ריאקציה - זה טוב או רע?

[freearth10]

ריאקציה - זה טוב או רע?

הייתי רוצה לשתף אתכם בשאלה שמציקה לי מאוד בזמן האחרון: תגובת הגוף לאחר הטיפול. לא פעם לאחר טיפול הגוף מגיב בצורה מוגזמת על ידי התכווצויות, הרגשה כללית לא טובה,כאבי בטן, כאבי שרירים וכו. תגובות אלה בעצם מאותתות שהאדם לא היה בשל לקבל את עוצמת הטיפול ולכן הגוף מגיב בצורה טראומתית. אבל שינוי בא דווקא מתוך הכאב, דווקא ברגע הכי לא צפוי, דווקא ברגע הכי קשה. כל למידה היא חווייתית. ללא חוויה אין למידה. בקנסיולוגיה לאחר כל טיפול מעמיק שנוגע בכאב, תמיד נטפל גם ברגש החיובי, באופטימלי, ברצוי. והשאלה שלי היא איך אתם מתייחסים לריאקציות האלה? ההבנה שלי כרגע היא שריאקציה היא לא רצוייה. זוהי חוויה שהאדם לא מצליח להפנים ופולט אותה החוצה. וממה שלא הפנמנו - לא נרפאנו . מאיה

 

[יעל קליימן]

שאלה קשה ../images/Emo3.gif

אני צריכה לחשוב על זה קצת... אבל בנתיים אני מקפיצה כי זה שווה התיחסות של מטפלים וחוות דעתם של המטופלים..

 

[רויטל ב א]

שאלה מדהימה!!מצטרפת../images/Emo140.gif

מאיה, שאלה נהדרת!!! אני עברתי טיפול אצל הומאופתית עם שנה שלמה של ריאקציות נוראות (למרות שהיו גם קטעים רוחניים מענינים) ועכשיו אני כבר חודשיים בטיפול אקופנטורה וגם עם ריאקציות קשות... אני גם סקרנית לתשובות של חברי הפורום לגבי השאלה שלך בברכה, רויטל

 

[freearth10]

שנה זה הרבה זמן -לכל הדעות

האם הרגשת שינוי לטובה עקב הסיבה שבגללה פנית לטיפול? כמו שכתבתי, אני מאוד מתלבטת האם טיפול עם ריאקציות קשות יעיל יותר מטיפול שמגיע בדיוק לסף הכאב. זה נראה לי כסטיגמה שהתאים לחברה נוקשה, הישרדותית שבגלל תנאי הקיום שלהם הם היו גם הרבה יותר חזקים פיזית ורגשית מאיתנו. ככל שאני חושבת על זה יותר -וזו התלבטות של כמה חודשים טובים, אני מגיעה יותר ויותר להבנה שריאקציה "טובה" לא בהכרח מבטיחה תוצאות טובות ואולי אפילו היא מצביעה על מגמה הפוכה. מאיה

 

[רויטל ב א]

היו שינויים לטובה ולרעה../images/Emo9.gif../images/Emo10.gif

למאיה, שאלת אם היה שינוי לטובה: בתקופת השנה טיפולי הומאופתיה: לפעמים נפתרו הבעיות (לחץ דם התאזן ועוד) ואז פתאום התדרדר המצב חזרה... עכשיו אני באקופנטורה ודווקא שמתי לב שאחרי כל ריאקציה קשה יש הקלה, לדוגמא: אחרי ארבעה ימים של מיגרנות ובחילות חלשות יחסית התחילו אצלי כאבים נוראיים כמו של קילקול כיבה וכמו כאבי רחם חזקים בזמן מחזור ואני פשוט ידעתי שאני לא צריכה לקחת משכחי כאבים כי ידעתי שהכאבים שהתגברו נורא הם סימן שהמחלה שלי עכשיו, ברגעים אלה יוצא סוף סוף מהגוף שלי ואכן כך היה בתום ההתקף הנוראי הזה הרגשתי סוף סוף טוב ללא מיגרנות ובחילות. מדהים ומוזר ומעניין!

 

[freearth10]

מדהים../images/Emo28.gif ! לא מוזר!

כי ידוע שבעת משבר יש לנו את האפשרות לבחור לשנות. ומי שבחר בשינוי היה לו שווה כל המשבר. השאלה שלי היא יותר לכיוון של איך לא לגרום למשברים שכאלה שמשם אולי המטופל יבחר בחוסר בחירה, כמו במקרה שיעל סיפרה. המיגרנות שחווית זה סימן שזה עשה לך משהו בראש, משהו לא הסתדר שם. גם הבחילות הן סימן לחוויה אותה את לא מעכלת. אבל אלה היו דווקא בחילות קלות שאיתן הצלחת להתמודד, שלא שיבשו לך יותר מידי את החיים. במה התבטא קלקול הקיבה? שלשול? אם זה שלשול לא עכלת את החווייה.פלטת אותה החוצה. קלקול קיבה המחיש שמשהו מסריח שם עמוק בפנים. מי שמצליח ללמוד מהמצבים הקשים האלה אין ספק שהתגובה רק מקדמת אותו ולכן כל הקפיצות האלה בין שמים לארץ. אותי אישית הטלטלה הזאת משגעת. ואני כבר יודעת שעכשיו שכל כך טוב לי, זה רק זמני. אז אני נהנית מכל רגע, "עד לרגע הבא". מאיה

 

[רויטל ב א]

הטלטלות נחלשות

בתחילת הטיפול הטלטלות היו קשות אבל עכשיו אחרי חודשיים של טיפול הן כבר נחלשות ורואים את האור בקצה המנהרה. ולא היה לי קלקול קיבה אלא תחושות דומות , הכאב היה כמו האנרגיה הרעה שרק חיפשה מאיפה לצאת מהגוף... והמיגרנות היו הרבה יותר קשות לפני שפניתי לטיפול הזה. איזה טלטלות את חוית? ולמה לא שאלת את המטפל שלך לפירושן?

 

[סאן רייז]

לפעמים אני תוהה ../images/Emo2.gif

אם זה בכלל שווה את כל הסבל והריאקציות והתגובות הקשות שלפעמים אנחנו סובלים בדרך אל הריפוי והשינוי. רוב האנשים נבהלים כשהם באים לטיפול ויוצאים ממנו עם תגובות כאלה ואז הם נוטים לחשוב שהמטפל עשה יותר נזק מתועלת מה שהם רוב הזמן לא מבינים וגם לי לקח זמן לקוט ולהפנים את העובדה הזו שהגוף מתחיל לקבל מודעות ופותח בתהליכי ניקיון והוצאת הפסולת החוצה . ההתחבטות שלי היא לרוב אני יודע שזה שווה אבל לפעמים אין לך את הכוחות להתמודד עם הריאקציות האלה שהן נראות לך שנמשכות לנצח.

 

[מנגינת הלב]

אין דבר שלם יותר מ-../images/Emo23.gif שבור

Sunrise , אתה זוכר שלפני שבוע שוחחנו על הנושא של ריאקציות, בהקשר של חוסר התאבון ממנו סבלתי??? כשקראתי את ההודעה שלך, זה התקשר לי למה שאמרת אז, ואני מאוד מזדהה עם מה שאמרת עכשיו. נכון, הריאקציות האלה נמשכות לנצח (כך לפחות זה נדמה...), אבל השיעור שקבלתי בתקופה האחרונה הוא שפשוט צריך להניח לדברים האלה לקרות, ולא לפחד מהשינוי שהם מסמלים. אולי הרצון שלנו לשלוט הוא זה שגורם לנו להיבהל כ"כ מהריאקציות האלה. אולי זה סימן שאנחנו יכולים, ואפילו צריכים להרשות לעצמנו לשחרר חבל ופחות לשאוף לשליטה מלאה במצב. אני יודעת שקל לומר וקשה ליישם. זה בדיוק מה שאני עוברת בימים אלה, אבל בימים האחרונים אני מתחילה להרגיש את ההקלה, דווקא משום שפשוט החלטתי להרפות ולתת לגוף לעשות את שלו. אחרי כמעט חצישנה של טיפול, למדתי שדווקא בעקבות התחושות הקשות שבאות בעקבות הטיפול, אנחנו מעריכים יותר את ההקלה והשיפור שבאים אחר כך!

 

[WhiteBear]

נידמה לי שזה קשור להודעה שכתבתי פה:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=148&msgid=13956678 לנוחות, אני מצרף אותה: ההודעה הגיעה בתגובה למישהו ששאל האם להתאמן כשאין לו ממש חשק להתאמן. ההבדל בין בחירה ללחץ העדפתי לא לכתוב על הנושא, אבל היות שהעלת אותו, אני העלה כמה נקודות על הכתב. המסקנות נימצאות בסוף. גם לי יוצא לפעמים החשק מאימון, כמו לכולנו. אתמול שאלתי את עצמי באימון מה ההבדל בין לבצע אימון או כל דבר בחיים מתוך לחץ או מתוך בחירה. התשובה שעלתה לי הייתה הבאה: בכל מקרה, אם אנחנו קיימים אנחנו נימצאים במקום כלשהו. זה יכול להיות במיטה או בשירותים או בתוך כיתה. כשאנחנו בתוך מקום כלשהו יש לנו את הבחירה בין להיות ממוקדים לבין להיות מפוזרים. מצב של פיזור הוא מצב שבו אנחנו "ניתפסים" על ידי הדבר שחולף למולנו. זה יכול להיות זבוב או מחשבה על אירוע מהעבר. בכל מקרה, הדבר שחולף הוא זה שמנטב אותנו. מצב של מיקוד הוא מצב שבו אנחנו "בוחרים" (או נילחצים) להתבונן בדבר מסויים למרות שדברים אחרים יכולים לחלוף מולנו. אפשר להתמקד רק בתנועה של הקאטה, או רק במחברת הבחינה שאני עושה עכשיו, וכן הלאה. אז יש לנו מיקוד ופיזור. אז מה הקשר לבחירה למול לחץ? כשאנחנו במקום כלשהו, יש לנו דימוי עולם. זה שם מפוצץ לומר שיש לנו תפיסה של מה שקורה. תפיסה של הצרכים הפיזיים שלנו, תפיסה של דברים שהתחייבנו אליהם, וכן הלאה. מצב של לחץ הוא מצב שבו משהו בדימוי העולם "צועק" עלינו שחשוב שנתמקד, אחרת דבר נוראי יקרה. כשיש צעקה כזו, אנו זורקים את העשתונות שלנו מהחלון ומתמקדים בדבר המאד חשוב שצעק לנו לעשות אותו. הבעיה במצב של לחץ הוא שקשה להחזיק אותו לאורך זמן, הוא לא גמיש לשינויים, והוא מאד לא בריא! מצב לחץ לא בריא בגלל שהוא דורש מאיתנו לבצע סוגי הענשה שונים כדי להחזיק את הלחץ (כמו אפטות בפה, במקרה שלי). מהו עם כן מצב של בחירה? מצב של בחירה הוא מצב שבו אנחנו נישארים ממוקדים במשהו הרבה זמן, בלי לחץ, אלא מתוך החלטה. מה יכול לגרום להחלטה כזו? שני דברים: הבנה, אמונה. בשני המובנים, לא מדובר באמירה השיטחית "כמובן שאני מבין שיעשה לי טוב להתאמן", אלא ההבנה המלאה של הדבר בכללם תחושה מנטלית/ריגשית של המשמעויות שלהם. מצב של אמונה היא התנייה בחירה מסויימת בהתאם לקפיצה מסויימת, שלא חייבת להיות טיפשית (אני סומך על המאמן שלי/ אבא שלי וכו'), אבל לא דורשת הבנה מלאה של המצב. רק את ההבנה שהבחירה ניתמכת על גבי מקור סמכות שמכיל הבנה מלאה יותר של המצב. (ויש גם מצבי ייאוש, אבל הם דומים למצבי לחץ) אוקי, אז יש לנו לחץ ובחירה. ויש לנו הבנה ואמונה. עכשיו אני אספר לך משהו קטן עלי: לפעמים אני מבין, ולפעמים לא. כשאני "מבין", התחושה היא מדהימה. אני מסוגל לעשות את מה שאני עושה מתוך סיפוק עמוק. ויש זמנים שאני לא מבין. ורק אתמול הגעתי למחשבה שבזה מדובר. אז הנה מסקנות (או דרך פיתרון): 1) שווה למצוא דרך להשלים עם הוויתור על מצב של פיזור, ולהתחיל להתמקד. יש בזה המון רבדים של כוח ומשמעות שלא ניכנסתי אליהם, ושאני לא מתחיל אפילו להבין אותם במלואם. 2) תיצור מצב שבו תבין את הבחירה שלך יותר. ייתכן שהמשמעות של זה תהיה להפסיק להתאמן, כדי לראות מה זה עושה לך, ואז להתחיל שוב. להגיד "אני אשבור מסגרת פנימית", אני יכול להרגיע אותך - אין לך מסגרת פנימית. אתה בוחר להחזיק את מה שאתה בוחר להחזיק בו. ואם תעשה את זה מתוך בחירה, ולא מתוך לחץ, יהיה לעשייה רק יותר נפח, מלאות וסיפוק. 3) חפש להשלים עם זה שלפעמים צריך לעשות דברים בלי להבין אותם. ואז תחפש משהו להאמין בו. זה יכול להיות מורה, או חבר, או אמונה בהבנה שהייתה לך אתמול בלילה (כמו שאני מנסה לעשות). זה מה שאני יכול להציע. מקווה שהיה לזה ערך . בהצלחה, טל.

 

[רויטל ב א]

אני מעלה למעלה את השאלה

אני מעלה למעלה את השאלה כי היא מעניינת

 

[אדומה2]

ריאקציות בטיפול

מניסיוני שלי (דל ומועט הוא אך עדיין יש שם כמה דברים

), יש כמה אופציות: פעם אחת היה לי טיפול, שהמטופל יצא בסדר, אבל אחרי יום הוא קיבל התקפת אסטמה כזו שכבר לא ידע שנים- שנים לא הייתה לו התקפה, כל כך חזקה שהוא הלך למיון כדי לקבל אינהלציות. המטופל שגם בתחום, לא ייחס את זה לטיפול שלי וייחס את זה יותר לאיזו סדנה שעבר שהעלתה הרבה מאוד דברים אמוציונלים. אבל אני כן ייחסתי את זה לטיפול, כי בסה"כ טיפלתי בנקודות לכאורה פשוטות, טיפול סטנדרטי לשחרור רוח חיצונית (LU7, LI4), אבל לאחר ריקאציה כזו- פתחתי ספרים וחשבתי על הנקודות וראיתי שהם לא עד כדי כך פשוטות. אז נכון שזה לא היה *רק* הטיפול, היו עוד כמה דברים, אבל הנקודות סה"כ מאוד מניעות ומשפיעות גם על הנפש, והסמיכות של האירועים לא היה נראה לי תמים, ואני מאמינה שאין מקרים בעולמנו ובחיינו- וכך גם במקרה זה. רצה השם וקיבלתי גיבוי לטיפול שלי ממטפל אחר שהמטופל הלך אליו, מטפל בעיקר בשיאצו, והמטופל סיפר לי שהמטפל הזה עשה לו *בדיוק* את אותן נקודות, בתוספת לנקודה Ding Chuan, שעליה דיברתי איתתו ואמרתי לו שאני אדקור אותה פעם באה שהוא יבוא. כשהמטופל סיפר למטפל את השתלשלות האירועים, המטפל אמר לו שהטיפול שעשיתי היה בסדר גמור. אז זו דוגמא בעיניי לטיפול "פשוט" שיצר בתוספת לדברים אחרים ריאקציה שהייתה קשה, אבל היא ניקתה הרבה מאוד דברים מהמטופל, שנמצא בתקופת פריחה דרך אגב- אישית ומקצועית כאחד. לא לוקחת את הקרדיט על זה, אבל הוא בהחלט עבר כברת דרך. דוגמא נוספת היא של מטופלת שהייתה לי מזמן- הראשונה שאי פעם דקרתי, בשנה השלישית, שהרגישה קצת לא טוב ובכל זאת באה, ואחרי הדיקור שלי היא פשוט הקיאה את נשמתה. לא נעים בכלל!! מסתבר שהיא הרגישה לא טוב עוד יום קודם ואכלה אוכל לא כל כך סביר, הרבה תערובות שלא עשו לה טוב, ואחרי "הפליטה" הזו, היא הלכה לישון, וקמה אחר כך בתחושה נקיה- ככה היא תיארה לי את זה. היא מאוד נבהלה, אבל גם הופתעה שהיא הרגישה כל כך טוב. אני כמובן הייתי היסטרית ושאלתי את המורה שלי מה נהייה- והיא אמרה שלפעמים הדיקור יכול לזרז תהליכים. כמו למשל שדוקרים כשיש שפעת- יש סיכוי שתהיה החמרה ואז תהיה הקלה, זה קרה לי בתור מטופלת. ויש כמובן את האופציה של טיפול שפשוט אינו מתאים, בחירת נקודות לא מדויקת ולא נאותה, על בסיס אבחנה לא נכונה. אני לא בטוחה שהמסקנה שלך היא נכונה בעניין זה מאיה, כי כמו שאמרת, שינוי ותיקון יכול גם לבוא מכאב. ירידה לשם עליה. זו אימרה פשטנית אבל מאוד נכונה בבסיסה, לפחות בעיניי. ריאקציה זה דבר שיכול להיות טוב מאוד, כמובן שיש צורך לבדוק את הטיפול ואת האבחנה, אבל לפעמים בלי זה לא יכול לבוא שינוי. זה קצת כמו לנקות את הגוף והנפש מהפסולת המיותרת, וזה כואב, זה בכלל לא כיף ולא נעים וגם- מה לעשות- מסריח לפעמים. אבל עד שהישן לא יוצא, אין מקום לחדש להיכנס וזה לפעמים מה שצריך לקרות. מקווה שזה עזר קצת.

 

[freearth10]

האם תגובה קשה לטיפול שמתמשכת

לאורך זמן, נגיד חודש חודשיים היא בעינייך גם תגובה "בריאה"?

 

[אדומה2]

תיאורטית

אין לי תגובה במשך חודש חודשיים ברזומה- תגובה חריפה כמו שאת מתארת או כמו שאני תיארתי. אבל אני יודדעת להגיד לך תיאורטית מה אני חושבת: אם יש לי מטופל שמגיב בחריפות כמו שאת אומרת, אני עושה סטופ ועושה בדק בית- מההתחלה: תשאול, אבחנה, סמפטומים- לבדוק אחד אחד, פשוט מההתחלה, לוודא אבחנה, לוודא טיפול, למה החלטתי על נקודה כזו ולא אחרת.... נראה לי הדבר האחראי ביותר והנכון ביותר שאני יכולה לעשות.

 

[freearth10]

../images/Emo45.gif../images/Emo3.gif

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo6.gif אני עם פרס (כן, ו... לא) ../images/Emo6.gif

אז ככה, זה עניין של פרופורציות, וגם זה תלוי מה. אם אדם עם לחץ דם גבוהה, חווה ריאקציה של עליית לחץ הדם הוא יכול להישאר נכה, או אפילו למות מזה. הדגש|דוגמא: אם מישהו סובל מכאבי כתפיים, ואני מטפלת בעיסוי. יכולים לקרות שני דברים: 1. הקלה כזאת או אחרת 2. החמרה הקלה זה בדרך כלל בסדר. כשיש החמרה זה יכול להיות אחד מהבאים: 1.יש במקום דלקת, וכדאי לנקוט בשיטות של הילינג, מנוחה ותזונה. 2.המצב הכרוני הוא כזה, שהגוף ויתר מזמן על תשדורות של כאב. הופעת כאבים היא הטבה. 3. הטיפול היה אגרסיבי מידי, ולכן הגוף סוגר את האיזור, ומרחיק את הגישה אליו. אני כמטפלת, מקבלת מידע מהריאקציות ובוחרת דרך טיפול. אם מבחינת טובת הטיפול, אין חשיבות לכאב, אשתדל להימנע מליצור אותו. גם בטיפול עצמו, וגם כתופעה של ריאקציה. אם מבחינת טובת הטיפול, האדם צריך ללמוד להתמודד עם כאבים, כדי שלא יכריעו אותו, אשתמש בכאב הפיזי כדי ללמד את האדם איך להתנהג עם גופו, כמו גם אלמד את האדם איך להתמודד עם כאבים רגשיים / נפשיים. אם הכאבים נחוצים כדי לעצור את הבנאדם מלהשתולל ולהתעלם מקריאת גופו, לא אקל בטיפול. בכל מקרה, ריאקציה נותנת לי המון מידע, ולכן אני לא יכולה לומר שהיא לא טובה. לפעמים, כמו במקרה שהבאתי בדוגמא, החמרה היא האינדיקציה היחידה לדלקת. (לא חם, לא נפוח, לא אדום, הרופא אומר שאין כלום). בדרך כלל, התמונה מחשידה לכיוון, אבל החמרה אחרי סטימולציה למקום, היא אבחנה מבדלת חד משמעית. בפרחי באך, לעומת זאת, אני משתמשת כסיוע לתהליכים רגשיים עמוקים. לפעמים אני משתמשת בהם כדי לפתוח ולחשוף את הרגשות, ואז בכי, כעסים, מריבות פחדים וכדומה משמחים אותי. לפעמים, אני צופה שהתהליך יעלה את רמות ה STRESS, או שקיים מצב קשה. כדי לאפשר את התהליך, אני משתמשת בתמציות כתומך, להקטין את עוצמת החוויה. אם אני עובדת עם נשים בדיכאון, אין לי בעיה לקחת אותן לקצוות שלהן, ולא אבהל מדיבורים על רצון למות. אם יש להן נטיות התאבדות - אני אזהר מאוד, אאט את הקצב, ואפעיל פחות לחץ חיצוני (הטיפול יתארך). האם ריאקציות הן דבר טוב? כמו שאמרתי, אני עם פרס: כן, ו... לא. תלוי למי, תלוי מתי, תלוי עם איזו בעיה, תלוי במטרות הטיפול, זה כל כך אישי ונקודתי. כל טיפול עולם אחר... עניתי? אולי...

 

[SideKick]

תשובה שמעלה שאלה נוספת...

האם את כמטפלת יכולה לשלוט בסוג הריאקציה ובעוצמתה? או שהריאקציה (שמן הסתם שונה מאדם לאדם) היא עבורך גורם התייחסות נוסף שעמו את עובדת. נגעת בנקודה הזאת וענית על זה באופן חלקי, אבל אשמוח לשמוע חידוד.

 

[freearth10]

כל טיפול עולם אחר

זה משפט כל כך נכון - ואולי באמת אין תשובה חד משמעית, כי אנחנו כל כך שונים האחד מהשני. שני אנשים יכולים לעשות בדיוק את אותו הדבר. את האחד זה יקדם, את השני זה יפיל, או לפחות ישאיר אותו בנקודת ההתחלה. אבל השאלה שלי היתה יותר ברמה של להבין מהי בעצם ריאקציה. ועד כמה שאני מבינה אותה היום זו התמודדות גדולה מידי. אז אם זהו דבר אליו המטפל שאף-אין טוב מזה. אבל הרבה פעמים אין לנו שליטה על זה וקשה לצפות איך בדיוק יגיב הגוף-נפש הזה לטיפול. חשבתי אחר כך על הטיפולים בקנסיולוגיה ששם אנחנו בהחלט נוגעים בכאב,אך תמיד מסיימים בהצפה של הרגש האופטימי . חשבתי אחר כך על טיפולים שקבלתי ברפלקסולוגיה, טיפול מאוד חודרני וכואב שהסתיים תמיד בהרגעה של האיזור. וגם את נאוה , מדברת בעצם על אותה הרמה - טיפול מסיבי עם תמיכה מרגיעה. והשאלה שלי היא באמת האם לא זו הדרך הנכונה? להציף את הבן אדם בטיפול, אבל גם להרגיע אותו כדי למנוע גלישה של הצפה שאיתה אין לו מה לעשות. אין לו כלי לעכל את כל מה שכאן קרה. וטיפול ממושך של ריאקציות שכאלה האם לא צריך לאותת למטפל שהוא טיפול חודרני מידי? טיפול שגורם לקאוס מוחלט בגוף-נפש? דוד סיפר פה פעם, בהקשר שונה לגמרי, על שני אנשים שהשתגעו כתוצאה מלמידה לא נכונה, לא מבוקרת. וזה מה שאני מרגישה שקורה באופן שיטתי כאשר אדם חווה בטיפול אחר טיפול ריאקציות קשות. סף הכאב שאדם יכול להכיל. להבין ולהרגיש איך לא לעבור אותו זו לדעתי כל החוכמה. אך איך מגיעים אליה כשאין קיצורי דרך?!

מאיה

 

[יעל קליימן]

שאלה קשה - אמרתי..

היא קשה בעיקר כי ראקציות זה דבר טוב וזה שזה שלילי למטופל זה משהו סובקטיבי - האם בהכרח כאב זה רע? האם עייפות וחולשה זה רע? לדעתי לא בהכרח - הרבה פעמים זה אינדיקציה שלי שהטיפול דווקא עבד : כשנפתחת סטגנציה יש כאב ולעיתים תופעות אחרות כמו שילשולים ( תקיעות במעי) , ציפצופים באוזניים (בתקיעות בכבד ) ועוד . בהרבה מהטיפולים שלי המטופלים מרגישים עייפים כמו אחרי מרטון - לי זה אומר שהאנרגיה זרמה בקצב מוגבר ועבדה טוב - האם המטופל אוהב את התחושה ? לא תמיד - אז זה טוב או רע? האינדיקציה שלי לראקציות זה האם אני צופה אותם ומכינה את המטופל - אם כן גם אם מבחינתי הראקציה היא קשה יותר מהמצופה היא טובה לאסטרטגית הטיפול. כמובן שלא מדובר בראקציות מסכנות חיים שהרי אין ( לי בכ"א) אסטרטגית טיפול שיסכן חיי אדם. אני חושבת שיש הבדל מהותי בטיפול דיקור שבו אתה שולט בגוף לבין טיפול ריגשי שבו הגוף זורק את המטפל לכל מיני כיוונים. אני קיבלתי פעם פירחי באך שנבחרו לי ע"י מטוטלת ואני חייבת לציין שהמטפלת היא בחורה שאני יותר מסומכת על מקצועיותה - הראקציה שהיתה לי היתה כ"כ קשה שלמרות שהיא עודדה אותי להמשיך - אני פשוט הפסקתי - מאז על אף חיבתי לפרחי באך אני לא מסוגלת להתקרב אליהם . מה אני מנסה לאמר? לא יודעת.. אולי שהאחריות היא על המטפל , להכיר מספיק את המטופל שלו ולדעת עד כמה הוא יוכל להתמודד עם הראקציות , אם בכלל ולעבוד בהתאם. כל האמור לעיל מתיחס לראקציות צפויות , כשהראציה טופס את המטפל " מופתע" אז לדעתי, גם אם בסוף היא תעשה טוב למטופל יש פה חריקה שווה בדיקה... מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי ..( אוף למה אין לי את הכשרון של נאוה??) ושלומי - אשמח לשמוע את דעתך - אני יודעת שבהומאופתיה יש ראקציות חזקות ולאו דווקא "טובות". יום נפלא לכולכם , ומאיה תודה על השאלה

יעל

 

[SideKick]

אכן קשה...

בתחומים שבהם אני עוסקת בדרך כלל אינני יכולה לצפות את הריאקציה. אני תמיד מכינה מראש את המטופל שייתכנו תגובות א ב ג ד ואולי אפילו ה, אבל אני כמטפלת לא יכולה לצפות מראש אם הן אכן יקרו, ואם כן - איזו מהן ובאיזו עוצמה. מטרתי בהכנה מראש היא להקטין את ה"בהלה" של המטופל מהריאקציה, דבר שיכול להחמיר את התגובה עוד יותר. כשמטופל מקבל את הריאקציה בהבנה (ואולי אפילו באהבה), היא עוברת במהירות ובקלות גדולה יותר. הריאקציה הכי חזקה שעברתי בעצמי היתה בתהליך שעשיתי לעצמי. חוויתי שבועיים (שנדמו כמו נצח) של כאבי ראש בלתי פוסקים ותחושה כמו האנג אובר ללא הפסקה. זה אכן בא בהפתעה, אבל מכיוון שידעתי במה מדובר לא ניסיתי להתייחס לריאקציה כאילו היא שפעת או משהו דומה. מה גם שתהליך הריפוי שעברתי שם היה שווה כל שנייה של סבל במהלך השבועיים הללו.