שאלה קצת מוזרה...

[יאנג jan]

מלחיץ הקטע הזה שרואים...../images/Emo5.gif

 

[freearth10]

כשאת הולכת לרופא...

היי יאנג jan , את מתפשטת. הוא בודק אותך בסטטוסקופ... וזה לא מלחיץ? כשילד משקר, האם האמא לא מייד יודעת? לפי הקול, לפי צורת התגובה? יש הרבה דרכים לראות. וזה לא צריך להלחיץ, ההפך, את צריכה לשמוח שיש מישהו שרואה גם את מה שאת לא אומרת. מילים אנחנו יכולים לבחור, את צורת הנשימה ואת האודם באזור האף - הרבה יותר קשה לבחור. מאיה

 

[יאנג jan]

להתפשט בפני רופא

הי מאיה להתפשט בפני רופא ממש לא מדאיג אותי, הם ממילא לא רואים כלום... יותר מפעם הגיע אלי חולה במיטת בית חולים לצילום (חזה) ועל כרטיס הבקשה לצילום הרופא כותב ומדגיש "בעמידה" עם שני קווים מתחת. (רנטגנית זה אכן יכול להדגים טוב יותר את הריאות ואת בית בית החזה) במבט מהיר אני רואה שהחולה קטוע רגליים.... אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. לילה טוב

מאיה יקרה

 

[tookmy]

../images/Emo4.gif

 

[freearth10]

../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif

 

[טאוֹ]

יאנג jan

האם את משוכנעת מעל לכל ספק שבכל אותן פעמים שזה קרה, הרופאים באמת לא העיפו ולו מבט אחד בחולה?

אני לא מתמצא בז'רגון הרנטגני, אבל גם קטועי רגליים יכולים לשבת, כידוע. לכן אני תוהה האם "בעמידה" אינו מציין פשוט מצב מאונך, בניגוד למצב בו האדם שוכב במאוזן על המיטה, כדי שהצילום באמת יהיה אפקטיבי יותר.

 

[יאנג jan]

אתן לך עוד דוגמא

מגיעה אשה עם בטן של חודש 8-9 לצילום (אי אפשר לפספס) הרופא מסמן על הכרטיס שהנבדקת אינה בהריון, חובתנו לשאול (ובכל זאת היא נראית בהריון), והיא כמובן עונה שהיא בהריון, זה מחייב את ידיעת הרופא וחתימתו, אז שולחים את האשה בחזרה, הרופא לא מאשר את הצילום, ושולח אותה להתייעצות עם עוד רופא

בעיקר לצורך כסת"ח. הרי מבחינתו הוא רצה צילום של הקרסול וזה כל מה שהוא רואה, הוא לא רואה אשה ובטח לא הריון. כמובן שזה רק חלק מהרופאים ואלה הסיפורים הפיקנטיים שזוכרים, יש כמובן גם רופאים אחרים שהם מאוד אכפתיים, מגיעים עם החולים (בעיקר בבדיקות מסובכות יותר כמו C.T.) משוחחים עם החולים לפני כן, משוחחים עם הרופאים הרנטגנלוגים, מתעניינים ואפילו זוכרים את שמות החולים שלהם, גם לאחר לילה ללא שינה. רק שלפעמים רואים את פס הייצור הזה, שמבקשים צילום קרסול ולא רואים את כל התמונה אנו מקבלים גם כרטיסים שכתוב עליהם בישיבה כך שאני חושבת שהרופא לא ממש התעמק בעניין... שמע שיעול לא הסתכל על האדם.

 

[טאוֹ]

טוב ../images/Emo13.gif

מה שכתבת כאן על הרופאים האכפתיים והתמונה המלאה כבר נשמע לגמרי אחרת מ-"הם ממילא לא רואים כלום"... וכל השיחה הזאת גם הזכירה לי את זה.

 

[טאוֹ]

אפרופו "תמונה מלאה" ../images/Emo22.gif

לעתים קרובות אנו מביאים כאן מידע על ניתוחים מיותרים, טיפולים שהסתבכו, טעויות מביכות של רופאים ושאר ירקות. אני עצמי הבאתי בשרשור האיטלקי ידיעה רלוונטית. אבל טוב לזכור גם סיפורים כאלה - גם הם "נסים" שמתרחשים מדי יום; מעשה שבשגרה, שאינה שגרה כלל.

 

[דוד כפרי]

כמה שיותר נסיון בחיים, רואים יותר

כשאני נוהג, אני מסתכל על המכוניות והאנשים שלפני, על הרמזורים והתמרורים, ורואה דברים שמי שלא נוהג לא מבחין בהם בכלל. אמי ז"ל היתה תמיד שואלת איך אני יודע איך ליסוע; לכל מי שנוהג הרבה זה ברור לגמרי, למי שלא זה נראה כמעט שרירותי. אותו דבר עם בני-אדם. אמא מסתכלת על הילד שלה ורואה תוך שניה אם הוא חולה, אני מסתכל על אותו ילד ולא רואה כלום. המורה שלי לטאי-צ'י מסתכל עלי דקה ויודע כמה התאמנתי בשבוע האחרון. יש אנשים שיכולים להסתכל עליך עשר שניות ולדעת בדיוק מי ומה אתה. הם נדירים אבל קיימים. אני מכיר יותר מאחד כזה. אצל מיעוטם זה כישרון; אצל רובם זו יכולת שמתפתחת עם השנים, ויש שיטות שמחזקות אותה. ממה שאני יודע, אמנויות לחימה (במיוחד טאי-צ'י, אבל רק אם מתרגלים אותו כאמנות לחימה) מחזקות מאוד את היכולת לקרוא אנשים, כנראה יותר מרוב שיטות הריפוי (כי ה"קריאה" באמנות לחימה חייבת להיות מהירה מאוד, ומסתמכת על ראיית אדם שלם - לא כף-רגל או לשון). במלים אחרות - אם תרצי, זו יכולת שגם את יכולה לפתח.

 

[יאנג jan]

אני רוצה לנחש את מין העובר

של אחותי ...

(בלי שתגלה לי)

 

[דוד כפרי]

לנחש זה לא בעיה!

לנחש נכון - טוב, זה כבר סיפור אחר...

 

[יאנג jan]

ניחשתי שזה מתחיל בב'../images/Emo3.gif

 

[דוד כפרי]

../images/Emo6.gif

 

[טאוֹ]

../images/Emo45.gif

באחד הסמינרים שהיו עם ריוקיו אנדו, מייסד הטאו שיאצו, אנשים שנדהמו מהיכולת שלו לראות את הגוף האנרגטי באותה בהירות כמו את הגוף הפיסי, שאלו אותו אם הוא רואה הילות, צבעים וכדומה. אנדו סנסיי התייחס לכך בביטול מוחלט, כאל פירוטכניקה רוחנית בגרוש ותו לא. הוא חזר והסביר שמדובר ביכולת טבעית, שהינה בהישג כל בן אנוש; רק שצריך לעמול כדי להשיג אותה. למרות שהוא עצמו גאון, הוא כנראה בכל זאת צודק... מה שמזכיר לי משהו שכתבת פעם.

 

[דוד כפרי]

גם המורה שלי לטאי-צ'י לא מתייחס

לקריאת אנשים כאל דבר מיסטי, אלא כאל יכולת שניתן (וצריך) לפתח אותה ע"י אימון. המורה שלי לטאי-צ'י סיפר על מטפל שהכיר (= למד אצלו וטופל על-ידו) ביפן, שהיה מסתכל על אדם 10 שניות ויודע איפה לדקור אותו. האיש ההוא לא פיתח את היכולת הזאת בארבע שנים של לימודי דיקור. המורה הראשון שלי לשיאצו, בני דותן, היה לוחץ לך יד, ובאותו זמן היה שם עליך את היד השניה, ולוחץ - בכתף, בזרוע; אני לא יודע אם הוא עשה את זה מתוך כוונה או כי זה הוא, אבל הלחיצות האלה שלו היו ממש טיפול. הוא פשוט ידע איפה ללחוץ זה אדם שעשה את הקורס הבסיסי של זן שיאצו, במרכז איוקאי בטוקיו, שש פעמים לפני שנכנס לקורס היותר מתקדם; הדרישה שם היא לעבור את הקורס פעם אחת. לא מדובר על אימון של שנתיים-שלוש בקורס לשיאצו/טוינא/רפלקסולוגיה, וגם לא על השתלמויות אחרי סיום הלימודים - מדובר על אימון של הרבה, הרבה יותר שנים ממה שמקובל ללמוד רפואה משלימה בארץ, אולי גם בחו"ל.

 

[SideKick]

אני מסכימה...

אנשים כל הזמן שואלים אותי - אבל איך את יודעת? ואני אומרת - אני רואה. ומרגע זה נוצר מצדם באוויר סימן שאלה גדול שלא מקבל מענה. היכולת הזאת היא יכולת נרכשת שמתבססת על שנים רבות (מאוד רבות

) של הסתכלות.

 

[פרם שי]

ואצלנו זה נקרא פשוט - תקשור

המידע קייים בשלמותו, צריך פשוט לפתח את היכולת לקלוט אותו

 

[דוד כפרי]

קרא לזה איך שתקרא, בלי אימון זה לא

זמין.

 

[פרם שי]

דוד, מה כוונתך לא זמין?

זה מאוד זמין, זה קורה לכולנו הרבה ברגעים מתאימים, אבל האימון מאפשר לנו באמת להוריד אגו ולפתח את זה, להיות מסוגלים לקלוט את המידע טוב יותר, כמו טלויזיה חדשה בעידן הפרה כבלים, שהיינו צריכים לכוון את האנטנה וככל שהשקענו וירדנו לדקויות ככה התמונה נעשתה חדה יותר.