יחפהבפארק11
New member
ברשותכם אני מביאה לכאן את הפוסט שהילד הצעיר שלי כתב
היום בפייסבוק.
למען הגילוי הנאות, הילד שלי הוא מורה למשחקי חשיבה, מרצה ומחנך את ילדי ישראל (המחוננים) למהלכים אסטרטגיים ומפתח משחק חשיבה אסטרטגי. הוא לא מתעניין בפוליטיקה והיא לא מתעניינת בו. רק בבחירות האחרונות הדף שלו הוצף
מפוסטים שלי ושל אבא שלו והוא החליט להגיב:
"כשאני מנתח בראש את תוצאות הבחירות אני מתחיל להבין מי באמת הפסיד את הבחירות האלה.
בשלוש שנים האחרונות אני מעביר קורס בחשיבה אסטרטגית, ובקורס אני מדגים דרך משחקיחשיבה את "עשרת עקרונות האסטרטג".
העקרון הראשון, והחשוב מכולם, הוא - "לדעת מה המטרה".
כשמשחקים משחק, לא משנה איזה, לדעת מה המטרה זה תנאי ראשון והכרחי לניצחון.
אבל לדעת מה המטרה זה גם אומר לא להיות מוסח ולהתבלבל ולחתור למען מטרה שהיא לא באמת המטרה שלי.
אם נחזור לבחירות - אני חושב שהמפסידים האמיתיים של הבחירות הם כל מי שהפך את הבחירות לפרסונליות ולא אידיאולוגיות. המטרה של מחנה אחד היתה - להעיף את ביבי, וככל שמחנה זה התחזק, כך גם התחזק המחנה הנגדי, שמטרתו היתה - להשאיר את ביבי.
לדעתי גם אלה וגם אלה הפסידו את הבחירות (תומכי ביבי הפסידו קצת פחות). אני לא חושב שיש כיום הבדל תהומי בין ליכודניק ממוצע ומצביע כחול לבן ממוצע, מבחינת התפיסה המדינית, הרצון לרווחה, זכויות אדם, רצון למערכות תחבורה חינוך ובריאות נורמליות, אם נפרט את הויכוח לנושאים אידיאולוגים אמיתיים - אני בספק עד כמה ההבדלים הם גדולים.
לפני עשרים שנה עוד שמענו במערכות בחירות את ההבדלים האידיאלוגים - כן אוסלו, לא אוסלו, לצאת מלבנון להישאר בלבנון, בטחון יביא שלום או שלום יביא ביטחון, הויכוח היה אמיתי.
היום התפצלנו בעל כורחנו למחנות מדומיינים (שמאל חלש ימין חזק?), חתרנו למטרה שגויה ושכחנו את המטרה האמיתית. וכך נתנו למנצחים האמיתיים, למיעוט שכופה את אורחות חייו על הרוב, ולזרמים קיצוניים, להיות בעלי שליטה ובעלי כוח יותר מאשר ל- 70 מנדטים שאין ביניהם שום הבדל מהותי (חוץ מאשר האהבה שלהם לביבי).
ביבי, אני לא הצבעתי עבורך, אני חושב שאתה לא צריך להיות ראש ממשלה, אבל עם העובדות והתוצאות אי אפשר להתווכח. אתה כנראה עושה משהו נכון. בוא תשתמש בכישוריך האסטרטגיים כדי לשפר את מצב המדינה ולאחד אותנו מחדש.
גנץ ולפיד, לא קיבלתם 35 מנדטים כדי שנשמע אתכם צועקים מהאופוזיציה ו"ממררים לליכוד את החיים", בזמן שסמוטריץ, דרעי וליצמן הם מקבלי ההחלטות האמיתיים. תעשו כל מה שאתם יכולים כדי להיכנס לממשלה ולהצדיק את הבחירה העצומה בכם. אחרת לא יישאר מכם כלום. ובפעם הבאה שתרצו לתפוס את השלטון, תשימו על הפרק נושא אידיאולוגי שאפשר להתחבר אליו. "רק לא ביבי", כבר לא מספיק."
אז מה אתם אומרים?
בעד הצטרפות לממשלה בראשות ביבי או להישאר באופוזיציה ולהיאבק עד הסוף המר (שלו או שלנו)?
היום בפייסבוק.
למען הגילוי הנאות, הילד שלי הוא מורה למשחקי חשיבה, מרצה ומחנך את ילדי ישראל (המחוננים) למהלכים אסטרטגיים ומפתח משחק חשיבה אסטרטגי. הוא לא מתעניין בפוליטיקה והיא לא מתעניינת בו. רק בבחירות האחרונות הדף שלו הוצף
מפוסטים שלי ושל אבא שלו והוא החליט להגיב:
"כשאני מנתח בראש את תוצאות הבחירות אני מתחיל להבין מי באמת הפסיד את הבחירות האלה.
בשלוש שנים האחרונות אני מעביר קורס בחשיבה אסטרטגית, ובקורס אני מדגים דרך משחקיחשיבה את "עשרת עקרונות האסטרטג".
העקרון הראשון, והחשוב מכולם, הוא - "לדעת מה המטרה".
כשמשחקים משחק, לא משנה איזה, לדעת מה המטרה זה תנאי ראשון והכרחי לניצחון.
אבל לדעת מה המטרה זה גם אומר לא להיות מוסח ולהתבלבל ולחתור למען מטרה שהיא לא באמת המטרה שלי.
אם נחזור לבחירות - אני חושב שהמפסידים האמיתיים של הבחירות הם כל מי שהפך את הבחירות לפרסונליות ולא אידיאולוגיות. המטרה של מחנה אחד היתה - להעיף את ביבי, וככל שמחנה זה התחזק, כך גם התחזק המחנה הנגדי, שמטרתו היתה - להשאיר את ביבי.
לדעתי גם אלה וגם אלה הפסידו את הבחירות (תומכי ביבי הפסידו קצת פחות). אני לא חושב שיש כיום הבדל תהומי בין ליכודניק ממוצע ומצביע כחול לבן ממוצע, מבחינת התפיסה המדינית, הרצון לרווחה, זכויות אדם, רצון למערכות תחבורה חינוך ובריאות נורמליות, אם נפרט את הויכוח לנושאים אידיאולוגים אמיתיים - אני בספק עד כמה ההבדלים הם גדולים.
לפני עשרים שנה עוד שמענו במערכות בחירות את ההבדלים האידיאלוגים - כן אוסלו, לא אוסלו, לצאת מלבנון להישאר בלבנון, בטחון יביא שלום או שלום יביא ביטחון, הויכוח היה אמיתי.
היום התפצלנו בעל כורחנו למחנות מדומיינים (שמאל חלש ימין חזק?), חתרנו למטרה שגויה ושכחנו את המטרה האמיתית. וכך נתנו למנצחים האמיתיים, למיעוט שכופה את אורחות חייו על הרוב, ולזרמים קיצוניים, להיות בעלי שליטה ובעלי כוח יותר מאשר ל- 70 מנדטים שאין ביניהם שום הבדל מהותי (חוץ מאשר האהבה שלהם לביבי).
ביבי, אני לא הצבעתי עבורך, אני חושב שאתה לא צריך להיות ראש ממשלה, אבל עם העובדות והתוצאות אי אפשר להתווכח. אתה כנראה עושה משהו נכון. בוא תשתמש בכישוריך האסטרטגיים כדי לשפר את מצב המדינה ולאחד אותנו מחדש.
גנץ ולפיד, לא קיבלתם 35 מנדטים כדי שנשמע אתכם צועקים מהאופוזיציה ו"ממררים לליכוד את החיים", בזמן שסמוטריץ, דרעי וליצמן הם מקבלי ההחלטות האמיתיים. תעשו כל מה שאתם יכולים כדי להיכנס לממשלה ולהצדיק את הבחירה העצומה בכם. אחרת לא יישאר מכם כלום. ובפעם הבאה שתרצו לתפוס את השלטון, תשימו על הפרק נושא אידיאולוגי שאפשר להתחבר אליו. "רק לא ביבי", כבר לא מספיק."
אז מה אתם אומרים?
בעד הצטרפות לממשלה בראשות ביבי או להישאר באופוזיציה ולהיאבק עד הסוף המר (שלו או שלנו)?