דוגמא עכשווית
גבר בן 57, במקור מאוקראיינה, מזה מספר שנים בארץ, הסובל מסוכרת מתקדמת ולחץ דם גבוה מזה כ-12 שנים. מטופל בשני סוגי תרופות לסוכרת [בטבליות] ובכדורים להורדת לחץ דם. במקצועו הוא מומחה לתיכנות מחשבים, אדם סימפטי, אינטיליגנטי וקצת מיואש, כי הוא יודע שהוא בדרך לאינסולין. רמות הסוכר שלו היו גבהות עם התרופות, ונעו בין 200 ל-280. בשיחה המקדימה הוא הביע מוכנות לעשות הכל. השינוי בהרגלי התזונה היו מהירים יחסית בגלל המוכנות שלו ושביעות רצונו מהדרך. פשוט איש עם אופי ורצון. בנוסף למד נשימה נכונה, הפעלה גופנית בסיסית [בעיקר הליכה יומית], להקפיד על שעות שינה ועוד. התוצאות החיוביות עודדו אותו להמשיך. הוא צורך פחות תרופות ורמות הסוכר שלו הן בתחום הנורמה. סה"כ הוא מרוצה. מעבר לפגישות דו שבועיות, הקשר בהתחלה היה דרך הטלפון פעמיים ביום, בו הוא עידכן אותי לגבי תוצאות מדידת הסוכר, לחץ דם ודופק, וכן הרגשתו הכללית. בשיחות נכנסנו לפרטים לגבי בצוע הדרך. כאן תיקנתי טעויות שלו, עניתי לשאלות ושיניתי לפי הצורך. כיום לאחר כחודשיים, הקשר הוא אחת לשבוע, מפגשים אחת לחודש, וכמובן, אם יהיה משהו חריג, חובה עליו להתקשר מיידית בכל שעה. במקביל, הרופאה שלו בקופ"ח מקבלת עידכונים ומורידה תרופות לפי הצורך. אם הוא במצוקה מבחינת האוכל, ומעלה קושי כלשהו, אני מייד מוצא לו פתרון. זה קרה מספר פעמים שבהם בקש שינוי ומתכון חדש, והגענו בייחד לפתרון מוסכם. הרעיון הוא שהוא אינו לבד, אני תמיד אתו.
