מרגישה לאט לאט שאני מתקרבת לפריצת דרך

מרגישה לאט לאט שאני מתקרבת לפריצת דרך

פגשתי אניים שונים של עצמי בינתיים וכל אחד מהם מחזיק בעוצמה אחרת שלי.
שלב ראשון שאעשה אחרי שאבריא זה יהיה ללמוד לחיות כי שכחתי איך...
בינתיים אני עדיין לא יכולה לחיות כמו שאני רוצה...
אחר כך אולי ללמוד משהו ולהתחיל לרפא אחרים....
שבת שלום
 


 
אדם צריך להפוך לריפוי של עצמו כדי להנחיל לאחרים את דרך הריפו

י. אז אין לי ברירה אני חייבת להסכים לחיות ולהפוך לשינוי ולריפוי של עצמי
רק אז תהיה לי האנרגיה הדרושה והמנוע הפנימי להראות לאחרים ולעזור להם להניע עצמם
ללכת בשביל של חייהם באומץ באמונה ובשמחה

סך הכל התחיל מכך שצד בי התייאש מהחיים ובחר לא לחיות . אז עכשיו הגיע הזמן ההיפך...
 

נאדה1

New member
על מה מדובר ?

לא כ"ך ברור למה התכוונת בכל מה שרשמת...אשמח להבין
 
בואדי האמת זה קצת פחות קשור לפורום שלכם אבל מאחר שכבר

כתבתי פה בעבר אז הרשיתי לעצמי

נולדתי והייתי ילדה שמחה ועברתי דברים קשים . אימי שאינה אדם רע התנהגה אלי
לא טוב והעבירה לי הרבה שליליות פרנויות פחדים ועוד דברים. מגיל צעיר ביקשתי נפשי למות.
הילדה הזו עברה טראומה אפילו הגעתי למצב שהכיתי אותה דבר שהוסיף למדורה הפנימית וגרר עצמה
וגרם לי לחשוב שאני מפלצת.
הילדה הסתגרה החלק הזה שבי החליט שהוא לא רוצה לחיות ולחוות את העולם. גדלתי וככול שגדלתי שמתי לב למשהו מוזר.
פחות ופחות נהניתי מהחיים וגיליתי שהאנרגיית חיים שלי מאוד דלה.
לדוגמא אם מישהו יבקש ממני עזרה במסרים ( ברמה של להקשיב ), די מהר ארגיש שאין לי אנרגיית חיות
בנוסף פחות ופחות נהניתי מדברים שנהניתי מהם בעבר קרי מוזיקה ספרים וציור.
זה גם הפך אותי לאמינית. שהרי מיניות מאוד מחוברת לאנרגיית החיים ופשוט לא היה לי אנרגיה להנות מזה .
( גיליתי שאני אמינית אי שם בגיל 20-1).
עברתי תהליך והשלמתי עם האמיניות אבל עדיין הפריע לי שלא משנה מה אני עושה אין לי אנרגיית חיים לכך.
למדתי פסיכולוגיה וחשבתי לטפל באנשים אבל זה פחות עניין אותי בגמר התואר וגם הרגשתי שאין לי אנרגיה לטפל.
הרגשתי שהכל לשווא ושאין טעם שאלמד ככלום כי פעם חשבתי שאני צריכה לטפל באנשים ועתה אין לי אנרגיה לעצמי
ולאחרים. החיים הפכו קרים אני נהייתי קרה ונוקשה אדישה בקושי הרגשתי רגשות בקושי הרגשתי הנאה הייתי מתה חיה .
ניסיתי כל מיני טיפולים וכלום לא עזר מישהו אמר לי לפנות לריברסינג שוב ושוב.
ניסיתי וזה לא הלך טוב המטפלת כעבור תקופה אמרה לי שהיא מרגישה שזה לא עוזר לי ודרכינו נפרדו הייתי שבורה מכך.
מאוחר יותר היא סיפרה לי שהרגישה שיש דברים שאני לא רוצה לזכור ( שכחתי את רב הזכרונות ילדות שלי).
ניסיתי עוד כמה טיפולים בדרך ועדיין הרגשתי תקועה בבוץ קיומי חסרת יכולת לצאת ממנו.
לאחר זמן מה ניסיתי ריברסינג שוב אבל הפעם את הריברסינג המקורי. כמו שמי שהמציא אותו עשה במקור.
היה לי חיבור טוב עם המטפלת ועשיתי אותו ( ואני עדיין עושה אותו ), בסביבות הפעם ומשהו בשבוע.
התחילו לי כאבים מוזרים כאבי גרון ואוזניים ולא הבנתי מה קרה אפילו נבהלתי. בהתחלה חשבנו שזה רגשות מודחקים
ןהאמת לא הייתה רחוקה מכך. עברתי איפלו דברים שהפחידו אותי כי כשרגשות משתחררים הם משפיעים על הפן הגופני.
ניסיתי להכין סושי וחוש הריח והטעם שלי הושפעו משחרור הרגשות כאב לי הראש ונהייתי רגישה לטעם והיו לי פעמים שממש
נבהלתי מההשפעה של רגשות עלי . ( הטעם עשה לי בחילה יותר ממה שהוא היה עושה לולא הרגשות).
אפילו הייתי מגיעה למדקרת הסינית שלי כל פעם עם דופק ממש נמוך כי הכאב הרגשי גרם לדופק שלי להחלש אז היא נתנה לי
פורומולות סיניות מחזקות דופק.
עם הזמן המטפלת ואני גילינו ( היא גם דרך תקשור ), שהרגשות האצורים שמשתחררים שייכים לי בתור ילדה ושיש איזשהו ניתוק ופירוד
בין החלק הזה לביני ושהילדה שולטת ברב הדברים שאני עושה דבר שלא מותיר המון מקום ומרחב לחלק הבוגר.
הריברסינג עזר לילדה לצאת יותר ולשחרר רגשות בטיפול האחרון גם האני הגבוה שלי הגיע לביקור. אני מרגישה שאני על סף פריצת דרך
ושבהדרגה החלקים יתחברו שוב אולי יהיה עדיין פירוד מסויים אבל הכל יתאזן יותר ואז גם תהיה לי יותר אנרגיה שכן הפירוד מהאני הגבוה ומהילדה זה גרם ניתוק מעצמי וגם מוקדי הכוח והאנרגיה שלי מפוזרים ביניהם.
גם המטפלת שלי מרגישה שאני בדרך הנכונה וסופסוף אני מרגישה יותר תקווה ושאני אוכל ללמוד לחיות כמו שצריך כי חוץ מכל מה שכתבתי לעיל גם התרחקתי מאוד מהחיים מאנשים ומדברים שאנשים שחיים עושים
עוד דבר שאני מרגישה צורך להוסיף היה לי קשה להחליט מה לעשות בחיים כי ברמה מסויימת לא ידעתי מי אני ועכשיו יהיה לי בקרוב יותר קל
כי אהיה יותר מחוברת למהותי הפנימית וכך תהיה לי גם יותר שלמות פנימית.
ואולי גם בסוף התהליך אהפוך למינית
 

נאדה1

New member
הבנתי, כנסי

אוקיי, עכשיו הבנתי יותר...
מקודם זה לא היה ברור כ"ך מה שרשמת...
אני שמחה בשבילך שעכשיו את יותר סגורה על עצמך ויודעת מה את רוצה באמת.
מהי מהותך הפנימית ?(רשמת מהותך הפנימית למה התכוונת?)
ועוד שאלה כיצד את מתקשרת לפורום ? את ג'נדקוויר ? מלבד זה שאת א-מינית איך מגדירה את עצמך לאיזה תובנות הגעת ?
 
שאלות מאוד עמוקות אנסה לענות מזוית הראייה שלי

1. עדיין איני מחוברת במלואי למהותי הפנימית לכן בינתיים זו שאלה פתוחה.
2+3 מעורבב. אני לא גנדרקוויר אבל היה לי תקופה שלא אהבתי בנים כי הם הציקו לי בבית הספר
וזה גרם לי להמשך לבנים נשיים ואף הייתי דו לתקופה קצרה שלא מימשתי אותה ( היו לי הזדמנויות אבל
עדיין פחדתי ועוד כל מיני סיבות). אם כי גיליתי שאני במידה מסויימת יכולה להמשך לנשים שמחשיבות את עצמן
לגברים אבל אז אראה אותן יותר כגבר מאשר כאישה.
בסוף החלטתי והגעתי למסקנה שנכון להיום אני בעיקר סטרייטית ושנטייה מינית יכולה להשתנות. הרי אצלי היא השתנה
כמה פעמים ומקווה שהשינוי האחרון יהיה לכיוון מיניות... כי מיציתי אמיניות מבחינתי למרות שלא חושבת שזה רע.
עקב היותי אמינית והשינויים שעברתי אני חושבת שחוויתי את רב הקשת האמינית על גווניה ( יש הרבה סוגי אמיניות וחוויתי לדעתי
את רובם אם לא כולם). כך שאני מבינה אמיניים היטב מהרבה זויות והיבטים.
הרבה זמן הרגשתי גברית אני עדיין מרגישה ככה לפעמים כי חשתי שנשיות זו חולשה וגם כי כשילדה מנהלת אותך את לא בדיוק
מרגישה כמו אישה. ( לדעתי גם בגלל הילדה אני נגעלת מאקטים מיניים לפעמים במחשבה). וגם עקב המשיכה שלי תקופה
ארוכה לגברים נשיים ( כיום אני יכולה להמשך גם לגבריים אבל רצוי שיהיו קצת עדינים ולא מאצ,ו ויכבדו נשים),
אז קצת הבנתי חלק מהאנשים פה ברמה מסויימת ( אם כי הבנתי יותר אמיניים), וגם הייתה פעם אחת שהתאהבתי בבחור ג'נדרקוויר.
והחזקתי תקופה ארוכה במחשבה שאדם שהוא גם אישה וגם גבר זה השילוב המושלם. היום אני יותר פתוחה גם לדברים אחרים
אבל בתקופה שכתבתי פה הייתי קצת יותר עם השקפה גקנדרקוורית היום אני קצת יותר "נורמטיבית" במשיכה אבל כמובן שאין לי בעיה עם ג'נדרקווירים אבל בגדול אני פחות מרגישה שייכת לפורום כי בכל זאת ההתנסות וההזדהות הכי גדולים שלי היו עם אמיניים. מכל החווית חיים שלי עד עכשיו. אילו תובנות? שיש הרבה סיבות לאמיניות ומאמינה אישית ( אמיניים שיקראו את זה בטח ירצו לסכול אותי באבנים), שאדם יכול להפוך מאמיני למיני כמובן שזה לא אומר שהוא חייב לא חושבת שזה רע להיות אמיניים אישית יצא לי להתאהב כמה פעמים באמיניים והייתי יכולה להיות מאושרת איתם פשוט אני כרגע לא מרגישה עדיין מוכנה לזוגיות כי יש לי את האישיו שלי. אבל שאלת על תובנות ואמונות אישיות אז טוב אילו האמונות שלי...
 
תוספת: וגם ש

יש מיניים ששמים דגש פחות על מיניות כי דברים כמו זוגיות יותר חשובים להם
ולאנשים כאילו אני לרב יותר נמשכת. לאנשים שיכולים להיות מיניים אבל
שהמה שמעבר למין חשוב להם יותר שהם יכולים להשתולל במיטה אבל הם יקבלו
את הבת זוג שלהם גם אם היא לא תרצה או אם זה לא יהיה בראש מעייניה.
ונתקלתי בכאילו וזו הייתה עבורי הפתעה מאוד משמחת כי הרבה פעמים נשים מציירות גברים
ככאילו שרק סקס חשוב להם.
 
וכמעט שכחתי שאסור להדחיק. כי חלק מהבעיה שלי נוצרה מהדחקה של

שנים על גבי שנים כשמדחיקים הדברים לא נעלמים הם ממשיכים לחיות רק בתת מודע
ואז יותר קשה להתמודד איתם ישירות זה עדיין גוזל אנרגיה ומשפיע עדיף להתמודד ישירות ולהתמיר אותם
ולא לנסות לשכוח ולברוח כי אי אפשר לברוח מרגשות הם ישיגו אותך בסוף אם לא תתמודד איתם
 

פופאפ

New member
ממה שכתבת עולה שאת מחליפה תגיות כמו גרביים

הצורך לתייג את עצמך, במקום להתעסק עם עצמך, פעם כאמינית פעם כילדה ולחפש תיוגים לאחרים...
מבלבל כמו גם תיוג של הדחקות. הדחקה רגשית בד"כ רצויה כדי לרפא התנסויות שלא טובות לנו.
הדחקה יכולה למצוא בטוי גם בדמוי הגופני שמשום מה חסר בתאורים שלך
את לא מתיחסת לתחושות ההנאה והתשוקה הגופנית כמו בעידן הפוריטני שלא מדברים על מין.
הרי מהן מתגבשת גם הזהות המינית והיצריות, כדאי לרדת לעומק בדיוק שם.
 
למעלה