פרק 6 - ארנסטו דאלסיו הצטרף
בתור בן דוד של חיימה. הפעם האחרונה שנראה במחוזותינו היה כנגד כל הסיכויים גילם את אדוארדו קרדס החולה והחלש.
 
טוב זה שקוף שאחותו, אודט שמה עין על אדריאן, אכלה אותה ששמעה שיש לו חברה. ובינתיים חברתה הטובה של חולייטה מתחילה לגלות רגשות כלפי חיימה. האמת שנראה שגם הוא לא נשאר אדיש. לא מאשימה אותו עם אישתו שאובססיבית לאחיה ואדישה כלפי בעלה, האמת שיכול להיות שהוא כבר הפסיק לאהוב אותה וממשיך איתה מתוך רחמים ודאגה. היא אפילו תקפה אותו כך שאהבה אליו כבר אין ובספק אם היה מתישהו.
 
נוריה הזאת מעצבנת, כזאת ממורמרת שונאת את כולם ואובססיבית למרר את חייה של פאולינה. האמת שדי נמאס מהסיפור של האחות הרעה והקנאית. אבל נוריה הזאת פשוט אובססיבית כל כך לאחותה שלא החלטתי מי יותר גרועה, היא או חולייטה.
 
די מפתיע שגונזלו נותן לאדגר לסחוט אותו, יש לו אפילו משתפי"ם לפשעים אבל הוא ממש אנושי ובינתיים הוא הדמות האהובה עליי. הוא אפילו פחות רע ממה שהיה בהזורו. הוא אהב רק את פיה והייתה נקודת התורפה שלו ואילו פה רואים שהוא אוהב את בנותיו, לא מתנשא וגם צודק יחסית בהתנגדותו ליחסים של פאולינה ואדריאן. והכי הכי אכפת לו ממאו אפילו שלא נושא מדמו ודואג לו. לא נחשב האנטגוניסטה פה ואני שמחה שיש לו צד טוב וצד רע בדומה לבלנקה גרה משלוש פעמים אנה שגם היא לא פעלה מתוך רוע כשלקחה את אנה לוסיה לחיקה כשאימצה אותה היא אפילו לא הייתה מחושבת ולא נתנה לה שם אחר ולא טישטשה את זהותה כי רק רצתה שתהיה לה בת, הבת שאיבדה. הכימהון שלה להיות אמא הובילו אותה למעשה הזה שגזלה ממשפחתה את אנה לוסיה אבל לא מתוך רוע לב למרות שמשחק פה התפקיד של אגואיזם. דמויות מורכבות אין ספק, בניגוד לנוריה או אדגר.