אם נסרללה היה יהודי ציוני משלנו. לא היה זוכה על סמך הכריזמה?

Ron W

New member
אם נסרללה היה יהודי ציוני משלנו. לא היה זוכה על סמך הכריזמה?

אם ננסה להרחיב ראש .. ( במבט מרוחק הוא 2 טיפות מים הרב אמנון יצחק)
אנחנו והערבים מטומטמים באותה מידה
מבזבזים משאבי עתק על צבא / פנסיה תקציבית לקבע, או חפירת מנהרות

במקום להגיע לדו קיום ומתוך הנחה הזויה שהאויב יעלם ויברח מהאזור.
דוקא נסרללה משדר הרבה יותר שפיות בטיעונים שלו
והמלחמה שלו הרבה יותר יעילה ביחס למשאבים..
 

dory141

New member
קשה לי להבין איך הנבל הזה חי

סה"כ מדובר בראש ארגון טרור, לא של הסוכנות היהודית. מצדי שירעילו אותו, לא חובה לירות.
 

אספרסו2

New member
כדאי שתהיה עקבי

כי אתה רוצה להרוג המון אנשים במסווה של שוחר שלום.
 

אספרסו2

New member
כשאתה הכי חזק בשכונה

מספיק שכולם יודעים את זה.
אין צורך להמחיש את זה כל הזמן.
 

דינהמית

New member
נסראללה לא צריך להוציא כסף על כיפת ברזל

נסראללה בכלל לא צריך לנתב משאבים (כולל כוח אדם) וכספים כדי להגן על אזרחי לבנון, הם בכלל לא מעניינים אותו,
נסראללה לא צריך להקים מערכות התרעה שיגנו עליו מהתקפת פתע כוללת של מדינת ישראל, הוא קובע את הטיימינג, לכן היה יכול לנתב ללא חשש אחוז גבוה מהכוח הלוחם שלו לסוריה,
את נסראללה לא מעניין חימוש מדוייק כדי לא לפגוע באזרחים, להיפך, נפילת רקטה בגן ילדים הומה תהיה מבחינתו ניצחון,
לא צריך להמשיך לפרוט את ההבדלים בין החיזבללה לצה"ל כדי להבין שהתנאים של נסראללה מאפשרים לו להיות יעיל מאוד מבחינת משאבים לתקיפת ישראל.
&nbsp
לדעתי אתה צודק בקביעה שהשלטון שלנו במקרים רבים לא חוטא בבינה יתרה בעימות ביננו לעולם הערבי.
דווקא בלבנון וסוריה לטעמי הפעילות הישראלית היתה בעבר בהחלט סבירה, עד לשלשול הורבלי שממנו התחיל לסבול ראש ממשלתנו מרגע ההכרזה על הקדמת הבחירות.
&nbsp
 

dory141

New member
אני מאוד מקווה שאם חלילה יפרוץ עימות, הוא יהיה משיקול ענייני

בלבד. שלא יהיה קשור לבחירות, או למצב התיקים של נתניהו. הבעיה היא, שהוא יצר מצב שמתנגדיו מתקשים להאמין לו.
 

Ron W

New member
חיזבללה מרתיע את ישראל מנסיון השתלטות על דרום לבנון

די להזכר בשנים בהן צה״ל שכן בדרום לבנון ללא הצדקה
כדי למלא מצבורי טילים במיוחד שהימין המשיחי חותר לארץ ישראל השלמה
אלו עובדות שנוח לנו לשכוח. לא רק השטחים ביו״ש אלא אזור חיץ
אסטרטגי שישראל נוטה להרחיב על חשבון שכנותיה.
כיפת ברזל לא רלוונטית נגד מטוסים וחמקנים.. ומטרות אסטרטגיות
הן דוקא בעדיפות כדי לפגוע בעורף - להלן בתי הזקוק שנסרללה אילץ
את המדינה להרחיק..
והנה בתקציב זעום נסרללה מרתיע את צה״ל בהצלחה.
 
באמת? הוא הסיבה להרתעה של ישראל מלחימה בלבנון?

או הבוץ הלבנוני הסבוך שישראל טבעה בו מ1982-2000 והבינה שמיותר לה להפליא להרוג את מיטב בניה שם?
לו מדינת ישראל הייתה חושבת שכיבוש לבנון (למה רק דרום לבנון? אפשר כל לבנון) משרת את צרכיה ---היא מזמן הייתה נוקטת מדיניות התקפית אחרת בלבנון.
זה לא נכון לאינטרס הישראלי- ולכן אנחנו לא "שם".
 

Ron W

New member
תחליטי הבוץ הלבנוני מיותר או ישראל היתה נוקטת מדיניות התקפית

אם נראה לך שישראל היא כמו בחורה בטיפול פסיכולוגי שממליצים
לה לנקוט מדיניות התקפית והיא מספקת את צרכיה של המטפלת
אז ממש לא - כי כפי שטענת לפני השנוי באישיות .. הבוץ הלבנוני הכריע
שהגישה שישראל כבר נקטה בה כדי להבטיח שקט בצפון הביאה
לטרור ולהקמת ארגון החיזבללה - שתפקידו לוודא שהימין לא ינקוט שוב
בהצעה האומללה הנ״ל. לידיעתך החרדים שכלל לא משרתים ורק משריצים
תמהים למה ישראל יצאה מלבנון עד היום.

לכן חיזבללה נועד כמו מים שלובים להגן על לבנון משאיפות ההשתלטות של
הימין הדתי קיצוני - החמס נועד למנוע מישראל לחזור לקורבנות מצוק איתן
או לנפגעים הרבים מהימים שהיה שם גוש קטיף.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
ברור. אם תסתכל על תמונה של הרמב"ם,,, בערך אותו כיסוי ראש...
איכשהו, תמיד ראיתי בנסראללוש הזה איזה אח של... ואותן מחשבות חוטאות עלו בם בראשי ומזמן.
 

Ron W

New member
תמיד צריך להכנס לראש של האחרים ולהווכח כמה אנחנו דומים.

 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
אכן דומים. כמו כן, לכולנו יש את אותן תכונות משותפות של עשיית
צרכים, חרמנות, הורות, מכאוב וחולי, קנאה, אהבה ושינאה.
לרובינו יש גם אלוהים כלשהו, ומסתבר שהאלוהים שלנו הוא בעצם אותו אל "שלהם".
אז מה הקטע? הקטע הוא הבחירה, האם לטפח את השינאה והרצון להכחיד את האחר,
או את ההשלמה והאהבה.

כעת, בחטאיי, אני רואה את הסידרה "בית הקלפים".
הגיבור, שהוא אתיאיסט מושבע וסוציומט ענק, הלך לכנסייה ושוחח עם הכומר.
הכומר הסביר לו את משנתו:
האל בחן את אברהם אבינו, ושלח אותו להקריב את בנו יחידו האהוב יצחק לעולה.
אבל היות שאברהם קיבל ללא מורא את ההוראה הקשה, האל שלח לאנושות את
בנו יחידו שלו, שלבסוף גם הומת / הוקרב.

את דבריו, סיכם הכומר ואמר: "מתוך עשרת הדיברות יש לכבד בעצם שתיים:
האחת: לאהוב את האל.
השניה: לאהוב את האדם. כל אדם: אוהב. שונא. אויב. כולם ראויים לאהבה ומחילה.

הגיבור ביקש מהכומר שיותיר אותו ביחידות כדי שיוכל להתפלל.
בהיותו בודד בהיכל, הוא ניגש לפסל של ישו, נעמד מתחתיו ואמר: "אז זה מה
שהנחלת לנו? אהבה? איני קונה זאת"! ואז... הוא ירק על פני הצלוב.

רגע לאחר מכן, הוא הבין שעשה מעשה שגוי, והוציא את מטפחתו כדי לנגב את הג'יפה
מעינו של הפסל. אלא שמהטלטול שהסבה פעולת הניגוב, הפסל קרס מעמדתו, נפל
על הרצפה והתרסק לאלף רסיסים.

ואז... הגיע הכומר בריצה ושאל מה קרה.
גיבורינו השיב: "רק התפללתי.. לפתע קרס הפסל ונפל". אשרי המאמין...
 
למעלה