אספרסו, נשמה של תינוק, מותק של אבאמא
הזכר הכי מוצלח בעולם...
אני עוקב בענין, אחרי הסיכות החדות והדוקרות, למרות שהן דקיקות מאוד; הן כמו קוצים של סברס לפני השינוי הגנטי שלו, שהפכו לחלק כמו טוסיק של תינוק, שאתה נועץ כל הזמן ביחפה, ואני שואייל - למה ומדוע?
מבחינה תרבותית ורטורית השימוש בלשון רבים, לשון שבטית מאוד אכן מאפיינת בעיקר את הימניים שבנו, שלהם ענין האחידות [ ודוק, לא האחדות] חשוב מכל דבר אחר, ולכן מבחינה רטורית-תודעתית, השימוש ב"אנו" מהדהד מחשבה זו. דא עקא, שהשימוש בלשון "אנו" סמכותני כזה מקובל גם ברטוריקת הדיבור היומיומית והכתיבה שאינה "אקדמית" או "עיתונאית" ובוודאי לא משפטית, אשר על כן, לא מצאתי אף פסול בדיבור המכליל של היחפה.
לולא רצית לדקור אותה שוב ושוב, כפי שאתה ממשיך בשיטתיות בלתי מובנת לגמרי, היית כותב - "אני לא חלק מההכללה הזו" אני נוהג אחרת, לא רוצה להיות חלק מהקבוצה.. אבל אתה מוריד את זה ממש למישור אישי, ואח"כ חופשי, משהיחפה עונה לך, מייד אתה מזדעק לומר - למה את יורדת לאישי.
נשמה יהודית טהורה שכמוך, אחי Eטי, הרוב החרדי הדומם, מיטב יהודי א"י ואזרחי מדינת ישראל, אנא, חדל
באמת נמאס לראות איך אתה מזנב בה ללא סיבה.
