ילדה שהיא כבר לא ילדה

[only a girl69]

...

אני לויודעת מה לכתוב...
אני מנסה לעצור את הדמעות..



בכל בוקר אני קמה את החיוך אני לובשת
לשירות אני קמה את הילדים מחבקת
עוטפת, שומרת, מגוננת..
ומשם אני מלווה אותם בהסעה
ואחרי הצהריים יושבת איתם לשיעורים,
משחקים, סיפורים ושיחות אישיות...
עד הערב אני איתם..
והחיוך שם תמיד..
עושה הכל בשביל הילדים האלו..
בשביל שלהם יהיה טוב..
בשביל שאותם אצליח להוציא ממעגל הסיכון..
בשביל שידעו שיש אי שם מישהי שסומכת עליהם ומאמינה בהם וביכולות שלהם..

ואז לדירה אני מגיעה..
המצחיקה, השובבה עם מלא מרץ..
"הפסיכולוגית" של הדירה..
גם זאת שמגשרת בין כולן..
והחיוך נשאר
וכל אחת בדירה מוצאת לה פינה
ואני בין כל הפינות מעודדת
ולא מוצאת פינה אחת לבכי שלי..
והלילה מגיע
וכולן למיטה הולכות..
ואני חושבת וחושבת
את החיוך מורידה
ונותנת לכמה דמעות לרדת בבטחה..

יום עובר ועוד יום..
וחמישי מגיע..
כולן מתלהבות חמישי הביתה חוזרים..
ואני את החיוך מחזירה
מספרת לכולן כמה חיכיתי לחמישי
אבל מאחורה פוחדת בכלל משישי..
ואת השירות גומרת
וברכבת נוסעת
ובבית אני בחמישי בלילה
מורידה את החיוך
מסתגרת
מפחדת
וחמישי עובר
ושישי
ולבסוף גם שבת
ואם לא קרה דבר
ההקלה מגיעה..
ואם קרה
שותקת..
מסתגרת..
וחוזרת לדירה..
כמובן שבדרך על החיוך עובדת..

וכך שבוע ועוד שבוע..

אך שמיום ליום משבוע לשבוע עוד משהו בי נעלם..
עוד משהו בי חסר..
ולבסוף לא ישאר כלום ממני..


איך עושים שיגמר?
בלי לפגוע באפאחד?
בלי שאהיה אשמה?
בלי להרוס את המשחה?
בי להיות הכבשה השחורה?
בלי הפחד הכאב והבלבול?
פשוט בלי הכל..

 

[only a girl69]

��

עשינו שבת בדירה השבת אז היה בסדר..

פעם ההיתי נכנסת לצאט היום הרבה פחות..

ואני כן הורסת..
אוף..לומשנה כלום לומשנה��

 

[only a girl69]

ילדה שהיא כבר לא ילדה

זהו סיפור של ילדה שהיא כבר לא ילדה..


בחושך ילדה יושבת

מתפללת, מתחננת

בוכה...

ואפאחד לא שומע,

אפאחד לא רואה,

אפחד לא יודע,

והוא נכנס לחדרה

 

בשקט

 

ובלב היא זועקת,

נעלמת...

נותנת לזה להגמר!

 

וכך זה קורה..

במקלחת, בסלון, בחדרו ובחדר של אחותה

וזה לא מפסיק..

 

אפאחד לא יודע,

אפאחד לא שומע,

אפאחד לא רואה..

 

והילדה גדלה,

והיא כבר לא ילדה

כי 18 היא עברה..

אבל הכאב ממשיך

וזה לא פסק..

 

והיא חיה את סיפורה

נושמת,

בוכה,

משתדלת להראות כמו כולם..

 

אבל איך אפשר?

איך היא יכולה לא לוותר?

איך היא יכולה לא לגמור עם הכל ודיי?

איך היא יכולה לעשות שירות?

איך היא יכולה?

איך?

 

זועקת צועקת

אבל פוחדת

 

[Yelem תמיכה לנוער]

לילדה הגדולה

ילדה גדולה,
כמה עצוב לקרוא את ההודעה שכתבת.
האם את עדיין ממשיכה להיפגע?
אני רוצה שתדעי שאפשר לדבר על זה, ואפשר להפסיק את הפגיעה,
ואפשר לטפל בפצעים, ואפשר לחיות גם עם הפצע הכל כך כואב הזה.
אני כאן, רוצה להושיט לך יד.
מאמינה לך, גאה בך על שהצלחת לכתוב,
ורוצה שתדעי שמגיע לך להיות בטוחה ומוגנת.
מי יודע על הפגיעה הכל כך קשה שעברת?
איתך,
רותם

 

[only a girl69]

הי

היי,
זה עדיין לא פסק...
אבל זה קורה לעיתים הרבה יותר רחוקות...
לויכולה להפסיק את זה אני לא מצליחה..
אני לא מצליחה להפסיק אותו להרחיק אותו...
אני מתחננת בוכה..
אבל זה לא נפסק..
האחראית של השירות יודעת וטוענת שאני פשוט צריכה לעזוב את הבית..
אבל זה לא כל כך פשוט...

אני מרגישה שאני לויכולה יותר סליחה..
לויכולה יותר להכיל את זה..
אבל אפאחד לא כאן..
עברתי 18 אני אמורה להתמודד עם הכל..
אני אמורה לחיות עם הכל..
אני לא אמורה לבקש עזרה יותר...