איני קורא הרבה ספרים, אבל איכשהו הסתקרנתי לאחר שקראתי את זה.

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
איני קורא הרבה ספרים, אבל איכשהו הסתקרנתי לאחר שקראתי את זה. https://e.walla.co.il/item/3230442
אז הלכתי לסיפריה והזמנתי. כעת אני קורא, ו... וואו. זה קשה לקריאה, אבל זה טוב.
 
ספרים טובים מהסוג הנקרא "מסה ספרותית" הם דבר רע מאד . כי
הם מחלישים את הקורא במאבקו המתמיד בקשיי החיים .
הם גם מפיצים באופן סמוי שקר בעניין סידרי עולם .

אני יודע כי קראתי רבים כאלה
 

חביף1

New member
בהחלט כתבה שיווקית להפליא לחדש של גרוסמן
אני כבר לא מסוגל לקרוא אות אחת שהוא כותב, כמו גם אצל אב"י, זהו. הם מעייפים אותי, טרחניים, שבויים במניירות שלהם, בדימוי הציבורי שלהם ובפואטיקה שאינה משתנה יותר.
אשר על כן, לא טרחתי לקרוא
 

חביף112

New member
לא שללתי את "זכותך" ובטח לא את "הנאתך"
נהפוך הוא. בטח כמורה לספרות וכאדם שענין הספרות העברית בראש מעייניו, בטח כמורה לספרות.

הבאת את הספר, המלצת עליו וגם הבאת מאמר שיתמוך בהמלצה שלך, וכך באמת צריך לנהוג. אלא, שאני הגבתי למאמר ולהמלצה ונימקתי היטב מדוע אני לא.
בוודאי שענין "הזכות" שמור לשנינו
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
אז שאלה לי אליך מורי ורבי החביב... תלמיד הייתי ועגנון למדתי.
המורה שלנו היטיבה לספר לנו על הקפדתו של עגנון על חוקי הכתיבה. על הטמנת
רמזים ועוד כיוצא באלה דברים, שאילולא אמרה אותם, בודאי שלא הייתי מבחין בהם.
וכן.. פרופסורים טחנו ופירשו את סגנון ואופי כתיבתו (כולל איזה דוד ז"ל משלי).
ו... כן. גם ברזי המוסיקה למדתי לנבור.
ויש מבנה מוקפד כיצד בונים פרק של סונאטה.
נושא א.
נושא ב.
מעבר
פיתוח. משחקים בסולמות.
סיום.. נו. כללים בסיסיים כאלה, אלא שמלחינים רבים לקחו את זה גם הלאה.

אז יופי. המלחינים הכירו את הכללים או שלמדו אותם, תרגלו ושיננו.
אבל השאלה היא, האם עגנון או כל אוחז בעט, אכן עמלו, למדו ושקדו על כל הכללים,
לפני שהחלו למלא דפים בסיפוריהם.

מה אתה יודע על הרקע של עגנון ו/או של סופרים ידועים אחרים מבני עמנו?
כי תראה... פרופ' דב סדן למשל, היה בעצם אוטודידקט. הוא לא למד את שידע באוניברסיטה
כלשהי, אלא הגיע למירב הידע הזה בעצמו, ובכל זאת, הוא נחשב כאורים ותומים בתחומו.
אז... אשמח להתייחסותך.
 

חביף112

New member
נתחיל בהתחלה
נחליאלי אחד אינו מבשר את בוא החורף [ מקרה דב סדן ] - אם כי לפי המקור באוניברסיטת אוהיו:
פרופ' דב סדן (שטאָק-שפרבר), נולד בברודי (גליציה המזרחית) בי"ד באדר א' תרס"ב, 21 בפברואר 1902. היה פעיל בתנועה החלוצית, ובשנת 1925 עלה לארץ ישראל. שנים רבות היה עורך המוסף הספרותי של העיתון "דבר", ונודע כחוקר הספרות העברית, בייחוד הספרות העברית החדשה. בשנת 1950 הצטרף לסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית ובשנת 1963 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1969 יצא לגמלאות והמשיך בעבודתו המחקרית. פרופסור סדן נחשב למייסד תחום המחקר של היידיש וספרותה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות אחרות בארץ. דב סדן היה צירוף מיוחד של מעורות עמוקה בספרות העברית והתמחות בספרות היידיש. הוא ראה את הספרות העברית על שני אפיקיה המרכזיים, על הקשרים ביניהם והרקע המשותף של יהדות מזרח אירופה. בתחום הספרות העברית נחשב פרופ' סדן לחוקר מרכזי של עגנון ושל ביאליק. הוא פרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים. זמן קצר לפני מותו יצא לאור ספרו האחרון "חיים נחמן ביאליק – דרכו בלשונו ובלשונותיה". משנת 1963 היה מרצה אורח באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בר-אילן והוזמן להרצות באוניברסיטאות רבות בחו"ל. בשנים 1965־1968 היה פרופ' סדן חבר כנסת מטעם מפא"י. הוא היה מגדולי החוקרים של הספרות העברית וספרות היידיש, חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1968 , חתן פרס מאנגר לשנת 1974 , וחבר האקדמיה ללשון העברית. נבחר לחבר האקדמיה בשנת תשכ"ב. דב סדן נפטר בירושלים ביום ט"ו בתשרי תש"ן, 14 באוקטובר 1989.
[מקורות: קרסל, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ]

למרות שאין ציוני דרך "רשמיים" להשכלתו ברור לך שכעורך מדור הספרות של עיתון "דבר" הוא למד דבר אחד או שניים ונאלץ לבדוק את הידע שלו מול ידענים אחרים, כך שבעקרון, העדר לימוד "פורמלי" לא מנע ממנו לימוד "פורמלי" בצורה "לא פורמלית" ולא רק באוטודידקטיות עסקינן. אגב ביני לבינך, כל חוקר הוא אוטודידקט במובן מסויים. באוניברסיטה מקבלים כלי עבודה, מיומנויות חקר ודרכים לתיקוף האמת, להדיינות וכן לדעת להודות בטעות.
עכשיו לשאלתיך -
1. אין ולו סופר/משורר אחד/ת שכותב שירה/סיפור ללא השפעה כלשהי. מרביתם קראו-קוראים-יקראו שירים, ביקורות אם יש על שירתם, ואם מוציאים הם ספר, הרי יפגשו עורכים ספרותיים שילמדו אותם דבר או שניים
2. משוררים/סופרים רבים לומדים בארץ ובכל העולם בסדנאות שירה. אחת הסדנאות המוכרות בארץ היא "הליקון", שגם מוציאה אסופות שירים של תלמידיה וגם ספרי שירה נבחרים
3. עגנון אאל"ט שהה תקופה ארוכה בגרמניה שם למד את רזי הספרות הרומנטית.
אם מעניין אותך לקרוא על רקעם של.. אבל בזריזות:
עמוס עוז - פםרופסור לספרות, א"ב יהושע - פרופסור לספרות, יהושע קנז - מתרגם מצרפתית מומחה ליצירות באלזק, גרוסמן - בוגר החוג לספרות עברית, [ נדמה לי תואר שני, התמחות]עיתונאי, כותב טורים ורשימות. ושוב, כל סופר שכותב שולח את כתב היד לפרסום, בהוצאה לאור תמיד נמצא העורך שבודק, מסביר, מלמד וכו' -

מקווה שהצלחתי לענות לך.
 

חביף112

New member
אני רוצה להוסיף עוד כמה דמויות למנייה למעלה -
אגי משעול, מורה לספרות; רוני סומק , מורה לספרות; לאה גולדברג, פרופסור לספרות, מתרגמת מחוננת מאיטלקית; נתן זך , פרופסור לספרות; יהודה עמיחי, מורה לספרות בסמינר בית ילין; יודית שחר, מורה לספרות; רחל חלפי, פרופסור לספרות וכו' וכו'
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
קודם כל תודה. שנית.. כמה מלים בקשר לפרופ' סדן..
א. דב דסן היה נשוי לאחותו של אבי ז"ל, ככה ש"קצת" היכרנו.
ב. שמו בגולה היה ברה'לה שטוק, וכשנסיתי פעם להבין את המשמעות, אז כן. שטוק
בגרמנית זה סדן, ככה שהוא "עברת נכון". אבל הסוד שמאחורי זה הוא שונה...
שטוק אינם אלא ראשי תיבות של "שבתאי טהור וקדוש", ופשר הדבר, שמי מסבי סבותיו
היה כנראה גרופי רציני של נביא השקר שבתאי צבי, או שלחלופין, אולי אפילו קרוב משפחה שלו.
אמה מה? המשפחה (שבשנת 1902 עדיין התפללה לשלום הקיסר פראנץ יוזף
האוסטרי (כי ברודי / גאליציה הפכו לשטח פולני בתקופה מאוחרת יותר, ואחרי כן
עבר האזור לידי רוסיה ואחרי זה גם קיבל עצמאות)... התביישה בסיפור על ההגירה
לטורקיה (טפייי), ועל כן, הם הסתפקו בהסבר, שזהו "Rק" תרגום מילולי...

או קיי.
ג. אז דב היה מומחה לספרות עברית ויידיש.
ובביתו? נו. ברור לך שהעברית שלו הייתה רהוטה. אבל מדי פעם הוא גם שוחח עם
רעייתו ביידיש.
אז בנו הבכור, [פרופ' עזרא סדן - מי שהיה פעם גם מנכ"ל משרד האוצר], יודע
יידיש לא רע. אלא שאחיו הצעיר ממנו, שנא את השפה ובכלל, היה "קצת" אנטי של
בית אבא, ככה שאת הקונטרה הגדולה ביותר שיכול היה להנפיק, הוא שיגר לעניין
לימוד השפה הכי רחוקה שאפשר: ערבית.
אז את הדוקטורט שלו הוא עשה בסורבון וכמובן שבשלב מאוחר יותר, הוא גם הפך
לפרופסור לספרות ערבית.
ד. ומה היה עוד? בתקופה מסויימת, הוא הרצה באונ' חיפה, ומינה לעצמו אסיסטנט ערבי.
הדבר לא ממש מצא חן בעיני הרקטור, ואז, יוסף סדן יצא בכתבה מאד לא מחמיאה על
גזענותו של הרקטור, ועל כך, שטחו עיניו מלראות תלמיד מצטיין, בשל נטיותיו הגזעניות.
הרקטור הנעלב, פנה לפרופ' סדן סניור, כדי שירביץ תורה בראש בנו. ומה השיב האב?
"את ברכת 'ברוך שפטרני', קראתי בהיות בני בן 13. ובמה אוכל להועיל לך היום?"
אז הבן נטש את אונ' חיפה, והתקבע באונ' ת"א.
סוף סיפור.
 

חביף112

New member
תודה רבה רבה
בטח שאני זוכר את בנו של הפרופסור. ואל דאגה גם בסדן האב קראתי רבות, כמצוות מוריי ועיסוקיי השונים.
 
למעלה