"הזדעזעתי קשות" מעצם השאלה על ההקפאה. קחו ספור אמיתי...
מחצית ממני משתייכת לתפוצה של פלודן, אבל וינאי ולא הונגרי כמו במתכונים רבים בארץ. בשנותי הראשונות ברשת, עוד בשנות התשעים, ניסיתי לאתר בכל מקום, גם בחו"ל מתכון לגירסא שלנו - אבל לא מצאתי.
אז נחזור ל"הקפאה" רחמנא ליצלן...
אחרי השואה, אמי עלתה לארץ עם סבתא ע"ה, אבל מעט קרובים אחרים נותרו באירופה והגיעו רק שנים אח"כ. אפשר לומר שעד שנות ה-70, אגוזי מלך היו יקרים מאוד ולא ניתן היה לקנות בשפע ודובדבנים - לא היו פה בכלל. אז לא יכלו להכין את הפלודן , גם אם סבתי רצתה.
היה לי זכרון של טעם כי בהמשך, סבתי ע"ה הספיקה להכין לנו פעמיים פלודן, אחרי שבני המשפחה עלו לארץ. כך זכיתי לטעום מהפלא הזה ולפני עשור בערך, אילתרתי משהו לפי הטעם שחלק מהמשפחה זכרו. אבל זה לא היה הדבר האמיתי. שילוב המלית כלל: אגוזי מלך בשפע, דובדבנים חמוצים/מתוקים ועוד תיבול.
בני המשפחה מחו"ל שחיו אחרי המלחמה מעבר ל"מסך הברזל", נהגו לשלוח מדי שנה, לפני פורים, קופסת פח עגולה או מלבנית (כמו של עוגיות דניות, אבל ללא צבעים). הם היו מכינים את הפלודן בחנוכה בערך, עם ריבה שבישלו בקיץ אחרי קטיף הדובדבנים. היו אורזים בחומרי אריזה פשוטים, קושרים עם חבל ושולחים בדואר רגיל (אניה).
מספרים שהחבילה תמיד הגיעה במועד, כמשלוח מנות לפורים וגרמה לשמחה גדולה בגלל הריח והטעם "של הבית".
מעוייני הפלודן חולקו בכמויות קטנות ושרדו עד לפני פסח, כשנאלצו לסיים ולנקות הקופסא. ניקו היטב את הקופסא במטלית לחה, אבל אח"כ השתמשו בה לשמירת כלי תפירה או לאחסון חומרים יבשים. היה מפתיע שהריח נשמר בהן שנים אח"כ למרות שנוקו, אבל לא נשטפו במים מחשש לחלודה.
אז, אצלנו מתכון אמיתי של פלודן היה מבוסס על "בצק מפה" בלבד, בצק דקיק שדומה לפילו, אבל רך יותר - יכול לשרוד חודשים. מוסיפים לו רק שמן בין השכבות ומשתמשים רק בחומרי מליות כמו אגוזים וריבה, כך זה יכול לשרוד חודשים ולא מתקלקל.
לכן צחקתי על שאלת ההקפאה; כי הסיפור הזה עובר אצלנו שנים מדור לדור אבל אף אחד לא מעז להתמודד עם הפלודן. אולי יגיע יומו ונוכל לבדוק כמה זמן ישרוד בקופסא, ללא הקפאה.
שבוע טוב !!
נ.ב. נכתב אמש מאוחר וגיליתי הבוקר שלא לחצתי על השיגור. טוב שלא נמחק