שאלה קצת מוזרה...

[דוד כפרי]

"קורה לכולנו הרבה ברגעים מתאימים"

למטפל זה לא צריך לקרות "הרבה" - זה צריך לקרות כשהוא מטפל, אחרת אי-אפשר לסמוך על זה. אימון אמור להביא אותך למצב שאתה יכול לסמוך על זה, אחרת למה אתה מתאמן? עוד נקודה: אני לא מקבל את הגישה של "כל הידע נמצא שם ורק צריך להיפתח אליו". אינטואיציה זה כלי נהדר, אבל יש לו גבולות והוא צריך להתבסס על ידע, נסיון וביקורת. לא הייתי מקבל טיפולים ממי שיש לו רק אינטואיציה בלי שלושת הנ"ל. ודאי שלא הייתי לומד ממישהו כזה. שלומי כתב כאן על הנזק שיכול להיגרם מצריכת אצות-ים (KELP) למי שיש לו בעיות בבלוטת התריס (ודרך אגב, זו פעם שניה שהנושא הזה בדיוק עולה כאן, והעצה לקחת קלפ בפעם הקודמת באה מאותו המקור). אינטואיציה יכולה להיות גם מסוכנת.

 

[דוד כפרי]

למען הסר ספק, הדוגמא עם קלפ

ואלטרוקסין היא רק דוגמא. אני מכיר לא מעט דוגמאות נוספות לאנשים שעשו דברים מתוך אינטואיציה וגרמו נזק לעצמם ו/או לאחרים, מתוך חוסר ידע.

 

[פרם שי]

אין בינינו חילוקים

אני לא דיברתי על מטפלים מהבחינה הזאת, אלא התייחסתי למידע עצמו. הסכמתי איתך כבר פעמים שכדאי להתאמן, מאותן סיבות שציינת. האם כתבתי משהו אחר? אם כן, אז סלח לי, כנראה לא שמתי לב לטעות. אבל, אם אתה לא מקבל בכלל את הגישה של הידע השלם הזה, אז על מה בכלל אנו מדברים? אני לא בטוח שהוא צריך להתבסס על ידע ביקורת. נסיון כן משמעותי. אבל , לדעתי אתה מבלבל בין אינטואיציה במובן הפשוט שלה, לבין אינטואיציה במובן של תקשור. לכן בוא נעשה הפרדה בין שני המושגים, אוקיי? לגבי אינטואיציה אני מסכים. לגבי תקשור - אז שוב - מי שמאומן, מי שמיומן, מי שבאמת "קורא" את הידע הקיים, לא צריך שום דבר אחר. זה, אגב, תאורטי לגמרי, לכן אל תקח את זה כשווה התייחסות

יחד עם זאת, אבל, אנו כן יודעים שקיימים מקרה שידע פשוט "נחת" על אנשים. שפות שאנשים פתאום התחילו לדבר בהן שוטף, בלי שהן ידעו שהן אפילו קיימות. מתארי ערים, רפואות שלמות (האיורוודה התקבלה בועידת תקשור מיוחדת למרגלות ההימאליה - אבל אלו השורשים המסורתיים, איש לא יודע מה קרה שם באמת, וגם הם עשו ניסויים ובחנו את הדברים, כמו שציינת). הידע, כמו שאני מבין אותו כיום (ומקווה שיפתח בעתיד), הוא ידע גולמי. זה שאני "אראה" איבר שקורא לי בגופך, לא אומר שאני יודע למה, מה יש שם, ומה ההשלכות. אם אטען לדעת מאינטואיציה, הרי שזה כבר פרשנות שנובעת מאגו (במובן ה"אני"). אני אתן לך דוגמא: בתרגיל כזה פעם, התבקשנו לתקשר מידע בהקשר לקרובים של בני זוגנו לתקשור. כל הזמן צצו לי הרגליים. משהו ברגליים. לא ידעתי מה. אבל השתדלתי גם לא לתת לאגו להכנס ולפרש. עכשיו, אם זה היה בסיטואצית מטפל-מטופל, האסוציאציה הראשונה היא בעיה ברגלים. סטגנציה, מטען, חולי - משהו. אבל זה לא היה קשור לזה. ה"משהו" הזה, שכל הזמן שב וצץ, היה קשור בכלל לריקוד ולאהבתה לרקוד (שזה כמובן היא אמרה אודות הקרובה שתוקשרה אח"כ, כששיתפתי אותה בדברים שעלו) ברמתי, ברור לי שאני לא יכול לסמוך על הידע שלי בתקשור כידע שלם. הוא לא שלם. הוא חלקי, מהגולמי ואני גם לא שולט בתקשור. לעומת זאת, אם איזה מאסטר יוגי בהודו שגורם לפירות להופיע בכף ידו כיש מאין כי הוא כבר שולט בידע יגיד לי שהוא רוצה לדקור אותי איפהשהוא, אני לא בטוח שאחשוש שמא הוא טועה, יותר משאחשוש מהפרופסור המדופלם ביותר בסין. אבל, (וזאת באמת הערה אחרונה, מבטיח), הידע, הנסיון והביקורת שנו צוברים באמצעים הלוגיים שלנו, הם הגבולות ששומרים עלינו במקרה שהאגו השתלט והתקשור לא היה מוצלח, ואנו לא יודעים זאת. הם הטבעת השומרת שמסביב ליכולות הפנימיות שלנו, ועלינו להודות על קיומם בשל כך.

 

[דוד כפרי]

לסיכום: צריך ללמוד ולהתאמן.

 

[טאוֹ]

../images/Emo45.gif ויפה שעה אחת קודם!

בלי קשר להזזת השעון...

 

[דוד כפרי]

רק הערה אחת, אישית עלי

כשאני מסתכל על מטופל ו"רואה" איפה אני צריך לגעת, זה הקשר בין המטפל למטופל. אין "תקשור" עם שום גורם אחר, בטיפולים שאני עושה.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo32.gif היסטרי: הידע קיים שם

אז נראה אותכם מקפלים חולצה!

 

[freearth10]

אינטואיציה זה כלי נהדר

כשסומכים עליו. כשלא סומכים עליו - הוא בכלל לא כלי. אני זוכרת שסיפרת פעם על מורה שלך שאיתו נסעת מבלי שידעתם לאן אתם נוסעים והגעתם בדיוק למקום הנכון בזמן הנכון. וזה קורה לא רק ליחידי סגולה. כשאנחנו סומכים על החוש השישי זה קורה לכולנו. יש לזה סימוכים מדעיים. קרא את הספר: החוש השישי של נייל פרגוסון ורפואה והחוש השביעי של ד"ר נאדר בוטו. הייתי מאוד סקפטית כשנחשפתי לראשונה לחוש הששי. קבלתי תשובות ולא סמכתי עליהן ופעם ועוד פעם התברר לי שזו היתה טעות לא לסמוך עליהן. היום אני כל בוקר מקבלת תשובה על שאלה ששאלתי לפני שהלכתי לישון. וכמו שאנדרו אמר לכולנו יש את הכוחות האלה. אם זה עוזר לנו בחיים, זה עוזר לנו גם בטיפולים, כי אל הטיפול אנחנו מביאים את כל מי שאנחנו. אסתיה המליצה כאן על אצות הים לא כמטפלת באדם מסויים, אלא כהמלצה לכוווולם. וזה ההבדל הגדול. מאיה

 

[פרם שי]

מי זה אנדרו?

 

[freearth10]

אופס, שמות זה לא הצד החזק שלי ../images/Emo10.gif

ריוקיו אנדו, מייסד הטאי שיאצו.ראה את הודעתו של טאו בשרשור הזה למעלה. ותודה על התיקון :=( מאיה

 

[פרם שי]

אהה חח,

לא ניסיתי לתקן אותך. חשבתי שאת מדברת על איזה סופר מפורסם או משהו שאני לא מכיר. תודה

 

[דוד כפרי]

על סוג האינטואיציה שאת מדברת עליו,

אי אפשר להתאמן. אימון = הזדמנות לנסות משהו, להיכשל בסביבה בטוחה, לקבל הערות והצעות בונות ולנסות שוב. ושוב. ושוב. על אינטואיציה בטיפול אפשר להתאמן, אם יש מורה שיכול לתקן אותך בזמן אמיתי: "הנקודה לא כאן, אלא כאן. לפי הלשון שלו יש לו סטגנציה בכבד, ולכן רוח פנימית, ולא פלישה של רוח חיצונית. הטיפול הנכון יהיה בצמחים א', ב', ג', ולא ב-X, Y, Z." אם אין אפשרות לקבל משוב, אין אפשרות להשתפר. מעולם לא שמעתי את ריוקיו אנדו מדבר על סוג האינטואיציה שעליו דיברת. הוא לא הזכיר את זה באף הזדמנות שהייתי נוכח, ומעולם לא שמעתי שדיבר על זה באזני אחרים. המורה שלי לטאי-צ'י מדבר על "קריאת בן-זוג" (או יריב) כעל דבר שאפשר לפתח, ויש לזה תרגילים ידועים, מוכרים, ולא שום דבר מיסטי. זה דבר שאפשר להתאמן עליו, כלומר להיכשל, לקבל הערות ולנסות שוב. המורה שלי לטאי-צ'י לא מלמד שום דבר שאי-אפשר לבדוק באימון. הוא מלמד אמנות לחימה, שחלק ממנה הוא הרגשת בן-זוג (שזהה להרגשת מטופל). לא שום דבר אחר. (סליחה, הוא מלמד גם תלמוד. אבל זה

לגמרי, ואני לא לומד אצלו את זה) לגבי אסתיה, אילו היא היתה מצרפת הסתייגות ("אם יש לך בעיות בבלוטת התריס ו/או את/ה לוקח אלטרוקסין ו/או יש לך רגישות ליוד, אל תיקח קלפ בלי להתייעץ עם רופא") לא היתה שום בעיה. היא לא הציעה משהו "כהמלצה לכוווולם", אלא כהצעה ספציפית לאדם מסויים, עם הנחיות כמה זמן לקחת, בלי שום הסתייגות שאולי זה עלול להזיק - וזו הפעם השניה שהיא עושה את זה. יום כיפור קרוב.

 

[freearth10]

אפשר גם להתאמן וגם לקבל משוב

אבל זה אמון שונה. זה אמון של הקשבה לקול הפנימי שלך. והחיבור שלו עם מה שקורה מסביבך. אם תחפש חוקיות והגיון - לא תמצא אותם שם. אם תרשה לעצמך ללכת עם התחושה תראה שאתה לפתע עולה רמה ומקבל תשובות מאוד ממשיות לשאלות שאתה שואל.הדוגמא שהבאת עם הלשון, הרוח והצמחים זו לא אינטואיציה זה הבנת היסודות והתמצאות בחלוקה של הלשון ובצורתה. ותלמוד זו דרך אחת לאמן את המוח לראות דברים שמעבר. למצוא פתרון לקושיה, לדלות ממה שאתה כבר יודע ולקשר בין הדברים. אין דרך אחת להגיע לאימון ולפתיחת החוש השישי. לכל אחד יש את הדרך שלו. מאיה

 

[דוד כפרי]

עד כמה שאני יודע,

גם ריוקיו אנדו וגם המורה שלי לטאי-צ'י מעולם לא לימדו שום דבר שקשור לדברים שאת מדברת עליהם. הדוגמאות שהבאתי אינן הבנת היסודות אלא רגישות למטופל - דופק לא מרגישים במישוש, ואבחנת לשון לא עושים עם העיניים וההיגיון (זה מה שאמרה לי מרגלית שילה, וגם המורה שלה, רות לוי). על זה מתאמנים ואת זה מפתחים מי שבאמת לומדים רפואה סינית. זה גם היה סוג הלימוד שלי בטאו-שיאצו, ב-4 שנים שלמדתי שם. זה גם סוג הלימוד בטאי-צ'י. דברים שאפשר לחזור עליהם, שוב ושוב, לנסות מפה, משם, לבדוק איך זה עובד, לקבל משוב ולנסות שוב. עד כמה שאני יודע, גם אנדו וגם המורה שלי לטאי-צ'י מעולם לא קראו לזה חוש שישי; המורה לטאי-צ'י הוא ישראלי ומבין למה מתכוונים במושג הזה. לגבי תלמוד לא אגיב, לא התחום שלי, אבל אם את רוצה אני יכול לשאול את המורה לגבי מה שאמרת.

 

[freearth10]

לצערי לא למדתי

לא רפואה סינית, לא שיאצו וגם לא טאי צי אבל עד כמה שאני מבינה מה שמסיקים מסוג מסויים של דופק ולשון לא קשור לאינטואיציה. אינטואיציה,כמו שאני מבינה אותה מסתמכת על כל מה שלמדתי, על כל מה שעליו התאמנתי ועל כל מה שאני מרגישה. כשלומדים משהו חדש צריכים איזשהו כלי כדי ליישם את זה. התרגול מאפשר לנו ליישם את זה בפועל בסיטואציות שכל אחת שונה מהשניה וככל שתרגלנו יותר אנחנו בטוחים יותר ולא צריכים עוד לחשוב על כל פעולה ופעולה, כי זה כבר חלק מאיתנו ואז אנחנו רואים גם מעבר. מעבר למילים, מעבר למה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים או ממששים. וכשאתה רואה מישהו אתה כבר יודע מבלי שהוא אמר. אינטואיציה היא לא במקום מה שלמדנו, היא רמה גבוהה יותר של מה שלמדנו.

 

[דוד כפרי]

אנחנו לא מדברים על אותו דבר.

 

[פרם שי]

דוד, אתם מדברים בדיוק על אותו דבר,

ואם לא זהה, אז מאוד דומה. האינטואיציה שהיא מדברת עליה מאוד דומה לתקשור או לידע שדיברנו עליו קודם לכן. הדבר הוא בר אימון - אבל הוא לא מדיד במחקרים מדעיים קיימים, וספק אם יהיה מדיד אי פעם. מדובר על התחברות לחושים הבסיסיים שמקנים לנו יכולת קליטה של מידע מעבר לחמשת החושים שאנו רגילים אליהם. אני מניח שזה נשמע לך מאוד הגיוני מה שאני מסביר עכשיו, כי בדיוק על זה, כך נראה, ריוקו אנדו דיבר בדברים שהובאו פה. בנוסף, אני רוצה להזכיר לך שאנחנו לא למדנו אצלו ולא מנסים להגיד מה הוא מלמד או לא מלמד ואיך. רק מתייחסים לציטוטים שלו שהובאו, ובאהדה רבה. אם אתה בוחר לראות את זה אחרת, בסדר. אם אתה מפחד לסמוך לעתים על ה"אינטואיציה" שלך, גם זה בסדר. אני מפחד לפעמים. שנינו יודעים, עד כמה אינטואיציה יכולה להתפתח בעקבות תרגול חוזר של מדיטציה. תקשור מתפתח אף יותר, ויש אימונים מיוחדים לשם כך, והם מגוונים. יש משוב, יש ביקורת. אני לא ממש מבין על מה אתם חולקים, כי אתם מתייחסים לאותם דברים רק באמצעות מושגים שונים.

 

[דוד כפרי]

"דיברנו" על תקשור?

אתה דיברת, אני לא רציתי להכנס על זה לוויכוח אז לא הגבתי. למיטב הבנתי, מה שאתה קורא "תקשור" לא נמצא בסדר-היום של הלימודים והאימונים שלי, לא באמנויות לחימה ולא בריפוי. בוא נפריד בין שני דברים שונים: 1. היכולת לבצע מטלה מסויימת בצורה הטובה ביותר, כמו לנגן C בגיטרה, אבחון לפי הארה/דופק/לשון, קריאת הכוונה להתקיף לפני תחילת ההתקפה בפועל; דברים שאפשר לנסות, לשפר, לנסות שוב. 2. היכולת לנחש דברים ללא מידע מספיק, כמו ניחוש שהדרך הנכונה היא מכאן, או שהאיש איתו אני מדבר אוהב באך ולא מוצארט; דברים שאפשר לנסות, אבל לא לנסות שוב. ריוקיו אנדו והמורה שלי לטאי-צ'י מלמדים את הסוג הראשון. אתה ומאיה מדברים על הסוג השני. יתכן שהסוג השני הוא תוצאה של תרגול הסוג הראשון לאורך זמן; כשמורידים את האגו ומגדילים את הרגישות, זה משפיע לא רק על לחימה או טיפול. אבל הוא לא זהה, ולא עליו אני מדבר כשאני מדבר על טיפול. בכל הזדמנות ששאלו את המורה שלי לטאי-צ'י על דברים מהסוג השני, הוא אמר שהוא שמע על זה אבל לא מתעסק בזה, ושכנראה אין איך ללמד את זה (כלומר, אין אפשרות להתאמן על זה, לפי ההגדרות שנתתי למעלה. להגדרות אחרות הוא לא התייחס). עד כמה שאני זוכר, ריוקיו אנדו אמר דברים דומים מאוד: הוא שמע על זה, אבל לא עוסק בזה ולא מלמד את זה. למיטב הבנתי, אנחנו לא מדברים על אותו דבר.

 

[פרם שי]

מתברר שלא

התגובות שלך היו כאלו, שהמשיכו את הדיון סביב תקשור. הבעיה היא לא בשיטות, אלא בפרשנות שלך לדברים. אתה מדבר על אימון וידע שכלי מול ניחוש. אבל אלו לא האופציות כלל וכלל. תקשור אינו ניחוש, ואפילו לא מתקרב לזה. תקשור הוא כלי יעיל ומבוסס, שניתן להתאמן עליו, ולעבור בו את כל השלבים שתיארת. כתבת רבות על מורים שלך שיכולים לקרוא אדם ב0 שניות, לזהות איפה לדקור וכו'. מהתיאור שלך ניתן להבין שאתה מדבר על כשרון/אימון של "קריאה" שלהם, שלא נשמכת על ידע שכלי, כמו קריאה של הלשון על פי הסממנים הנלמדים בלבד, או משהו דומה. גם אצלי, כאשר אדם עומד מולי, יש את המידע שאני קולט מגופו, ע"פ הדברים שלמדתי בתחום, וכמובן שזה משתפר ככל שהנסיון גדל. אבל יש גם את החלק שלא רואים לעין, וזה החלק שאתה אולי קורא לו בטעות "אינטואיציה" או "ניחוש", אבל הוא קיים ואמין בדיוק כמו צ'י - מושג שהרבה אנשים הרי יצחקו לך בפנים וגידו לך שזה שטויות במיץ. כשמורידים את האגו ומפתחים את הרגישות, מאפשרים קליטה של יותר אינפורמציה דרך כל החושים - כולל דרך התודעה הקולקטיבית, או כל שם אחר שיש לזה. המידע על הכל כולל הכל כבר קיים. סביבנו ובנו כל הזמן. צריך ללמוד לפתח את זה, ויש תרגילי אימון ושיטות מיוחדות לכך, וכן, עד כמה שאני מבין אמנויות לחימה מתייחסות לנושא הזה ומאמנות אותו - גם אם המורים שלך לא קוראים לילד בשמו הזה, אלא בשמות אחרים.

 

[freearth10]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif