שאלה תרומה לקהילה?

yoelnd

New member
שאלה תרומה לקהילה?

היי עד כמה אנחנו תורמים לקהילה בתחום שלנו? האם עושים טיפולים במוסדות שונים בתשלום? תשלום סמלי? חינם? אשמח לתגובתכם!
 

freearth10

New member
תרומה לקהילה

היי יואל, אני רואה בכל העשייה שלנו תרומה לקהילה בין אם אנחנו מקבלים על הטיפול תשלום ובין אם לא, כי אנחנו עוזרים לאנשים להבריא את עצמם וזה כבר משנה את הסביבה הקרובה שלהם ואת הסביבה הקרובה של הסביבה הקרובה... שלהם. כשהתחלתי לטפל החלטתי שיום אחד בשבוע אתרום לחברה. מהמוסדות קצת התבעסתי, כי לא תמיד טיפלתי שם בילדים/אנשים שלא יכלו לשלם עבור הטיפול, לא שהם לא היו זקוקים לטיפול, אבל אלה היו יכולים להיות מטופלים פוטנציאליים וזו לא היתה המטרה שלי. עם הזמן, כשהגיעו אלי מטופלים שהיה להם קשה לשלם על הטיפול - העדפתי לראות בהם את התרומה שלי לקהילה ולאו דווקא את העבודה באיזשהו מוסד. גם הטיפול בהתנדבות, מלבד הקבלה המיידית שאני מקבלת, הוא לא פעם מביא איתו במישרין או בעקיפין מטופלים אחרים, כך שאיך שלא יהיה גם לעבודה ההתנדבותית יש בסופו של דבר גם רווח כלכלי. אני מעדיפה להיות ברורה עם עצמי ועם המטופל. מתי זו עבודה ומתי זו התנדבות. וכשזו עבודה אני מצפה לקבל בעבורה תמורה מלאה, כדי שלא אגיע למצב שאני לא פנויה עוד לתת ועסוקה בלקבל. עבודה בתשלום סימלי היא בעייתית לדעתי כי אחר כך כשהאדם/הקהילה מתחיל\ה להבריא ויכול/ה לשלם על הטיפול קשה להעלות את ההשקעה שלהם בטיפול ולא פעם אני מרגישה אז מנוצלת. פעם חשבתי שהמטופל צריך לתת אפילו משהו קטן בעבור הטיפול, היום אני חושבת, שהוא נותן לי המון בעצם הזכות שלי לטפל בו,אז אני מעדיפה או לטפל בהתנדבות מלאה או לטפל בתשלום. כמובן שאני יכולה לעשות הנחה בתשלום, אבל אם מגיע אלי מטופל שיכול לשלם רק תשלום סמלי, אני מעדיפה לראות בו חלק מההתנדבות שלי לקהילה ולא לגבות תשלום סמלי. מאיה
 

טאוֹ

New member
מעניין, תודה

הפעם האחרונה שהצעתי את התנדבותי למוסד היתה לפני כחצי שנה בהוסטל לחולי נפש, שגיליתי באופן אגבי במרחק הליכה של שתי דקות מהבית שלי. הצעתי להם לבוא לשעה-שעתיים פעם בשבוע לתת טיפולי שיאצו, כי זכרתי התנסות מוצלחת של מסגרת טיפולים דומה לפני כארבע שנים. רשמו את הפרטים שלי והודו לי על הנכונות, ובזה זה הסתיים... קפצתי לשם שוב אחרי שבוע, וגם התקשרתי פעם-פעמיים לשמוע מה קורה עם זה, ונעניתי שהנושא בבדיקה מול "רשויות". חבל.
 

freearth10

New member
באמת חבל!

וזו גם הסיבה שהחלטתי שתרומה אישית לאדם אחד נחשבת בעבורי לתרומה שלי לחברה. כי בסופו של דבר האחד הזה חי בתוך החברה. מאיה
 
צריך להבין שלא כל הוסטל הוא פתוח

חלק גדול מההוסטלים בתחום בריאות הנפש שייכים ליזמים פרטיים שמה שמעניין אותם זה הרווח בסוף השנה. חלק אחר מההוסטלים שייכים לעמותות מלכ"ר. שהן לא בדיוק מלכ"ר. הרשויות הן לפי הבנתי הן משרד הבריאות רכזות השיקום והבקרה של המשרד בנושא השיקום, או הנהלת החברה . משרד הבריאות מאוד שמרן, אך לדעתי ההתנגדות נובעת מההנהלה הגבוהה מתוך רצון לא לזועזע, ביטוח תאונות, ולעתים יש צורך בהסכמת המשפחות. לדעתי למשרד הבריאות יש עיניין בריאותי לשמור על הדיירים, הסיבה שבתי חולים מאפשרים יותר שתה"פ בנושא, זה בגלל שלבית חולים יש מערכת של יצירת שתה"פ בין גוף מוכר [למשל מכללה ללימודי רפואה משלימה] ויש לו מערכת פיקוח על המטופלים לאחר צאת המטפל האלטרנטיבי. ההוסטלים הם כפופים למשרד הבריאות . ןהמשרד וצוות ההוסטל לא יכולים ולא רוצים לקחת אחריות מול מטפל שאין לו אבא. הצדק נמצא איפה שהוא באמצע.... גם טאו צודקת וגם הם צודקים
 
השימוש במילה חוסים אינו שיקומי

לא כל מי שנמצא בהוסטל הוא חסוי. חסוי לפי החוק הוא חסר ישע שאינו אחרההוסטל אי על גופו או כספיו. ההוסטל הוא רק מקום מוגן בו הדיירים לומדים ניהול חיים עצמאים. רובם יצאו משם למסגרות פחות מוגנות... חלקם יצאו למסגרות פחות מוגנות כשהם עם אופטרופוס על גופם וכספם או רק כספם. אך רצונם תמיד יהיה במרכז.... גם לחוסים יש להקשיב אני נגד הגישה הפטרונית היודעת מה טוב להם, יש להתייעץ, יש להתנות תנאים לחיים בסיסים [תנאי המסגרת -כגון הייגנה , אוכל תרופות], אך ביתר יש לערב את החוסה בחייו ולשתף עימו פעולה כי לשיתוף פעולה כזה יש יותר תרומה מאשר להחליט בשבילו ולהשאירו בעמדה הפאסיבית של החולה
 
באיזו רמה של ממונה?

מנהל המסגרת או המנהלים שלו? מנהל המסגרת יחשוב בדר"כ כמוני, נפגשתי עם מספר מנהלי מסגרות ואלו התשובות שלהם. מעל למנהל המסגרת יושבים אנשים שאינם אנשי מקצוע לרוב אלא אנשי כסת"ח. מבחינת המדינה יש פיקוח טוב והמדינה בנושא בריאות הנפש אמרה את דברה באמצעות חוק השיקום וכן עמדת רכזות השיקום דומה לעמדת מנהלי המסגרת והעמדה שהוצגה כאן ואפילו מוקצנת מעט... הבקרה היא קצת יותר ביקורתית ושוכחת את התפקיד השיקומי. לאחרונה נסגרה מסגרת שחשבה במשך שנים רבות "הם חולים ואין מה לעשות" עמדת משרד הבריאות הייתה מאוד ברורה- תפקידכם הוא שיקומי . יש דברים שהם בבחינת החלטה שיש להציג למשתקם ויש דברים שהם מוחלטים ומונחתים מלמעלה ודיי בצדק ואלו דברים בסיסים הקשורים לתרופות, הייגנה אישית [מקלחות, בגדים מצעים] וסביביתית [ניקיון החדר, השירותים המטבח ].שאר הדברים הקשורים לתעסוקה וחברה הם בהחלטה משותפת עם המשתקם. נושא כספים הוא נתון להחלטת המשפחה והמשתקם יחד עם רשות השופטת. בהקשר לנושא שהעלתה טאו , יש כאן המון בעיות אתיות ולכן יש לברר הסוגייה מול משרד הבריאות, ולו בגלל שטיפול בקהילה ולא בבית חולים , במקום שאין בו פסיכיאטר חשוב שמשרד הבריאות ינחה מי לוקח את האחריות על המגע הגבולות ומקרים שבהם יהיה נזק למתנדבת או לדיירים
 
לא רק אנשים לא מתאימים.

ידוע שאחוזי האנשים שעברו תקיפה מינית גבוהה למדי, ומגע יכול להעלות ולהציף סטואציות לא פשוטות, ולא תמיד יש כלים, בעיקר בהוסטלים זמניים, לטפל במקרים כאלה. אני עובד גם בבית זמני לנוער במצוקה, והחשש שיעלו תכנים שלא ניתן לטפל בהם בזמן הקצר שהנערים נמצאים אצלינו מונע מאיתנו לדאוג להם לטיפול. מעבר לזה, יש מצבים שבהם יש נתק, או דחייה מהגוף, כאמצעי הגנה, או כשלב בתהליכים מסויימים, ולמרות שלטעמי מגע תמיד מבורך, יש עם זה בעייתיות מסויימת. מה גם שהמוסדות, ע"פ רוב, לא מכירים את הגישות, ויש בהן גישות טיפוליות מאוד ספציפיות, שלא יכולות להתחבר לגישות אחרות, כולל הגישה של הרפואה המשלימה- פשוט לא מכירים, ולכן לא יכולים לעכל.
 

yamit23

New member
../images/Emo32.gif הערה קטנה

פעם אחרונה שפגשתי אותו, טאו היה גבר
 

טאוֹ

New member
הו, שלום לך! ../images/Emo13.gif

אני לא יודעת אם את מעודכנת, אבל בזמן הרב שחלף מאז התראינו בפעם האחרונה התחוללו המון חידושים במדע...
 

yamit23

New member
../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

שמענו עליך
ואל תגזים, לא חלף כל כך הרבה. רק חצי מזה!
 

טאוֹ

New member
לא יודע מי עומד מאחורי "הרשויות"

מנהלת ההוסטל הבטיחה לברר מול הממונים עליה, בדיעבד לא פנו אליי כדי לברר פרטים. בהחלט יכול להיות שהעניין היה נופל בסופו של דבר בשל החלטה שאיני כשיר או מוסמך לכך, אבל אין זה המקרה כי כאמור פשוט לא נעשה כל פניה אליי והעניין נדחה על הסף, מעשית, בלי כל בירור. חבל, כי מגע יכול לתת המון לאלה המתגוררים שם, כמו גם לצוות ההוסטל - גם זו היתה אפשרות שהצעתי להם. נו שויין... אפשר להציע, אי אפשר ואין טעם להכריח. והשורה התחתונה נכונה גם לגבי מה שכתב יואל: העלית קריאה להתנדב, ההיענות כאן היתה כנראה אפסית וגם זה בסדר. טוב להזכיר את האפשרות לתרום לקהילה, מצד אחד, אבל צריך לזכור שאי אפשר לדעת מהם סדרי העדיפויות, האילוצים והבחירות של אלה שהקריאה מופנית אליהם, וגם לא לכל אחד בהכרח מתאים להיענות ליוזמות שלנו, יפות ומבורכות ככל שיהיו. כמו-כן, לטעמי, הדיון על עובדי קבלן וכד' בהחלט אינו "דיון סתמי ולא קונקרטי לנושא". טיבם של שרשורים שהם מתפרשים לנושאים קרובים, ולעתים רחוקים מהנושא המקורי. ולסיום, נהניתי לקרוא על חוויות ההתנדבות שלך - יישר כוח.
 
גם אני../images/Emo13.gif

רואה בתרומה לבודדים -את תרומתי לקהילה. כך כשמגיעים אלי אנשים חסרי יכולת שבכ"ז מעוניינים בטיפול הומאופתי אני שמחה לטפל בהם. בעבר עבדתי בהתנדבות מלאה בקהילת גמילה מסמים בגליל. זאת היתה עבודה קבועה שעשיתי באהבה רבה עד שהמקום נסגר. מאז לא מצאתי מקום שיהיה פתוח לשת"פ כזה. התנדבתי גם במקלט לנשים מוכות אבל התחלופה שם היתה כ"כ רבה שלא הצלחתי לבסס המשכיות טיפולית. אז כרגע אני כמו מאיה-בהתנדבות פרטנית
שנה טובה עירית
 

ינוקא1

New member
את תחילת הדרך שלי

עשיתי במועדון קשישים , גביתי מהם 40 לטיפול. בהמשך זה קצת "דעך" , ואז הגעתי למקום בו אני עובד היום בשדרות . למען האמת זו יותר עבודה מאשר תרומה כי אני מקבל שם סכום מכובד וראוי על כל טיפול. מידי פעם מגיעים אלי אנשים שאין להם ואני נותן להם במחיר זול. גם ככה המחירים שלי יחסית זולים. טיפול בחינם זה לדעתי דבר רע שגורם לאנשים לזלזל במה שהם מקבלים אלא אם כן זה נעשה באיזושהיא מסגרת התנדבותית חד פעמית , אבל טיפול קבוע בחינם זה דבר לא טוב. ידידה טובה ושותפה שלי היתה נותנת לאנשים לנצל אותה והיתה נותנת טיפולים בחינם גם לאנשים ש"יש להם" - ובגלל זה פירקתי איתה את השותפות. טיפולים כאלו עושים נזק גם לה וגם לאותם נצלנים. פעם אחת ניסיתי להיכנס לוולפסון ולטפל שם באנשים בהילינג בהתנדבות - לקח להם שעתיים עד שגירשו אותי , אבל זה היה נחמד.
 
מחפש מוסד להתנדב בו בחדרה

שלום, בימים אלו ממש אני מחפש מוסד להתנדב בו בחדרה בתחום הרפלקסולוגיה והעיסוי . בשנה וחצי האחרונות אני מתנדב יום בשבוע בשעות הבוקר במחלקה האונקולוגית בבית חולים במרכז בתחילת דרכי ברפלקסולוגיה מצאתי במטופלים במחלקה את הביטחון והיכולת לצאת לעולם הגדול זו זכות גדולה לתרום ולהחזיר מעט מכל הברכות שקבלתי במהלך השנים. שנה טובה ובריאה לכולנו דניאל
 
למעלה