תגידו, אני מגזימה ?

talitush2

New member
תגידו, אני מגזימה ?

מכת הטלפונים הניידים מכתיבה התנהגות שנתפסת בעיני מאד לא נימוסית, ופעמים רבות אפילו גסה.

דוגמאות ?
אני יושבת עם חברה בבית קפה. כל רגע היא מעיפה מבט בטלפון. מדי פעם מסמסת, עונה להודעות בווטסאפ, משוטטת בפייסבוק וכו'.
לא מדובר על נערה מתבגרת שובבה. מדובר על אישה מבוגרת, בעלת נסיון חיים וקצת מושג על התנהגות בחברה.
בעיני זו התנהגות מעליבה. מה כל כך חשוב באותו רגע שהיא חייבת לענות מיד לאיזו שטות המופיעה במכשיר?

דוגמה נוספת - אני מדברת עם חברה בטלפון. נשמע צלצול בנייד שלה. היא אומרת לי סליחה ומתחילה לדבר עם המטלפן.
מנימת השיחה אני מבינה שזה לא משהו דחוף או בהול.
שואלת את עצמי - למה היא חושבת לעצמה שהשיחה שהתקבלה בנייד חשובה יותר מזו ששוחחה אתי?
מה יקרה אם לא תענה, ואח"כ תחזור למטלפן? או שהוא יחזור אליה? בדיוק כמו שנהגנו פעם כשהגענו למספר תפוס או לאין תשובה.

אני מרגישה שאנחנו הופכים להיות הכי פחות חשובים עבור כולם. בראש וראשונה המכשיר הארור עם כל מה שהוא מכיל ומסמל, ורק אחר כך כל העולם.

אני מגזימה? רק אני מרגישה את זה?
 

חני בו

New member
את לא מגזימה

אבל לי זה לא ממש מפריע,
ואם היה מפריע, הייתי מעירה לשתי החברות שלי בדוגמאות שהבאת.
&nbsp
 

סתם מבקרת

Active member
את ממש לא מגזימה. אני מאד מסכימה איתך. גם אותי מרגיז כשמי

שיושב איתי שקוע בנייד שלו. לא מנומס ולא מכבד.
 

משתפרת

New member
לא, את לא מגזימה

ישבת פעם במסעדה ליד שולחן עם קבוצה של אנשים? לפעמים את רואה 8 אנשים ליד שולחן, כל אחד עסוק בטלפון שלו, והשיחה ביניהם נעשית (אם בכלל) במשפטים חטופים כשהראש מושפל, בלי להסתכל על בן השיח. בעיני זה דוחה.
או זוגות שיצאו לאכול בחוץ, יעני בילוי זוגי. כל אחד שקוע בשלו, ויש לי רושם שאם הם רוצים תשומת לב מבני זוגם הם צריכים להתכתב, כי שיחה- אן שם.
אני כן עונה לשיחות, אך מאד מקצרת, אם זה חיוני, או מבקשת רשות לחזור מאוחר יותר במידה וצפויה שיחה ממושכת. הודעות כתובות למיניהן יכולות לחכות לי בשקט, עד שאתפנה. כך גם מרבית חברותי.
 
את הג'ננה זה מביא לי


בבית- אני באופן דיקטטורי ביותר לא מרשה להביא את המכשירים האלו לשולחן האוכל המשפחתי.
יש לי חברה אחת שהיינו עושות הליכה ביחד- יותר פטפוט ורכילות מאשר ספורט. בשלב כלשהו כשראיתי שכל שנייה היא מגיבה (ואין לה תינוק בן שנה בבית שצריך לבדוק אם הוא סיים את הבקבוק) הערתי פעם ,פעמיים. היא לא מסוגלת להתנתק מהעולם כדי ללכת איתי. אז אני לא מסוגלת להתפנות ללכת איתה.
נגמר.
אני די נוקשה ביחס ל"מכשירים" האלו שנוטלים את תשומת הלב.
אני מגלה יותר גמישות כשמישהו מחויב לקבל הודעה (הריון חודש תשיעי וחצי של הבת וכו) אבל לא בגלל שיש "עדכון חדשות מבית המשפט העליון".
 

BrightEye

New member
כן ולא

היום, עם התקשורת המיידית, אנשים מצפים שתהיי מחוברת ולכן התגובה לעובדה שמחפשים אותך היא סיפור אחד, כי אחרת יודעים שאת מתעלמת.
השאלה היא איך מתנהלים ואיך מגיבים ומכאן בתוך כל מה שאת מתארת יש הגזמה.
להסתכל לרגע כשיש הודעה, או מישהו מצלצל זה סיפור אחד. את רואה אם זה משהו דחוף, או משהו שמחייב תגובה עכשיו, או משהו לא חשוב כרגע.
אני לא מצפה שמי שנמצא איתי יתעלם מהודעות ושיחות אלא שיתנהג בצורה מכבדת (בעיני).
אם אני צריכה לענות, אני מתנצלת ועונה. בטח לא מפתחת שיחות סתמיות אלא אומרת שאני עם חברה/עובדת/עסוקה כרגע.
לשוטט בפייסבוק זה סיפור אחר ולענות לכל שטות בודאי שלא.
 

talitush2

New member
וכאילו להכעיס, דווקא הילדים שלי בדיוק הפוכים

הם מאלו שלא שמים על הטלפון הנייד. הוא זרוק להם אי שם בתיק או על המדף, ופעם ב.... מעיפים מבט ובודקים מי התקשר.
אין כמעט מצב שאני מתקשרת לאחד מהם והוא עונה.
במקרה הטוב - הם רואים אחרי זמן מה וחוזרים אלי.
במקרה הגרוע - לא רואים או לא מתיחסים...

גם זה מחרפן...
אבל מוכרחה להודות שאני מכבדת את זה שהם לא מכורים למכשיר. אני רואה כשאני יושבת אצל הבת, הטלפון מצלצל והיא בכלל לא מגיבה ולא טורחת אפילו להסתכל מי זה. כשאני מעירה לה היא עונה לי "אבל עכשיו אני מקריאה סיפור ל....".
האמת? צודקת. עדיף פי כמה להיות עם הילד מאשר לענות למישהו בטלפון. לא?
 
אני עם הבנים שלך...

אני לעולם לא מתקשרת לילדות שלי, רק ווטסאפ (אני חושבת שאם הטלפון יצלצל, הן לא תדענה מה עושים עם זה
. היום כמעט כבר לא מדברים בטלפון).

ואחד מהדברים הטובים בסמס או ווטסאפ זה שלא חובה לענות באותו רגע.

אני דווקא שמחה כשלא עונים מיד. זה אומר שהן באמת באמצע פעילות מהנה, ולא יושבות תקועות בתוך הטלפון... למה בכלל שילד יענה מיד? אנחנו כלכך רוצים שהם יעזבו את הטלפון וייפגשו עם אנשים אמיתיים, ואז אנחנו רוצים שהם יהיו זמינים לנו בטלפון בכל רגע...
 

WBrightEye

New member
גם אני רק בהודעות

ובוואטסאפ הכי נחמד שאפשר לראות אם מישהו זמין או לא.
 

MOBY6

New member
לי זה מפריע רק הודעות

אני כנראה מהדור של הילדים וזה מחרפן אותי שמאז עולם הוואטסאפ ההורים שלי הפסיקו לצלצל אלי ושאני באה בטענות, הם אומרים לי: אבל התכתבנו בוואטסאפ.
לא יודעת, אצלי זה לא מחליף שיחה אמיתית.
זה מדיום נחמד, שמספק הרבה אבל גם חוסם שיחה.
 

חני בו

New member
זה יותר מטריף אותי מאשר המכורים לפלא

כשאני מחפשת מישהו (דחוף) והוא לא מגיב. לא אומרת באותה שניה, באותה דקה, אבל תסתכל בפלא' פעם ב ותראה אם יש הודעות חשובות.
כמובן שאני לא מדברת על סתם לקשקש אלא הודעה חשובה.
למשל....חמי אושפז בבי"ח וחמותי התקשרה לעדכן ולבקש שהבן שלה (בעלי) יבוא מיד לבי"ח. אמ מה.... הבן רוכב על אופנים. הפלא' איתו אבל זרוק אי שם וגם על שקט!!. עברו לפחות 3 4 שעות עד שהגיע הביתה.
ויש עוד דוגמאות מהסוג הזה.
אם בן אדם לוקח פלא' איתו, שיהיה זמין. שפעם ב יסתכל אם חיפשו אותו!
 
זה הסיפור של הצאצאים שלי- אף פעם לא זמינים כשצריך

תמיד יש הסברים.
הייתי בריצה
הייתי בחדר כושר
סגרתי בהרצאה
הייתי על שקט
שכחתי לפתוח
לא שמעתי
חשבתי שזה הסלולארי של החבר/ה
שכחתי את המכשיר בבית/אוטו/תיק.
להמשיך?
 

iris mom of two

New member
בעלי גם כועס עלי על זה

כשאני בג'ים, אני לא בודקת. הטלפון לא עלי. הוא זרוק בתיק, ואני עסוקה. נסו לענות לטלפון כשאתם מטפסים על קיר, או כשאתם מחזיקים חבל כשמישהו אחר מטפס וסומך עליכם עם החיים שלו. בין טיפוסים אני מפטפטת עם השותפים שלי. זה הזמן שלי להתנתק.
&nbsp
מה שכן, אני בג'ים. אם יש משהו מאדמאד דחוף הוא יכול להתקשר לדלפק ואז ימצאו אותי.
 

talitush2

New member
ההגדרה שלנו לדחוף עברה גם מטמורפוזה

מה זאת אומרת שמצפים שאנשים יהיו כל הזמן זמינים? מה זו השטות הזו?
למה צריך להיות כל הזמן זמינים?
תחשבו רגע לעצמכם מה כל כך דחוף שאתם חייבים לדבר עם מישהו כרגע. מה יקרה אם תדברו בעוד שעה?
אף אחד לא צריך להצטדק. הוא נח, קורא ספר, רואה טלויזיה, ישן, מבלה בסרט או הולך לטיול. מה זה חשוב מה הוא עושה? לא חייב דין וחשבון לאף אחד. (חוץ מלאמא....)
מגוחכת בעיני המחשבה שכולם צריכים להיות זמינים כל הזמן.
אז נכון שאפשר, והפך למקובל, להסתכל כל כמה זמן כדי לבדוק הודעות או שיחות. זה בהחלט מספיק טוב.

זוכרת לפני כמה שנים טובות שהייתי חייבת לתפוס את בני כדי להודיע לו הודעה מאד חשובה ומצערת. שאבי נפטר. הוא היה אז בצבא ובמקום ללא קליטה. כך שלא עזר שהפלאפון עליו, פשוט אין קליטה.
עשינו מאמצים, איתרנו טלפון של הבסיס דרך מישהו, ביקשנו שישלחו לאתר אותו ואכן השגנו אותו. אפשרי כשצריך.
אגב, בזמנו הוא גם עבד במקום בטחוני שחייב להפקיד את הפלאפונים בכניסה.
גם שם היה אפשר לאתרו רק בטלפון המקומי.
הסתדרנו. מתרגלים להכל.
בשביל 99% מהמקרים הרגילים והנדושים שהם ממש ממש לא דחופים, לא צריך להיות זמינים כל הזמן ביום ובלילה.
 

BrightEye

New member
הענין הוא לא שמצפים שאנשים יהיו זמינים כל הזמן

למרות שגם זה קיים.
אלא שיודעים שהם בזמינות גבוהה וזה שינה את כל דרך ההתקשרות..
זה לא שאת מחפשת בן אדם ולא ברור אם הוא זמין, ברור לך שיש לו אפשרות להיות זמין.
ואז, כשלא עונים, המשמעות היא אחרת- "לא רוצים" ולא "לא יכולים".
 

kagome10

New member


מצפים מהאנשים שיהיו זמינים כל הזמן, ואז מפילים על אי זמינות תילי תילים של פרשנויות ו"לא רוצים" והעלבויות פולניות, מקום פשוט להבין שאין סיבה לענות מייד. זה לא מנומס בחלק לא קטן מהמקרים, זה פוגע בשטף של החיים ושל ההתרכזות במשהו בשביל קטיעה אינסופית להתעדכנות, זה פשוט מזיק.
 
הטכנולוגיה מתקדמת ואנשים כַּלים ונגמרים

עדכון. ולא שיחה.

פעם, הטלפון היה נועד להעברת הודעות בלבד. שיחות? מה פתאום...
כעת, הסמארטפון, על שלל האפליקציות להעברת מסרים. שיחות? מה פתאום...

אז כעת - הפכנו את המסרונים לשיחות ממש!!, תארו לעצמכם כמה זמן אורכת שיחה בהקלדה במקום בדיבור, ושיחה בפגישה פנים מול פנים, במקום בדיבור בטלפון (רק קול, ללא הבעת פנים ושפת גוף).

איזה גזל זמן זה - לשני הצדדים המבקשים לתקשר אחד עם השני.

אז זהו, הפכנו למסרון והודעת SMS.

אבדה הנשמה.
 
למעלה