חיים ללא בן/בת זוג
שלום רב,
בהמשך ולא בהמשך לפוסט קשור מלמטה, בשבוע האחרון נחשפתי לשני מקרים שונים של גברים בגילאי 30 שהצהירו על עצמם כמי שאינם מעוניינים בזוגיות. הודיעו להורים שלא יחכו ויצפו, כי זה לא מתאים להם.
לטענתם טוב להם כך, בבדידותם, והם לא רואים את עצמם חיים בזוגיות.
מקבלת את זה, אך לא יכולתי שלא לתהות האם זו באמת החלטה שבאה מתוך מחשבה ומסקנה אמיתית או שמא זו מעין הגנה עצמית שהם מקיפים את עצמם בה. כלומר, לא מתאים להם להשקיע מאמצים ולחפש להם בת זוג, ואת זה אני יכולה להבין לגמרי, אלא שאולי אולי, אם תיפול להם בת זוג מהשמיים (או משידוך וכו'...) הם ישמחו בה.
אני בהחלט מודעת לזה שיש אנשים שעדיף להם לחיות לבדם. יש להם חיים מלאים והם לא מרגישים בצורך אמיתי לזוגיות ולהקמת משפחה.
אלא שמהצד, מהיכרותי את השניים, נראה שזה לא ממש המצב. הם חיים בבדידות, ללא חיי חברה, ללא עיסוקים או תחביבים שבהם משקיעים ממרצם וזמנם. הולכים ללימודים או לעבודה, חוזרים הביתה ושוקעים מול המחשב או הטלויזיה.
נראה לי שהם נמנעים מהיכרויות כי לא מתאים להם להשקיע בזה מאמצים, ולעתים בהחלט צריך להתאמץ כדי למצוא, וגם מנסים למנוע מעצמם אכזבות. אבל זה יוצר אצלי הרגשה של חיים לצד החיים האמיתיים. הימנעות כדרך חיים היא לא דרך אמיתית לחיות את החיים. אבל אולי בשבילם כן.
מה דעתכם?
שלום רב,
בהמשך ולא בהמשך לפוסט קשור מלמטה, בשבוע האחרון נחשפתי לשני מקרים שונים של גברים בגילאי 30 שהצהירו על עצמם כמי שאינם מעוניינים בזוגיות. הודיעו להורים שלא יחכו ויצפו, כי זה לא מתאים להם.
לטענתם טוב להם כך, בבדידותם, והם לא רואים את עצמם חיים בזוגיות.
מקבלת את זה, אך לא יכולתי שלא לתהות האם זו באמת החלטה שבאה מתוך מחשבה ומסקנה אמיתית או שמא זו מעין הגנה עצמית שהם מקיפים את עצמם בה. כלומר, לא מתאים להם להשקיע מאמצים ולחפש להם בת זוג, ואת זה אני יכולה להבין לגמרי, אלא שאולי אולי, אם תיפול להם בת זוג מהשמיים (או משידוך וכו'...) הם ישמחו בה.
אני בהחלט מודעת לזה שיש אנשים שעדיף להם לחיות לבדם. יש להם חיים מלאים והם לא מרגישים בצורך אמיתי לזוגיות ולהקמת משפחה.
אלא שמהצד, מהיכרותי את השניים, נראה שזה לא ממש המצב. הם חיים בבדידות, ללא חיי חברה, ללא עיסוקים או תחביבים שבהם משקיעים ממרצם וזמנם. הולכים ללימודים או לעבודה, חוזרים הביתה ושוקעים מול המחשב או הטלויזיה.
נראה לי שהם נמנעים מהיכרויות כי לא מתאים להם להשקיע בזה מאמצים, ולעתים בהחלט צריך להתאמץ כדי למצוא, וגם מנסים למנוע מעצמם אכזבות. אבל זה יוצר אצלי הרגשה של חיים לצד החיים האמיתיים. הימנעות כדרך חיים היא לא דרך אמיתית לחיות את החיים. אבל אולי בשבילם כן.
מה דעתכם?
