הי,
אתה מתאר תופעה המאפיינת את אבא שלי מזה 30 שנה בערך,ואותי מגיל 16(מגיל 8 בערך יש לי פשוט כאבי ראש מטורפים,מיגרנות),ומגיל 16 בערך זה עבר לסופ"שים,כמו אצל אבא שלי אצל אבא שלי,זה פשוט קבוע,רק בסופ"שים ובחגים האמת היא שאצל אבא שלי אני חושבת שמצאתי את הנקודה,למה זה קורה.אני חושבת שדי עליתי.אני אכתוב כאן למה,ואח"כ בוא ננסה להבין האם יכול להיות שאצלך זה דומה?מותר? כאשר הגענו לארץ,התופעה מאוד התגברה אצלו.הוא התחיל לחרוש בעבודה(אין מה לעשות,צריך כסף,וכדי שלא יעיפו אותו מהעבודה-הוא בסה"כ עולה חדש-הוא נשאר גם סופ"ש,למרות שזה די גמר עליו מבחינה נפשית ובריאותית.הוא עבד שעות מטורפות,ואני מדברת על משהו כמו מ6 עד 21 בשכר זעום,עבודה של מהנדסים).ואז התגברו גם כאבי הראש. ומה שמענין,מעבר לכאבי הראש שהיו מטורפים כאשר הוא כן עבד(והוא הלך איתם לעבודה ועבד איתם,למרות שהם ממש מנעו ממנו לתפקד.בוא נאמר ככה-אני ראיתי את אבא שלי בוכה בחייים שלו פעמיים.פעם אחת-עליי(כאשר הייתי על סף מוות,ועל זה כתבתי כאן כשפירסמתי קטע מיומן האנורקסיה שלי.פעם שניה בנסיבות דומות,ופעם שלישית-מתמשכת,מכאבי ראש.הוא פשוט לא מסוגל לתפקד-זו מיגרנה נוראית,מטורפת.כאבי הראש היו גם כאשר הוא החל להפסיק לעבוד שבתות,גם כאשר החלו השבתות בבית/בטבע.הוא פשוט שכב במיטה,מול הטלוויזיה(אין מה לעשות,זו המנוחה שלו(גם אם אני לא מבינה מה המנוחה כאן.אבל נאלצתי להבין שבשבילו זו המנוחה),ולא יכל לקום.ושוב-רק בשבתות.בכל שאר הימים כאבי הראש אולי היו שם,אך הוא תיפקד.בשבתות-הוא היה משותק ממש. בלי יותר מדיי פירוט,אני חושבת שכאבי הראש באים,(כמו הרבה מחלות,אם כבר),אצלו,"להכריח" לנוח,לקחת פסק זמן.לחשוב?לאותת. הוא לא נח,הוא כל הזמן עבד,התאמץ,חרש.פשוט קרע את עצמו,לחלוטין.מקום חדש,סביבה חדשה-בלי כל התמודדות נפשית עם הדבר הקשה בטירוף הזה(הוא עלה לכאן באהבה רבה,מרצון כל כך שלם-לא שעשינו זאת מתוך בריחה או כי היה רע בבריה"מ-אבל זה לא מקל על ההתמודדות הנפשית),של העליה,הוא החל את הקריעה הפיזית,וזו הייתה הדרישה של הגוף לקחת לפחות יום אחד של חופש ומנוחה.זה פשוט "אילץ" אותו לשכב,לא לזוז,לא לעבוד.בגלל זה זה היה בסופ"ש,כי תת המודע שלו ידע בתוך כדי השבוע-הוא יהיה יחיב לעבוד.הרי תוך כדי השבוע גם היה כאב ראש,אבל בשישי שבת המוח שלו נתן חופש לראש להתחיל לכאוב ככה שהוא לא יוכל לעבוד.ואח"כ זה התמתן כדי שהוא יוכל לסבול את זה תוך כדי עבודה.אבל,שוב-לא עד כדי כך שהוא יקרע את עצמו יותר מדיי. כאילו התת מודע נתן חופש לכאב(נתן לו להשתחרר,מה שנראה לא הגיוני-לנוח דרך זה שכואב?),כדי שהוא יגאל אותו מהעבודה.יתן לגוף "מנוחה" שהוא יהיה חולה כדי לקבל "לגיטימציה" לא לעבוד.כי רק ככה,כאילו,מותר לו להיות בחופש,לנוח. יכול להיות שזה איתות שמשהו צריך להשתנות(רוב הסיכויים)-כאם זה כבר המקום שלך,כי אנחנו לא מכירים אותך אצל אבא שלי היה זה יותר מקום של מנוחה. והיה זה מקום של רגש.כי בערך באותו הזמן התחלתי לחלות באופן מאוד רציני.ושנים אחרי-התחלתי לדבר איתו על כך שמאוד הכאיב לי שהוא אדם שלא מדבר על רגשות.ורק אחרי שהוא מאוד מאוד נפתח לרגש(יחסית אליו),החל לדבר עם אמא שלי על הרגשות,להפגין אותם(בין אם זה בדיבור,מגע,מתנות וכו),ואותו הדבר גם כלפיי-כאבי הראש מאוד מאוד התמתנו,והתגוונו לאורך השבוע. אגב,התחלתי לענות על ההודעה שלך בערך עשר דקות אחרי שכתבת אותה,וזה נדחה כל היום,עד עכשיו,כך שסיימתי את זה תוך כמה דקות,בלי פואנטה וסיכום(סליחה).מענין למה.
