ההגיון הפשוט אומר שכל מי שמגיע לטיפול...
ומשלם בעדו, מוכן ורוצה לקבל את הטיפול, הרי אנשים רוצים (בדרך-כלל) להיות בריאים. הרי מדובר במי שנגרר לטיפול נגד רצונו, או בילדים שהובאו על-ידי הוריהם. אם המטופל עדיין לא מוכן לקבל את הטיפול (הרי יש שיחה מקדימה בטלפון, ואפשר להתחרט) אפשר להניח שהוא לא היה מגיע. אז הוא בחר את הטיפול בו "עושים לו" משהו, ויש לשער שהוא מוכן לקבל את הטיפול. זה הרבה יותר קל לביצוע מאשר לשנות תזונה. כשעושים לו הוא, במובן מסויים, פאסיבי, וכשהוא צריך להבין כללי תזונה חדשים וליישם אותם - הוא אקטיבי. הוא לקח על עצמו אחריות לעשות משהו, וזה כבר קשה יותר. בוודאי שדיברתי על ריפוי מלא. כן, יש דבר כזה, מניסיון אישי. אמנם לא קרוהן, המחלה עליה דיברנו, אלא כאבי-ראש חזקים, דלקת-פרקים, דלקות-גרון, צרידות עד איבוד-קול, הצטננויות תכופות ועוד - ריפוי מלא שנמשך כבר כ-10 שנים. מה זה בכלל קשור למוות? דיברתי על ריפוי מלא, כאשר לאדם יש עוד שנים רבות עד המוות, שנים שעדיף לעבור אותן כשאנחנו בריאים. ריפוי מלא זה כאשר המחלה נעלמת, ואף אחד מהסימפטומים שלה לא מורגש יותר. לגבי עצמי, האינדיקטור הוא שהשנים עוברות, המחלה איננה, ואף אחת אחרת לא באה במקומה. זה לא נס, זה קורה כאשר לא מקבלים את הריפוי שהושג כמובן-מאליו, אלא ממשיכים עם אורח-החיים הבריא, שבזכותו הושג הריפוי. לקרוהן (בשלבים הראשונים) יש ריפוי מלא, וכך גם לרוב המחלות (פרט למחלות ממאירות, שזה כבר סיפור אחר). אשמח לספר לך איך עושים את זה.
