פרשת "וישב":
בס"ד
"ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"
פסוק זה צריך ביאור – אמר הרב מבריסק – שהרי הבדל גדול יש בין "מלך" ובין "מושל". "מלך" הוא המולך על העם ברצונם, ואילו "מושל" הוא כינוי לאדם השולט על העם בעל כרחם. ואם כן איך כללו האחים בדברים את שני הדברים גם יחד: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשל בנו"?
אלא – אמר הרב מבריסק – הדבר יבואר על פי הגמרא במסכת ברכות, שם מובא על רבי בנאה שסיפר מה שאירע עימו:
עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה. וכולם נתקיימו בי! לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחרי הפה.
גם כאן – אמר הרב מבריסק – פתרו לו האחים את חלומו גם ש"ימלוך" עליהם וגם ש"ימשול" עליהם ושניהם נתקיימו בהם, שכאשר באו האחים למצרים נאמר" ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה", הרי שנתקיים בהם "מושל" – שהשתחוו לו בעל כרחם.
ופעם אחרת נאמר" וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים", הרי שנתקיים בהם "מלך" – מרצונם.
"וימכרו את יוסף לישמעלים בעשרים כסף"
בראשית רבה: אמר הקב"ה: אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, מעות שהן חמש סלעים, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי .
כלומר, כאן הוא המקור למצוות פדיון הבן. יוסף, בנה הבכור של רחל, נמכר בעשרים כסף שהם חמשה שקלים, ובעד זה יש לפדות כל בכור בחמשה שקלים.
אומר הרב משה יעקב קנר: עד סוף תקופת בית שני לא היה דבר כזה, סעודת פדיון הבן. רק אז מוצאים פעם ראשונה את ענין "ישוע הבן", שזו סעודת פדיון הבן, כמו שרואים בגמרא במסכת בבא קמא: "רב ושמואל ורב אסי אקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי ליה לבי ישוע הבן", ופרש רש"י: "ישוע הבן – משתה שעושין לפדיון הבן הבכור".
וכן במסכת בבא בתרא: "מיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזרות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצוות, ואין מנחת אותנו לכנס לשבוע הבן, ואמרי לה: לישוע הבן. דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אישה ולא להוליד בנים". אלא מה? "נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו", לכן צריכים להמשיך הלאה בבניין כלל ישראל.
ומדוע, באמת, רק באותו זמן התחילו במנהג הסעודה של פדיון הבן?
כי כל זמן שפדיון הבן היה כעונש על מכירת יוסף, מה מקום יש לעשיית סעודה?! אבל בסוף ימי בית שני נהרגו עשרה הרוגי מלכות, ובכך התכפרה מכירת יוסף. ברגע שהתכפרה המכירה – מעתה יש מקום לעשות סעודה על מצות פדיון הבן.
לרפואת:
אופיר בן שרה
אורה בת תמר (טמה) חיה
אורנה נריה בת עליזה
אייל ראובן בן אורנה נריה
אלדד בן אלישבע
אלומה בת מטילדה
אסתר צירל בת לילי
דב בן אסתר
דבורה בת חווה
דנה בת רבקה
דניאל בן שקד
הדס בת שרה פוריה
חיים בן נחמה
חנה בת מרים
יפה בת יוכבד
יוסף בן שרה
יוסף ברוך בן חיה שרה
יצחק בן יונה
לילך בת טובה
מאיר בן אסתר
מלכה בת ציפורה
ניצה בת הטי
סתיו בת אירית
עמיחי יהושע בן ברוריה בריינה אסתר
רחל בת רבקה
תמר גולדה בת מלכה
בתוך שאר חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
בס"ד
"ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"
פסוק זה צריך ביאור – אמר הרב מבריסק – שהרי הבדל גדול יש בין "מלך" ובין "מושל". "מלך" הוא המולך על העם ברצונם, ואילו "מושל" הוא כינוי לאדם השולט על העם בעל כרחם. ואם כן איך כללו האחים בדברים את שני הדברים גם יחד: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשל בנו"?
אלא – אמר הרב מבריסק – הדבר יבואר על פי הגמרא במסכת ברכות, שם מובא על רבי בנאה שסיפר מה שאירע עימו:
עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה. וכולם נתקיימו בי! לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחרי הפה.
גם כאן – אמר הרב מבריסק – פתרו לו האחים את חלומו גם ש"ימלוך" עליהם וגם ש"ימשול" עליהם ושניהם נתקיימו בהם, שכאשר באו האחים למצרים נאמר" ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה", הרי שנתקיים בהם "מושל" – שהשתחוו לו בעל כרחם.
ופעם אחרת נאמר" וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים", הרי שנתקיים בהם "מלך" – מרצונם.
"וימכרו את יוסף לישמעלים בעשרים כסף"
בראשית רבה: אמר הקב"ה: אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, מעות שהן חמש סלעים, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי .
כלומר, כאן הוא המקור למצוות פדיון הבן. יוסף, בנה הבכור של רחל, נמכר בעשרים כסף שהם חמשה שקלים, ובעד זה יש לפדות כל בכור בחמשה שקלים.
אומר הרב משה יעקב קנר: עד סוף תקופת בית שני לא היה דבר כזה, סעודת פדיון הבן. רק אז מוצאים פעם ראשונה את ענין "ישוע הבן", שזו סעודת פדיון הבן, כמו שרואים בגמרא במסכת בבא קמא: "רב ושמואל ורב אסי אקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי ליה לבי ישוע הבן", ופרש רש"י: "ישוע הבן – משתה שעושין לפדיון הבן הבכור".
וכן במסכת בבא בתרא: "מיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזרות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצוות, ואין מנחת אותנו לכנס לשבוע הבן, ואמרי לה: לישוע הבן. דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אישה ולא להוליד בנים". אלא מה? "נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו", לכן צריכים להמשיך הלאה בבניין כלל ישראל.
ומדוע, באמת, רק באותו זמן התחילו במנהג הסעודה של פדיון הבן?
כי כל זמן שפדיון הבן היה כעונש על מכירת יוסף, מה מקום יש לעשיית סעודה?! אבל בסוף ימי בית שני נהרגו עשרה הרוגי מלכות, ובכך התכפרה מכירת יוסף. ברגע שהתכפרה המכירה – מעתה יש מקום לעשות סעודה על מצות פדיון הבן.
לרפואת:
אופיר בן שרה
אורה בת תמר (טמה) חיה
אורנה נריה בת עליזה
אייל ראובן בן אורנה נריה
אלדד בן אלישבע
אלומה בת מטילדה
אסתר צירל בת לילי
דב בן אסתר
דבורה בת חווה
דנה בת רבקה
דניאל בן שקד
הדס בת שרה פוריה
חיים בן נחמה
חנה בת מרים
יפה בת יוכבד
יוסף בן שרה
יוסף ברוך בן חיה שרה
יצחק בן יונה
לילך בת טובה
מאיר בן אסתר
מלכה בת ציפורה
ניצה בת הטי
סתיו בת אירית
עמיחי יהושע בן ברוריה בריינה אסתר
רחל בת רבקה
תמר גולדה בת מלכה
בתוך שאר חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
