היי. למי שמכיר מהפורום למתבגרים

כן כמובן שעשינו את זה בנתיים

חלק זה באמת היכרות שזה מאוד תורם אבל לא הכרחי, אם לא מסתדר. אבל יש שם חלק שקשור למידע וטופסולוגיה בקשר למעמד שלהם בהולנד כלא תושבים. ויש גם את ההסברים על הלימודים והקמפוס שזה רק 45 דקות אבל סופר חשוב.

חוץ מזה הם גם הודיעו על מפגש נוסף בבוקר שהיא מגיעה וזה אומר שהיא תסתובב עם המזוודה בקמפוס אחרי לילה בלי שינה. זו פעם ראשונה שלה שהיא טסה לבד.

כרגע יש קודם להסדיר את הויזה מחר בלי זה אי אפשר להקדים טיסה. זה יהיה טפשי אם נקדים ועדיין לא תיהיה ויזה.

בהתייעצות עם הסבתא שממילא משלמת היא אמרה ואני די מסכימה שאם עושים צריך לעשות כמו שצריך.

הבת מצד אחד אומרת שזה טירוף להזיז טיסה ב-300$ ועוד לינה אבל לא נראה לי שיש ברירה ואם תיהייה ויזה זה מה שנעשה.

מניחה שהכל אפשר להשלים אז גם לזה יש מחיר כי היא תצטרך לרוץ לסידורים במקום ללמוד וכל הלחץ הזה....
 
זו גם הדיעה שלי. אנחנו מחכים לאישור,של הויזה

ואז היא תחפש חדר ללינה ונסדר את הטיסה. מסתבר שלא היינו אמורים להזמין טיסה לפני הויזה אבל המידע לא עבר כמו שצריך או מהאונירסיטה או ממנה ופספסנו את זה איכשהו. חוץ מזה חששנו שלא תיהיה טיסה אם נחכה לשבוע לפני כדי להזמין. כך שממילא היינו משלמים מחיר גבוה יותר על כרטיס אם היינו מזמינים עכשיו ולוקחים חדר באכסניה או מלון קטן.

תודה
 
היא כתבה להם מכתב אחרי

שאמרתי לה שזה מה שצריך לעשות או לפחות לנסות. התשובה שלהם לגבי הויזה הגיעה באיחור. אחרי שהיא כבר היתה בשגרירות כך שלא נדע האם המכתב יכול היה לזרז קבלת הויזה. את הפגישה לא הסכימו לדחות.
&nbsp
אני הייתי פועלת.טחרת ממהה אבל מצד שני גם לא הייתי נוסעת לחילופין או לומדת בבצלאל או גרה בדירה במקום במעונות כך שנדמה לי שהיא פרשה כנפיים מזמן.
&nbsp
היא די מבואסת שהיא כתבה להם מייל. מרגישה שזה פאדיחה. קראתי את המייל תשובה. לא נראה לי שנגרם לה נזק מה גם שקרוב משפחה שעבר מסלול דומה המליץ לנו לעשות כך.
&nbsp
מתלבטת ביני לבין עצמי כמה טעיתי בזה שלחצתי עליה אבל לפעמים העיצות שלנו כהורים טובות.ולפעמים לא. אי אפשר כנראה ליהיות 100%.
&nbsp
אם היא לא תתקשר בפאניקה אז סבבה אבל אם היא לא תסתדר....כל העצמאות ופרישת הכנפיים וגישת ה"יהיה בסדר" שממליצים עליה כאן תעוף מהחלון....
&nbsp
הכל במבחן התוצאה
 

mykal

New member
הסתכלות שלי,

אני מעריכה מאוד את האכפתיות שלך,
אני מבינה שהבת גם משתפת אתכם בכל מה שקורה,
אבל, יש לטעמי מעורבות יתר, את רואה שהיא בסופו של דבר משיגה
ומתקדמת בקצב שלה, ואם תקראי את דבריך כאן, הפעולות שאתם מתכננים הכל בלשון רבים, למה לא היא, אלא את והיא וסבתא, האחריות שלה?
זה נשמע שאת לא סומכת עליה, את מדברת שאתם עושים, ואתם בודקים.
אני חושבת שלפעמים הורים צריכים להבין ולפנים שאנחנו לא יכולים לחיות את
חייהם של הילדים, צריך לקחת צעד אחורה, להקשיב, ולהביא אותם לחשוב
על בירורים ופתרונות, זה יגרום להם בהמשך, לחשב את דרכיהם
באופן שיפחתו התקלות.
תאמיני לי היא תסתדר, בין אם תקדים, בין אם תאחר
(היא לא תהיה היחידה וגם אם כן אז?). היא תצליח להדביק את הפער.
תהיי רגועה ותסמכי עליה.
 

mykal

New member
שני דברים לדבריך,

עם המשפט הבא: "לפעמים העיצות שלנו כהורים טובות.ולפעמים לא. אי אפשר כנראה ליהיות 100%." אני מזדהה ומסכימה,
זה נכון אנחנו יכולים לנסות ולרצות הכי מטוב ומותר גם לטעות.
לא רק כהורים סתם כבני אדם בתחומי חיים רבים.
לגבי המשפט האחרון בפוסט "אם היא לא תתקשר בפאניקה אז סבבה אבל אם היא לא תסתדר....כל העצמאות ופרישת הכנפיים וגישת ה"יהיה בסדר" שממליצים עליה כאן תעוף מהחלון....הכל במבחן התוצאה "
גם אם התוצאה תהיה שונה ממה שחשבת והיא תתקשר, יש רוח גדול לשני דברים,האחד שהיא סומכת עליכם שתחלצו אותה, וזה לא מובן מאליו,
והשני שהיא תלמד להתמודד גם עם אי הצלחה. ועם שינוי ממה שחשבה שיקרה.
וזה שאת את כל המסלול היית עושה שונה ממנה, זה נכון-
הילדים שלנו יש להם חיים ואופי וצרכים יחודיים של עצמם. הם אינם הכפילים שלנו, ואנחנו לא חיים את חייהם.
תקוי לטוב.
 
היי. למי שמכיר מהפורום למתבגרים

את סיפורנו הלא נגמר...

אז הבכורה שלומדת בבצלאל נוסעת בסוף לחילופי סטודנטים.

היא ניהלה את כל עינייניה לבד תוך התייעצויות איתנו כמובן.... היו התעצבנויות במהלך הדרך כמובן ...כל העסק לא פשוט אבל בסך הכל היא הפתיעה.

את השהיה וכרטיס הטיסה הסבתא מימנה ולנו נשארו הביטוח וגישור על תקופת שהיה ראשונית עד שהאוניברסיטה שם תחזיר את הפקדון.

אבל אתמול היא קיבלה מייל שהם נדרשים להגיש יום לפני למפגש היכרות חובה אבל אם אי אפשר בשום אופן אז להודיע.

המשמעות היא. לשנות כרטיס טיסה (עולה יותר מהעלות של הכרטיס,המקורי) ועוד עלות אכסניה כי הכניסה למעונות יום אחרי.

כשנזכרים בשיעורים הנהיגה שלה.... אולי 150 שיעורים שנגררנו ךהמשיך רק עןד טיפה ורק עוד טיפה עד שעצרנו (היא עברה שבוע שעבר בטסט חמישי, מימנה לבד והכל ).... אני חושבת האם צריך להוסיף עוד קוואץ של איזה 3000k כדי שהיא תגיע לשם למפגש או לומר enough is enough .... תתמודדי.

קנינו את כרטיסי הטיסה מראש כי חששנו שלא יהיה מקום. אילו היינו קונים אותם קרןב לטיסה הכרטיס,ממילא היה עולה יותר אז כל ההפסד הוא 70$+אכסניה והלחץ להתכוון מחדש למעבר כמה ימים קודם.

מיותר לציין שאני היסטרית קצת והורה יותר רגוע היה מקבל החלטה בצורה יותר...רגועה.

בנתיים הוצאנו לאוניברסיטה בחו"ל מכתב המסביר את המצב והמפציר בהם להזיז את הפגישה. הסיכוי קלוש אבל אין מה להפסיד. ממילא אין לה ויזה עדיין. ככל שמתקרבים למועד ההפרש עלול לגדול עוד.

מצד שני אולי זו לא בעיה גדולה להשלים את המידע אח"כ.... אישית אני לא אוהבת להחסיר אבל אולי זה סתם מפגש בלה בלה. סיור באיזור, היכרות עם התלמידים האחרים, בירוקרטיה וטופסולוגיה ענייני מעמד בהולנד כתושבת לא קבועה, רואים איך אני מץנדנדת בין הכרחי ללא הכרחי? :'(

Help
 
מניחה שמבוסס על טראומות שלי

כולל הפסת.לימודים. גרתי ביפו הלכתי ללמוד בירושליים והייתי בחרדה קיומית. לבד. ללא תמיכה. הפסקתי אחרי שבועיים. מעולם לא עשיתי תואר. ויתרתי.
&nbsp
כשהם היו קטנים הם לא היו עושים שיעורים לבד ןבשלב כלשהו הבנתי שאו שאני מעבירה אליהם את האחריות כמו שהפסיכולוגים ממליצים או שאני תומכת.בהם עד שהם ישחררו.
&nbsp
זה עבד. אצלינו זה עבד. עד שהם משכו את היד שלהם ואמרו לבד. אל תתערבי ואז נאלצתי לשחרר.
&nbsp
אבל נכון. בגיל שלהם היו המון דברים שעשינו לבד. כבר הייתי בזוגיות ועשינו הכל ללא עזרת ההורים חוץ כמובן מרכישת דירה.
 
ו....היא החליטה לא להקדים

קיבלה את הויזה היום. החליטה שגם ככה זה מספיק בלאגן וזהו....
&nbsp
אז,בלב לא שקט אני מניחה לזה פשוט כי טחרת נדמה לי שאני גורמת לי עצמי נזק.
&nbsp
שחרור מחוסר ברירה. אישית.כצובן שהייתח הופכת.עולמות...נדמה לי שזה לא עניין של נכון או לא נכון אלא של מה נכון לי או לה וכן הלאה....
&nbsp
תודה יקירה
 

mykal

New member
מציעה, תהיי רגועה,

היא תסתדר, תגידי לה שאת סומכת עליה,
ואת בטוחה בהצלחתה.
תחייכי ותשמחי שהיא זו שהחליטה ותעמוד בענין.
מאחלת לך נחת.
 

משתפרת

New member
ההנחיה היתה להודיע אם אי אפשר להגיע למפגש.

כתבת את זה בעצמך.
מסתבר שהם לוקחים בחשבון שיהיו כמה שלא יגיעו למפגש הזה. מאמינה שהם מכינים פתרון עבורם (הסבר מתומצת ופרטני במועד אחר, דפים עם סיכום של הנאמר במפגש או משהו דומה). לא הייתי קופצת מעורי כדי להקדים את הטיסה הזאת.
 
אגב. מתברר שכל סיפור תעודת

ההוראה לא כמו שהיא חשבה....מדובר על עוד שנת לימודים...יום בשבוע אמנם אבל עדיין ותוספת של 7000₪ ואח"כ שנה סטאג'. לא בטוח כמה זה משתלם. שהיא תחליט.
 

mykal

New member
לטעמי, עבור תעודה

זה לא כסף גדול ולא מאמץ בלתי נסבל.
זה יכול להוות לה תמיכה גדולה לכתרצה להיות במקום מסודר.
לגבי שהיא תחליט--הכי נכון בעולם.
 
כן אבל כשאני אומרת לה שממילא

כל התרופה הזו היא לא תעבוד כמורה וממילא היא לא סובלת ליהיות עם אינטריגות ואנשים ופוליטיקה ושלא ישלמו לעובד הוראה כמו שישלמו לבעל תואר אני מחזקת את הצד של הלא.
&nbsp
אמרתי שתיסע ותחזור ותלמד עוד שנה (תסיים תואר) ואז תחליט. ממילא המצגת שלא לא היתה מוצלחת והיא התקשרה מאוד מאוכזבת. רמזתי לה שהיא תחזור אם זה משתלם לה במובן שהיא תצטרך לשלם. שוב לא יודעת אם זה נכון או לא...
&nbsp
נצטרך להשאיר דברים פתוחים כרגע.....
&nbsp
תודה
 

michal@gal

Active member
מנהל
לא הייתי עושה מזה סיפור גדול

מודיעים לאוניברסיטה שאתם מאד מצטערים אבל היות והם לא הודיעו לכם מראש על קיום המפגש המקדים, נרכש כבר כרטיס טיסה לא ניתן לשינוי לתאריך X ולכן היא לא תוכל להשתתף במפגש המקדים.
אני בטוחה שהיא לא תהיה היחידה שלא תוכל להגיע.
 
זה נשמע כאילו היא לא נוכחת בסיפור

את מתארת את העניין כאילו היא דמות משנה, והפרשה היא פרשה שלך.. אולי הגיע הזמן לקחת קצת צעד אחורה ולאפשר לה להיות הכוכבת בסיפור חייה.. ואם זה אומר גם להתמודד, אז להתמודד.. לא כתבת מילה על מה *היא* אומרת ואיך *היא* מרגישה לגבי כל זה.. זה לא נראה לך מוזר?
 
ממש לא מוזר כי השאלה היתה איך

אני צריכה לנהוג בעניין. לא שאלתי מה אתם מייעצים לה לעשות.
&nbsp
כל פנייה אלי נעשית בדרך כלל מתוך לחץ. הכפתוק נלחץ, אני נכנסת למוד של פעולה ובנתיים היא נרגעה לא ברור לי מתי היא הולכת לקחת את הויזה שכבר סןדרה ואני נשארת באי וודאות. כך שבאמת מאתמול בערך למרות שאי הודאות קשה לי מאוד אני מסירה ידיי מהענין הזה.
&nbsp
אולי היא החליטה להשאיר את הטיסה כמו שהיא. אולי היא החליטה שהדרך שלי לא מתאימה לה.
&nbsp
אם זה מה שיגרום לה להלחיץ אותי פחות ולהסתדר יותר לבד אז מעולה. כי באמת הגיע הזמן. אמרתי לה מההתחלה שכל הענין גדול עלי בכמה מספרים.
 
למעלה