תראי, מצד אחד אני נורא מבינה על מה את מדברת
וזה באמת מצד אחד,
אבל מצד שני, הילד השמאלני שלי רחמנא ליצלן שהוא יהודי כשר ואפיקורס גמור,
יש לו ראש שעובד בצורה אחרת. הוא כבר חמש עשרה שנים לא בארץ והוא האחרון שיגיד כאן למישהו מה לעשות ואיך לעשות במיוחד מבחינה צבאית. אבל, שיהיה בריא, יש לו ראש מאוד מאוד בריא והגיוני.
לא ברור לו כיצד החמאס הגיע לאן שהגיע. לא ברור לו כיצד החמאס מחזיק אותנו בביצים והוא זה שמחליט מתי יורים אש ומתי מפסיקים אש. למה נתנו לחמאס להתפתח כל כך? למה יש שם כל כך הרבה מתקנים שעדיין עומדים על תילם?
אז לא. הוא לא מבין. הוא שמאלני וחושב שזה מה שקורה כשאין אסטרטגיה. בסך הכל הוא יהודי שדואג לדודים שלו בשדרות ודואג לחברים שלו בבארי ודואג לכל עם ישראל ואולי השאלות שלו הן מצחיקות או מקניטות אבל לי הן נשמעות מאוד הגיוניות כי אנחנו כבר המון המון המון שנים נגררים אחרי החמאס בעזה ולא נוקטים בצעדים יזומים לא כאלה ולא אחרים אלא אך ורק נגררים.
נכון, כולנו רמטכ"לים בפוטנציה ואני סומכת על הצבא בעיניים עצומות אבל אני לא סומכת על ראש הממשלה שלנו בשיט. לא סומכת עליו אפילו לא לשניה אחת ולא להרף עין. הוא בסך הכל לא רוצה להסתבך במלחמה נוספת והוא רוצה לשרוד היטב עד הבחירות הבאות. לחמאס יש תוכניות אחרות והוא רוצה להראות מי בעל הבית באזור.
והנה ציטוט מתוך מחשבה אחת ביום:
"יום לפני ההתלקחות בעזה עמד ראש הממשלה בפריז ואמר, ״אין פתרון בעזה״. זה עוד לא היה לנו. ראש ממשלה שמכריז בגלוי שאין לו פתרון בזמן שאלפי ילדים ישראלים יושבים בממ״דים במקום ללכת לגן או לבית ספר. אז יש פתרון בעזה. הוא אולי לא יגיע ביום. הוא כרוך בהפעלת כוח נטולת רחמים מצד אחד, ובנחישות מדינית מצד שני, אבל הוא קיים. ישראל צריכה להחזיר לעצמה את ההרתעה, אבל היא צריכה גם לייצר מנופים כלכליים בתוך הרצועה כדי לגרום לאוכלוסיית עזה להבין שיש לה אינטרס ללחוץ על החמאס. בעיקר ישראל צריכה ממשלה אחרת, שזוכרת שהתפקיד שלה הוא אחד: להבטיח שקט ארוך טווח לתושבי הדרום."