poseidon111
Active member
הייתי אתמול בתל אביב. לכאורה, אין בזה כלום אבל מבחינתי
מדובר בסוג של חציית הרוביקון. הכנה נפשית, חישוב הפלוסים והמינוסים, שאלה בפעם העשירית את עצמי אם אין אלטרנטיבה אחרת
ולבסוף השלמה בידיעה שיהיו לכך השלכות.
אומר מיד, אני מתעב את העיר. נכון, גרתי בת-א כעשר שנים, אנשים נחמדים ובילויים אבל המטרופולין הזה מייצג את כל מה שרע באורבניזציה המודרנית. רעש, נחילי אדם, פקקי תנועה, אוויר מזוהם, לחץ, מגדלים שמסתירים את השמיים ולזה יש להוסיף את המאפיינים הייחודיים של עיר ים קרי לחות איומה אוויר עומד ותחושה שסוף העולם מתקרב במהירות.
לא אוהב זאת, מתעב את התחושה שאופפת אותי ושקוראת לי בכל נים בגופי לברוח מהמקום הזה למקום שקט יותר.
לא רוצה לראות מכוניות, לא רוצה לראות נחילי אדם, לא רוצה להרגיש חנוק מהאוויר המזוהם. כן רוצה לראות עצים, רוצה לראות מים, רוצה לראות ירוק ולהרגיש את הרוח במעלה הגבעה.
אז מה עשיתי שם? הייתי חייב להיות במשרד עורכי דין בכיכר המדינה. חייב להיות פיזית ולחתום על מסמך אמר הבחור. אימיילים לא יעשו את העבודה, רק נוכחות פיזית. לא יכולתי להתחמק אז נסענו אני ואשתי.
כאן מגיע החלק השני והוא אזהרה.
אם אתם נמצאים במסעדת "האדסון", זאת אומרת אם החלטתם להגיע לביקור חוזר או סתם להקשיב לביקורת מהללת את "מסעדת הבשרים הכי טובה בארץ" אל תקחו שום דבר שלא מוצמד לו מחיר.
הבן לקח מנה שכזו שתוארה כ"סינטה משובחת (או משהו פלצני אחר) במשקל 440 גרם אשר טופלה במיוחד".
אז זו סינטה כן, לא פילה ואפילו לא אנטריקוט, סינטה.
270 שקל לפני מע'מ המנה הזו הסתבר כשקיבלנו את החשבון והמחיר הוא לא הדבר הנורא בסיפור.
הבשר עצמו היה רגיל עד טוב, לא משהו שתזכור להמליץ לחבר.
בבית אני מכין סטייקים לא פחות טוב ואולי אף יותר.
יש הבדל לשלם סכום גבוה יחסית למשהו שאתה נהנה ממנו ויש את התחושה הזו של "על זה שילמתי מאות שקלים"?
שתי מסקנות להבא: תדרוש שהעורך דין יבוא אליך ואל תתפתה לבקשות הבן...
מדובר בסוג של חציית הרוביקון. הכנה נפשית, חישוב הפלוסים והמינוסים, שאלה בפעם העשירית את עצמי אם אין אלטרנטיבה אחרת
ולבסוף השלמה בידיעה שיהיו לכך השלכות.
אומר מיד, אני מתעב את העיר. נכון, גרתי בת-א כעשר שנים, אנשים נחמדים ובילויים אבל המטרופולין הזה מייצג את כל מה שרע באורבניזציה המודרנית. רעש, נחילי אדם, פקקי תנועה, אוויר מזוהם, לחץ, מגדלים שמסתירים את השמיים ולזה יש להוסיף את המאפיינים הייחודיים של עיר ים קרי לחות איומה אוויר עומד ותחושה שסוף העולם מתקרב במהירות.
לא אוהב זאת, מתעב את התחושה שאופפת אותי ושקוראת לי בכל נים בגופי לברוח מהמקום הזה למקום שקט יותר.
לא רוצה לראות מכוניות, לא רוצה לראות נחילי אדם, לא רוצה להרגיש חנוק מהאוויר המזוהם. כן רוצה לראות עצים, רוצה לראות מים, רוצה לראות ירוק ולהרגיש את הרוח במעלה הגבעה.
אז מה עשיתי שם? הייתי חייב להיות במשרד עורכי דין בכיכר המדינה. חייב להיות פיזית ולחתום על מסמך אמר הבחור. אימיילים לא יעשו את העבודה, רק נוכחות פיזית. לא יכולתי להתחמק אז נסענו אני ואשתי.
כאן מגיע החלק השני והוא אזהרה.
אם אתם נמצאים במסעדת "האדסון", זאת אומרת אם החלטתם להגיע לביקור חוזר או סתם להקשיב לביקורת מהללת את "מסעדת הבשרים הכי טובה בארץ" אל תקחו שום דבר שלא מוצמד לו מחיר.
הבן לקח מנה שכזו שתוארה כ"סינטה משובחת (או משהו פלצני אחר) במשקל 440 גרם אשר טופלה במיוחד".
אז זו סינטה כן, לא פילה ואפילו לא אנטריקוט, סינטה.
270 שקל לפני מע'מ המנה הזו הסתבר כשקיבלנו את החשבון והמחיר הוא לא הדבר הנורא בסיפור.
הבשר עצמו היה רגיל עד טוב, לא משהו שתזכור להמליץ לחבר.
בבית אני מכין סטייקים לא פחות טוב ואולי אף יותר.
יש הבדל לשלם סכום גבוה יחסית למשהו שאתה נהנה ממנו ויש את התחושה הזו של "על זה שילמתי מאות שקלים"?
שתי מסקנות להבא: תדרוש שהעורך דין יבוא אליך ואל תתפתה לבקשות הבן...
