הבנתי שבדיוק היום לפני 40 שנה קרה הדבר הבא:
"בשישי לשישי שבעים ושתיים נראה הנאשם, מר אלטמן הידוע בכינוי אלטמן הקטן החרמן הקטן, כשהוא מציץ לתוך החור, של המקלחות, של הנשים, וכל זאת בעין בלתי מזוינת"...
נו נו, עוד אחת מאושיות התרבות הבולטות והמרכזיות שצמחו כאן שלא בתקופתי ("אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" כמאמר השיר
). סרט שמן הסתם הטביע את חותמו עד עצם ימינו אנו.
כשהבאתי כאן לפני שבועיים-שלושה את הקליפ על "גברת לוין" עם 3 הגברים שמתעלקים אחריה ממקום למקום, אחת הגולשות כאן טענה שכיום על דבר כזה הם היו מואשמים בהטרדה.
מאידך, אנו רואים שאפילו בסרט כל כך מתירני ופרוץ כמו "מציצים", שעלה לאויר פחות או יותר באותה תקופה (שנה-שנתיים פלוס מינוס), דווקא הציטוט המפורסם שהבאתי לעיל מראה שכבר אז הייתה קיימת פה במדינה המודעות לכך שמציצנות זו עבירה ושגם אז לא הכל היה הפקר מוחלט כפי שאנו הצעירים נוטים לפעמים לחשוב. צריך כמובן להודות, שלנו כגברים, בכל אחד מאיתנו קיים באיזשהו מקום יצר המציצנות הזה כבר מראשית גיל ההתבגרות ומלווה אותנו בכל תהליך ההתפתחות ולפעמים גם נמשך אפילו בתקופת הצבא. וכמובן שהרבה פעמים מה שבולם אותנו ומשמש תמרור אזהרה זה החשש שניתפס וניענש (ולאחרונה פורסם יותר ממקרה אחד של חיילים או קצינים בצבא שנתפסו כשהם מציצים לחיילות במקלחת והועמדו על כך לדין).
כלומר, אנחנו יודעים שזה לא הגון ולא מוסרי. ויחד עם זה, אין ספק שאלמלא היה מדובר בעבירה פלילית שאפשר להיענש עליה בחומרה, רובנו היינו מציצים תוך שכנוע עצמי שמותר לנו לפעמים גם לעשות שטויות וקצת ליהנות לפעמים מה יש וכו' וכו'.
ולכן, כאשר נדמה לנו שפעם הכל היה הרבה יותר מותר, אנחנו באופן טבעי מקנאים באותם צעירים שלפני 30-40 שנה היה להם (לכאורה) הרבה יותר חופש בקטעים האלה.
ובאופן אבסורדי, דווקא הקטע הזה של "אלטמן החרמן הקטן" גורם לי לחשוב שגם פעם ראו את התופעה הזאת בחומרה ושכל המחשבות שלנו שפעם היה אחרת הם סתם דמיונות ותו לא.
מה דעתכם?
"בשישי לשישי שבעים ושתיים נראה הנאשם, מר אלטמן הידוע בכינוי אלטמן הקטן החרמן הקטן, כשהוא מציץ לתוך החור, של המקלחות, של הנשים, וכל זאת בעין בלתי מזוינת"...
נו נו, עוד אחת מאושיות התרבות הבולטות והמרכזיות שצמחו כאן שלא בתקופתי ("אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" כמאמר השיר
כשהבאתי כאן לפני שבועיים-שלושה את הקליפ על "גברת לוין" עם 3 הגברים שמתעלקים אחריה ממקום למקום, אחת הגולשות כאן טענה שכיום על דבר כזה הם היו מואשמים בהטרדה.
מאידך, אנו רואים שאפילו בסרט כל כך מתירני ופרוץ כמו "מציצים", שעלה לאויר פחות או יותר באותה תקופה (שנה-שנתיים פלוס מינוס), דווקא הציטוט המפורסם שהבאתי לעיל מראה שכבר אז הייתה קיימת פה במדינה המודעות לכך שמציצנות זו עבירה ושגם אז לא הכל היה הפקר מוחלט כפי שאנו הצעירים נוטים לפעמים לחשוב. צריך כמובן להודות, שלנו כגברים, בכל אחד מאיתנו קיים באיזשהו מקום יצר המציצנות הזה כבר מראשית גיל ההתבגרות ומלווה אותנו בכל תהליך ההתפתחות ולפעמים גם נמשך אפילו בתקופת הצבא. וכמובן שהרבה פעמים מה שבולם אותנו ומשמש תמרור אזהרה זה החשש שניתפס וניענש (ולאחרונה פורסם יותר ממקרה אחד של חיילים או קצינים בצבא שנתפסו כשהם מציצים לחיילות במקלחת והועמדו על כך לדין).
כלומר, אנחנו יודעים שזה לא הגון ולא מוסרי. ויחד עם זה, אין ספק שאלמלא היה מדובר בעבירה פלילית שאפשר להיענש עליה בחומרה, רובנו היינו מציצים תוך שכנוע עצמי שמותר לנו לפעמים גם לעשות שטויות וקצת ליהנות לפעמים מה יש וכו' וכו'.
ולכן, כאשר נדמה לנו שפעם הכל היה הרבה יותר מותר, אנחנו באופן טבעי מקנאים באותם צעירים שלפני 30-40 שנה היה להם (לכאורה) הרבה יותר חופש בקטעים האלה.
ובאופן אבסורדי, דווקא הקטע הזה של "אלטמן החרמן הקטן" גורם לי לחשוב שגם פעם ראו את התופעה הזאת בחומרה ושכל המחשבות שלנו שפעם היה אחרת הם סתם דמיונות ותו לא.
מה דעתכם?