לכל העולם שלום

[קירזול]

לכל העולם שלום

אני רוצה שתדעו: נמאס!! מהכל.
מעוד יום שאני שורפת וגוררת בלי לעשות כלום.
מעוד יום שאני מבלה לבד בלי חברה.
מעוד יום שאני כולאת את הזעקה בפנים.
מעוד יום שאף אחד לא מתעניין בי.
מעוד יום שאני מייחלת שהמוות יחבק אותי.

אני בת 16 ומתחילת השנה אני בדיכאון. אין לי מושג למה ואיך אבל נהיה לי כל כך רע בחיים.
בחברה אני מוצאת את עצמי בלי שום חברה.
בבית ספר אני סובלת משיעמום.
אני מנסה את מזלי בעבודות,התנדבויות,חוגים, בשכונהאבל כל מקום אני מרגישה שזה לא זה. אני לא שייכת. אני לא קשורה. אני דחויה. את מי אני בכלל מעניינת. ניסיתי הכלללל!!!! חוזרת מבית ספר תשושה נפשית ולא מסוגלת לעשות כלום. אני יודעת שיש לי כוחות לבנות עיר. אם רק היה לי איך ואיפה. אני יודעת שאני מסוגלת לתת הרבה. אם רק היו מקבלים את הנתינה שלי. אני יודעת שאני יכולה לנהל ממשלה. אם רק היו נותנים לי.

אני משתפת את מי שאני יכולה בהרגשה שלי. יצא לי מיזה תדמית של נערה דיכאונית. שיתפתי הורים. לא עוזרים.

אף בנאדם לא אוהב להרגיש בודד. גם אני לא.

 

[Yelem תמיכה לנוער]

כח לתת

הי קירזול, תודה על השיתוף. כתבת דברים שממש יכולים לעורר הזדהות. איך אפשר לפעמים להרגיש שיש הפרדה מוחלטת בין יכולות שיש לנו (כמו לנהל עיר או מדינה ) לבין מה שבא לידי ביטוי בעולם החיצוני. העוצמה שלך מורגשת בכל שורה. יש בך כל כך הרבה לתת ולהשפיע. כתבת שניסית המון דרכים לבטא את היכולת שלך. תוכלי לשתף קצת יותר מה קרה כשניסית להתנדב ולפעול? אני מאמינה שנוכל לחשוב ביחד על דרכים לסגור קצת את הפער בין חוויה פנימית לבין מה שקורה בפועל. כתבת ששיתפת את ההורים שלך. ניסית לשתף עוד מישהו בסביבה הקרובה שלך? מחכה לשמוע ממך. ובנתיים אני אאחל לך חג חנוכה שמח ושהאור רק יתעצם ויגדל. שלך, שחר

 

[קירזול]

........................

בכל המקומות שהתנדבתי הרגשתי מיותרת ומטרד לאחרים. שכאילו ''עושים'' לי טובה טובה שאני מתנדבת והם מעסיקים אותי כדי להעביר לי את הזמן. בעצם יצא שלא עשיתי הרבה במקומות האלו וביזבזתי את הזמן. או במקרים מסוימים היו להם הרבה מתנדבים עד שבעצם לא היה לי מה לעשות שם אז הם כל הזמן אילתרו לי דברים לעשות וסוג שעמדתי להם על הראש ומוצאים לי תעסוקות כדי לנפנף אותי...
בכללי לכל מקום שאני מגיעה אני פשוט מרגישה לא שייכת. לא קשורה. כאילו סתם דחסו אותי . אני חושבת שאף אחד לא מכיר ביכולות שלי ולפעמים אני קצת מופנמת ולא הקולית שעושה את הרעש ולכן לא כל כך מתייחסים אלי. מסתכלים לי על החיצוניות. ומה שהם רואים שם ככה מתייחסים אלי. והחיצוניות במקרה שלי לא משקפת את הפנמיות שלי.
וכמו שכתבתי כבר חלק מהבעייה שלי זה שאני מרגישה מאוד בודדה בלי מישהו באמת קרוב שאני יכולה לספר את כל מה שאני מרגישה. אין לי סביבה קרובה. ניסיתי עם 'חברות' והם עוד יותר התרחקו ממני כי אני כל הזמן דיכאונית וכו'....ולהורים שלי אין מה להציע.