הומלנד/ חטופים וגלעד שליט

סמייילי

New member
הומלנד/ חטופים וגלעד שליט


כן, הסוגייה הזו.

בהומלנד חוזר חייל מהשבי אחרי 8 שנים, במהלכם "הפכו" אותו, ולמרות שהוא חוזר כגיבור הוא עובר צד ועובד עבור ארון הטרור שחטף אותו

גם בחטופים יש סיטואציה דומה.


גלעד שליט היה 5 שנים בשבי, אנחנו יודעים שהתנאים שלו היו יותר טובים משציפינו, ועכשיו הוא ומשפחתו נחשבים לגיבורים לאומיים ומקושרים לאנשי מפתח בממשלה - האם הסיטואציה הזו לא דומה מדי להומלנד?

עלה לכם בראש ההקשר?

אני כמובן לא אומרת שגלעד שליט טרוריסט חלילה, הלכתי בצעדות עבורו ואני יותר משמחה שהוא חזר - אבל בהקשר של סדרה בדיונית, האם אתם רואים את הסיטואציה של הומלנד וחטופים מתממשת במציאות?
 
שורה תחתונה: לא !! בזמן ששודרה הסדרה חטופים

עונה ראשונה כל הזמן חשבתי על גלעד שליט ובני משפחתו.
מאד שמחתי שכשעלתה העונה השניה של חטופים גלעד היה כבר עמנו.

לגבי הומלנד. שם זה קיצוני אפילו יותר.
לא רואה סיטואציה כזו, כי גם אם אדם עבר שטיפת מוח וכו' וכו', עדין, תחשבו על ברודי, שב לאישה ויותר מכך לילדיו.
ילדים מוציאים מאתנו תחושות ומעשים שלא היינו עושים בלעדיהם.
אני חושבת שכשברודי חוזר למציאות וליום יום הוא נשאב חזרה אליה ולא מאמינה שבמציאות אופציה כזו קיימת.

אגב, גם לגבי חטופים מראים את עמיאל שחושב גם על הבית, אחותו וכד'.
 
תיאורטית....

הכל אפשרי.
מעשית, נראה לי קצת מוזר אצלנו בארץ...
קשה לי להסביר למה. פשוט לא מתחבר לי.
 

סמייילי

New member
למה לא?

דווקא אצלנו הטרור קרוב יותר

בארה"ב זה משהו שמגיע מעבר לים.. איראן, אפגניסטן, עיראק..

כאן למשל, המרחק בין הבית שלי לשטחים הוא פחות מקילומטר - טווח של ירי פשוט..

את מתכוונת לזה שבגלל שרובינו (טוב, חלקינו) משרתים בצבא, אז התפיסה הלאומית שלנו חזקה יותר - ובארה"ב הצבא הוא משהו שפחות מככב ביום יום של רוב האוכלוסיה?
 
הסברת את זה יפה....

יש הרגשה חזקה פה של לאומיות. לא ציונות , כי זה הפן היהודי. למרות ששוב, זה נושא לדיון אינוספי כי הכל אפשרי. ז"א, זה שאני ואת ואחרים חושבים שזה לא יתכן, זה לא אומר שזה לא קרה או יקרה.

ד"א, לתופעה הזו כששבוי הופך צד ומתקרב לשוביו קוראים "תסמונת סטוקהולם".

http://he.wikipedia.org/wiki/סטוקהולם_(%D7%AA%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA)
 

סמייילי

New member
עוד זוית ראייה על זה

אצלנו חייל חטוף הופך ל"ילד של כולנו", איכפת לנו ממנו וסופרים את הימים שהוא בשבי

בארה"ב יש עשרות אם לא מאוד חיילים ש"הוכרזו כמתים" בעיראק או אפגניסטן ובאמת לא יודעים אם הם שבויים או מתים - הציבור הרבה פחות קשור אליהם.

כך, אם גלעד שליט (לשם הדיון) יתגלה כשבוי שהתהפך - זה יפגע לכולנו בבטן הרכה
בעוד שבארה"ב, אם יגלו שעשרה חיילים חזרו אחרי שחשבו שהם מתים, ומתוכן שניים התהפכו - זה יטריד אותם, אבל זה לא ירגיש להם אישי כמו שזה ירגיש לנו.
 
מסכימה. הקשר שלנו לחיילים הוא הרבה יותר עמוק

מכל מדינה אחרת. אנחנו פשוט ארץ למודת קרבות.
 
נושא הלא לשכוח ולעבור לסדר היום בא ממקום

לגמרי אחר. יש בצה״ל משהו שכמעט ולא קיים בחיילות אחרים: לא משאירים חייל בשטח. נקודה.

עם זה שאנחנו למודי קרבות, אנחנו גם לא שוכחים שבויים מעבר קלווי האויב.
 
למעלה