פנים וחוץ
שלום יקרה,
את משתפת בכזאת פתיחות וכנות נוגעת ללב. אני מודה לך על שאת מכניסה אותנו פנימה ומשתפת במה שעובר עליך.
את מתארת סתירה מבלבלת וקשה לתחזוק בין הפנים לחוץ. בין החיוך והתפקוד הטוב בחוץ לבין הסערה שהולכת וגדלה מבפנים.
אני חושבת שאת כותבת על משהו שהרבה יכולים להזדהות איתו.
על הגבול והשוני בין הפנים לחוץ.
רק שהרבה פעמים אנחנו יכולים לחוות אותו כצביעות או כשקר.
הרבה סופרים ומשוררים מנסים לתאר את הפער הזה שהופך את החיים שלנו למורכבים ואנושיים כל כך.
אני לא בטוחה שאפשר או אפילו צריך לנטרל אחד מהצדדים האלה. אולי הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לא לדחות את עצמנו על שאנחנו מחזיקים שני סטים של עצמנו. כזה שאנחנו מקרינים החוצה ומה שאנחנו מרגישים בינינו לבין עצמנו.
להבין שהאמת לא נמצאת בצד אחד. גם האופן שבו אנחנו בוחרים להציג את עצמנו לעולם זה לא רק מסיכה. זה מייצג את מי שאנחנו יכולים ורוצים להראות.
האמת מחולקת גם בזה וגם בזה.
התפקוד והנחמדות והחיוך- זה את.
הסערה הפנימית- גם חלק ממך.
לא צריך לוותר על אחד מהחלקים האלה.
זה לא סותר את זה שצריך להיות בקשב לסערה הפנימית. איך אפשר להפחית את עוצמתה כך שלא תכאב. פחות לפחד ממנה ויותר להיות בקשר איתה דרך כל הכלים שצברת בארבע השנים האחרונות, דרך כל מי שסייע לך,דרך הפורום שלנו, הצ'ט וכל מה שיכול לעטוף אותך כשהסערה מרימה ראש.
כל התקדמות שהשגת בארבע שנים האלה היא התקדמות יקרה ומשמעותית. הרבה השתנה לטובה, הרבה השתנה ויש גם דברים שעוד לא השתנו.
את בדרך.
בדרך נכונה.
כזאת שכוללת עליות וירידות, התקדמות ונסיגה והתקדמות.
מחכה לשמוע מה שלומך ומה דעתך,
שלך,
שחר
את מוזמנת להמשיך לשתף
