פרשת "במדבר":
בס"ד
"בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם"
בשאר השבטים כתוב "לבני" ורק בשבט נפתלי הנוסח הוא "בני". מדוע?
באר ה"גן רוה": בתחילה כשבא הקב"ה למנות את בני ישראל, היו השבטים מעורבים זה בזה והיה לוקח כל אחד מתוך המרובים ומעמידו לצד, ואחר כך בורר עוד אחד ומעמידו ליד הראשון עד שסיים עם שבט אחד, וכן עשה לכל שבט ושבט. לכן לגבי כל השבטים כתוב "לבני". אמנם שבט נפתלי, שהיה אחרון למניין, אם כן כל מי שנשאר היה שייך ממילא לשבט נפתלי, ומאחר ולא נברר כלל, רק כשנבררו שאר השבטים נשארו הם, ממילא כולם ברורים וידוע שהוא האחרון, לכן אמר בו "בני נפתלי" ולא "לבני נפתלי".
וה"בעל הטורים" תרץ: "לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים. ולכך רמז בברכת נפתלי 'אשה', "אילה שלוחה הנותן"(בראשית) ראשי תיבות אשה".
וצריך להבין מה קשור עניין זה לאות ל' החסרה?
ובאר הרב נסים דיין : הנה בפרק ג' בספר קוהלת נאמר: "לכל זמן ועת לכל חפץ...עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא...עת ספוד ועת רקוד", בכולם כתובה האות ל' "עת ל...", חוץ מהספד וריקוד שנכתבו בלי ל' – "עת ספוד ועת רקוד". ובאר הגאון מווילנא טעם הדבר: קיימא לן שמבטלים תלמוד תורה להוצאת המת וגם להכנסת כלה", לכן "עת ספוד ועת רקוד" נכתב בלי למ"ד – בלי ללמוד תורה.
על דרך זו – אומר הרב דיין – ניתן לבאר גם את דברי ה"בעל טורים": כשישנן הרבה בנות חסר למ"ד – חסר בלימוד תורה, שכן בנות פטורות ממצוות תלמוד תורה.
"אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל"
את הסיבה לכך, שציווה הקב"ה שלא למנות את מטה לוי יחד עם כלל ישראל מבאר רש"י בשני אופנים:
א. 'כדאי לגיון של מלך להיות נמנה לבדו'. ב. כיוון שצפה הקב"ה, שעתידים כל הנמנים מבן עשרים שנה ומעלה למות במדבר בחטא המרגלים, אמר: 'אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל'.
אומר על כך רבי יהודה אסאד: אפשר ששני הטעמים של רש"י רמוזים בלשון הפסוק. הטעם הראשון – כדי שלא ימותו במגפה, נרמז במילים 'אך את מטה לוי לא תפקד', 'פקידה' – היא לשון ענישה, כמו 'וביום פקדי ופקדתי'. הטעם השני 'כדאי הוא לגיון של מלך' נרמז במילים 'ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל', והיינו משום שאין ראוי ללגיון של מלך להיות נמנה בתוך כלל ישראל.
לרפואת:
אופיר בן שרה
אורה בת תמר (טמה) חיה
אורנה נריה בת עליזה
אייל ראובן בן אורנה נריה
אסתר צירל בת לילי
דב בן אסתר
דבורה בת חווה
דנה בת רבקה
דניאל בן שקד
הדס בת שרה פוריה
חנה בת מרים
יוחאי בן שלומית
יפה בת יוכבד
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
לילך בת טובה
מאיר בן אסתר
מלכה בת ציפורה
נוגה בת עדה
נטע בת אסתר
ניצה בת הטי
סתיו בת אירית
עמיחי יהושע בן ברוריה בריינה אסתר
רחל בת רבקה
רחל בת מינה
תמר גולדה בת מלכה
בתוך שאר חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
חודש טוב ובשורות טובות
בס"ד
"בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם"
בשאר השבטים כתוב "לבני" ורק בשבט נפתלי הנוסח הוא "בני". מדוע?
באר ה"גן רוה": בתחילה כשבא הקב"ה למנות את בני ישראל, היו השבטים מעורבים זה בזה והיה לוקח כל אחד מתוך המרובים ומעמידו לצד, ואחר כך בורר עוד אחד ומעמידו ליד הראשון עד שסיים עם שבט אחד, וכן עשה לכל שבט ושבט. לכן לגבי כל השבטים כתוב "לבני". אמנם שבט נפתלי, שהיה אחרון למניין, אם כן כל מי שנשאר היה שייך ממילא לשבט נפתלי, ומאחר ולא נברר כלל, רק כשנבררו שאר השבטים נשארו הם, ממילא כולם ברורים וידוע שהוא האחרון, לכן אמר בו "בני נפתלי" ולא "לבני נפתלי".
וה"בעל הטורים" תרץ: "לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים. ולכך רמז בברכת נפתלי 'אשה', "אילה שלוחה הנותן"(בראשית) ראשי תיבות אשה".
וצריך להבין מה קשור עניין זה לאות ל' החסרה?
ובאר הרב נסים דיין : הנה בפרק ג' בספר קוהלת נאמר: "לכל זמן ועת לכל חפץ...עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא...עת ספוד ועת רקוד", בכולם כתובה האות ל' "עת ל...", חוץ מהספד וריקוד שנכתבו בלי ל' – "עת ספוד ועת רקוד". ובאר הגאון מווילנא טעם הדבר: קיימא לן שמבטלים תלמוד תורה להוצאת המת וגם להכנסת כלה", לכן "עת ספוד ועת רקוד" נכתב בלי למ"ד – בלי ללמוד תורה.
על דרך זו – אומר הרב דיין – ניתן לבאר גם את דברי ה"בעל טורים": כשישנן הרבה בנות חסר למ"ד – חסר בלימוד תורה, שכן בנות פטורות ממצוות תלמוד תורה.
"אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל"
את הסיבה לכך, שציווה הקב"ה שלא למנות את מטה לוי יחד עם כלל ישראל מבאר רש"י בשני אופנים:
א. 'כדאי לגיון של מלך להיות נמנה לבדו'. ב. כיוון שצפה הקב"ה, שעתידים כל הנמנים מבן עשרים שנה ומעלה למות במדבר בחטא המרגלים, אמר: 'אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל'.
אומר על כך רבי יהודה אסאד: אפשר ששני הטעמים של רש"י רמוזים בלשון הפסוק. הטעם הראשון – כדי שלא ימותו במגפה, נרמז במילים 'אך את מטה לוי לא תפקד', 'פקידה' – היא לשון ענישה, כמו 'וביום פקדי ופקדתי'. הטעם השני 'כדאי הוא לגיון של מלך' נרמז במילים 'ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל', והיינו משום שאין ראוי ללגיון של מלך להיות נמנה בתוך כלל ישראל.
לרפואת:
אופיר בן שרה
אורה בת תמר (טמה) חיה
אורנה נריה בת עליזה
אייל ראובן בן אורנה נריה
אסתר צירל בת לילי
דב בן אסתר
דבורה בת חווה
דנה בת רבקה
דניאל בן שקד
הדס בת שרה פוריה
חנה בת מרים
יוחאי בן שלומית
יפה בת יוכבד
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
לילך בת טובה
מאיר בן אסתר
מלכה בת ציפורה
נוגה בת עדה
נטע בת אסתר
ניצה בת הטי
סתיו בת אירית
עמיחי יהושע בן ברוריה בריינה אסתר
רחל בת רבקה
רחל בת מינה
תמר גולדה בת מלכה
בתוך שאר חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
חודש טוב ובשורות טובות
