearth10

New member
גם אני הייתי רוצה../images/Emo99.gif

וואו מה הייתי רוצה... מממ... בן זוג כמו הידיד הכי טוב שלי, שמבין אותי גם כאשר אני לא מדברת מממ... קצת רווחה כלכלית... מממ... שאוכל לראות את טל לעתים קרובות יותר... מממ... שאראה את ילדי חיים טוב יותר ממני מממ... שאוכל להמשיך ולעוף רחוק רחוק מבלי לסבול אחר כך את בום הנחיתה וואו ויש עוד כל כך הרבה דברים שאותם הייתי רוצה
אבל משהו עדיין חוסם את התגשמותם. להראות לאדם את הדרך, זה להראות לאדם את הדרך שלך ולא ברור לי שהוא יכול לנהג בדיוק כמוך ושאם הוא יעשה כמוך הוא יגיע לאותו המקום שאליו אתה מקווה בשבילו שהוא יגיע. האחריות לטיפול לא יכולה להיות רק שלך, כי כל זמן שזו רק האחריות שלך - הגוף יתנגד לה. עצם העובדה שהוא זה שיוזם את שיחת הטלפון ומתאמץ להגיע אליך ולפעמים גם מתאמץ לממן את הזמן והכסף שהוא משקיע בטיפול - יש בו רצון לשינוי. כבר בשיחת הטלפון הראשונה אני אף פעם לא אבטיח לאדם שהכאב הפיזי או הרגשי יעלמו - אני אבטיח לו שאם הוא יעשה את כל שיעורי הבית
הוא יזכה בשיפור איכות חייו. אני גם אף פעם לא יודעת כמה טיפולים נצטרך לעשות עד שנגיע לפתרון של הבעיה שבגללה הוא בעצם הגיע. אני רואה בטיפולים שלי צעידה ביחד. זה לא אני שעושה את העבודה. זה שנינו שעושים אותה. כשקיבלתי פעם טיפול בביו אנרגיה עדי אמר לי: אני מטפל בגופך ואת אחראית לנשימות. זו היתה עבודת צוות. הוא טיפל בגוף אני בנש(י)מה. מאיה
 
תזכירי לי מי זה היה שכתב

על נשימה? גם אני נותן למטופלים שיעורי בית, גם אני מעביר אליהם את האחריות, ואני לא לבד - הרבה מאוד מטפלים עושים כמוני, אם זה בהנחיה להתעמלות, לתזונה, או ללקיחת צמחי-מרפא מסויימים בדרך מסויימת (לזכור שאסור לאכול שעה לפני וחצי-שעה אחרי, לדוגמא, מכריח אותך לעשות סדר באכילה). אין לי בעיה עם הדרך שלך, ולא עם הפרשנות שלך. יש לי בעיה עם הגישה ש"זה לא יכול להזיק", ולכן אני לא צריך עזרה. אין דבר שלא יכול להזיק. אפילו אהבה יכולה להזיק. אלהים ברא את האישה להיות "עזר כנגד" לאדם. למה "עזר כנגד"? היא עוזרת לו, או שהיא נגדו? התשובה המקובלת היא שאם זכה תהיה לו לעזר, ואם לא זכה, תהיה נגדו... אבל זה לא נכון. כי כדי להיות לו לעזר, היא חייבת להיות (קצת) נגדו - להציק לו שיעשה דברים בבית, להציק לו שלא יעשה שטויות עם האוטו, להציק לו שיתקדם בעבודה, להציק לו שישחק עם הילדים - כן, להציק - כי הוא יודע שהוא צריך לעשות את הדברים האלה, אבל הוא צריך עוד דחיפה קטנה לזה. מטפל טוב הוא "עזר כנגד" למטופל, בתחום הספציפי הזה של הטיפול. רק צריך לזכור שחייב להיות איזון בין ה"עזר" וה"נגד". כשאני שם ידיים על אדם שבא לקבל ממני עזרה, אני זוכר שאני כאן בשבילו, אבל אני עלול גם להיות נגדו. אני תמיד שואל, תמיד מברר, תמיד זוכר שאני עלול לטעות, ואף-פעם לא חושב שהדרך שלי מושלמת, ואפילו אם כן - יש אנשים שהחוסר שלהם גדול מכדי שאוכל למלא אותו לבד. אז לפעמים אני פונה לעזרתם של אחרים. עוד נקודה למחשבה: כשאת פותחת חסימות, את מקלפת בצל. יכול להיות שיש כל-כך הרבה שכבות בצל לקלף, שהמטופל שלך ימות עד שתגיעי למה שמפריע לו/ה לאכול. יכול להיות שפסיכולוג יעשה טיפול פחות הוליסטי ופחות "נחמד", אבל יתן למטופל שלך כוח לאכול ולא למות, ואז יהיו לך עוד 20 שנה לקלף לו בזהירות שכבה אחרי שכבה. פסיכולוגים אינם אויבי האנושות. וזה לא לגמרי
 
דויד, מילותיך מרעננות כמו אויר הרים

תודה רבה על הדימוי, ותרשה לי לאמץ אותו.
 

freearth10

New member
אבל זה בדיוק מה שאמרתי

שחלק גדול מכל אלה שאומרים שלא הכל זה נפשי עושים עבודה של גופנפש גם אם הם לא מודעים לזה.שמעת אותי פעם אומרת: רק קנסיולוגיה תעזור לך? רק טיפול רגשי? וטיפול בשיאצו
מממ...כמה שהוא עושה טוב לנפש !כן,גם כאשר זה מביא אותך לאפיסת כוחות זמנית, כי מישהו שם נבהל מן השינוי שקורה פתאום כאן ועכשיו. תשמע, אחת הסיבות שאני לא מאמינה בזה ששם למעלה זה בגלל שאני מאמינה בשוויון ואני לא רואה את האישה כעזר כנגדו. אני רואה את הגבר ואת האישה כשותפים מלאים. אני לא באתי לעולם לא כדי לעזור למישהו לשאת את המשא שלו וגם לא כדי להתנגד למשא שלו. אני באתי לעולם כדי לחיות את חיי יחד ולא לצד האדם שאיתו בחרתי לחיות. וכך אני רואה גם את עבודתי כמטפלת. לא כאחת שבאה לעזור למישהו לשאת את המשא שלו, אלא כשותפה זמנית לדרך שאותה עושה המטופל ובדרך הזאת אני גם נותנת וגם מקבלת. ולפעמים אני מגיעה למקומות שפסיכולוג שעובד עם הילד כבר 3 שנים לא הצליח להגיע לשם. וזו לא אני - זו השיטה שאיתה אני עובדת, של עבודה ישירה עם התת מודע וזאת למרות שיש לי רק ידע מועט מאוד של למה זה עובד כך ומה זה בכלל התת מודע ואיך הוא משפיע על המודע. ואני הייתי מאוד שמחה אם אנשים כאן היו מפנים במקום לפסיכולוג למי שמתעסק הוליסטית יותר עם הרגש.יש לנו את הכלים. אנחנו רק צריכים לבחור להשתמש בהם!
 
זה לא בדיוק מה שאמרת

אמרת (לאדומה2): "לא הבנת אותי כי את מסתכלת על המחלה, לא על האדם." מזה התחילו, לדעתי, הרבה אי-הבנות. הבחירות שלך איך לראות את עבודתך הן זכותך - אבל כשאת מטפלת צריך גם ביקורת מציאות. כתבת גם שאין לך נסיון בעבודה עם אנורקסיה. למעשה זה אומר שאת לא יכולה לדעת אם הגישה שלך תעבוד במקרה כזה. כן, אני יודע, "אני מטפלת באנשים, לא במחלות" - אבל כבר כתבתי על משקלן של אנורקטיות. את מוכנה לסכן את חייהן ובריאותן מתוך אמונה בדרך שלך. זה יפה. אני, מתוך אמונה בדרכי ומתוך רצון קודם-כל לדאוג לפונים אלי, מוכן להיעזר באחרים לזה, ולא בטוח לגמרי שדרכי תמיד מתאימה - לא לכל אדם, לא בכל מצב, לא בכל זמן.
 
למעלה