עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם,יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפּר
לא מזמן חוויתי חוויה מדהימה [לא אכנס לפרטים] אבל רק יכולה להגיד שאלוהים לא צריך סממנים, סימנים, צומות, לבוש, טקסים.
לא סתם נאמר ונכתב: וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב.
הוא יודע את הנפש פנימה, הוא מקבל כל אחד מאיתנו בדיוק כפי שהוא, מחבק, דואג ומלווה בכל צעד.
אדם צריך שליבו ופיו יהיו שווים, יהיו נקיים.
ואם הוא נוהג כך, יום כיפור הוא יום חופש, יום של שקט, יום של מנוחה.
אין צורך בכל עינויי הנפש הללו לזכות במחילה.
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ
אז למה לחכות ליום כיפור ולבקש סליחה ומחילה?
למה לא מיד כשהתרחש?
כאמור: עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
ובין אדם למקום? למה רק בכיפור?
כל השנה יחטא האדם וביום אחד, ישליך מעליו עוונותיו, יחבוש כיפה לראשו, יגיד:
שְׁמַע יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.
ומרגע שיסתיים הצום, ישוב לחייו ה ... כופרים.
נשמע הגיוני?
אז אני לא צמה בכיפור.
את חשבון הנפש שלי אני מנהלת בשוטף,
ביום שישי מול הדלקת הנרות אני מבקשת את סליחתו של מי שפגעתי בו ומבקשת מזה שלמעלה שיהיה שם ויסייע.
אני גם דואגת לבקש סליחה מהאדם שנפגע ממני, אם מרגיש לי נכון לבקש.
אבל לא מחכה ליום כיפור ומענה את עצמי כדי לזכות בכפרה.
את הכפרה אני דואגת לקבל ולתת במהלך כל השנה.
וכך, הלב שלי נקי.
ועדין, מכבדת את כל הרבים שנותנים ליום הזה way to much קדושה.
זה שלהם, זו אמונתם, זהו החינוך שקיבלו, זו דרכם.
מכבדת.
רק בבקשה זיכרו לכבד אותי ועוד רבים כמוני שחושבים ונוהגים שונה ממכם!