אני לא יודע למה דווקא אתה הגבת כאן על דבריי.
כי... אמנם דיברתי על דברי אמת, אבל לא התכוונתי דווקא לכך, שיש בכוונתי לשלול (או לקבל) את דבריך שלך. דיברתי בכללי על דברי אמת - מבלי להתייחס ל"מי אמר מה".
וזה בכלל, לא כולל את מה שנקרא "אמת יחסית", שכן, לא בכל נושא ניתן לפסוק מהי האמת הצרופה. כשאתה שומע אמן (או שאתה רואה יצירת אמן), הטעם האישי שלך ייקבע, האם המיצג הא לטעמך או שלא, וכאן אין שום אמת שתאשר או תשלול זאת. כן תוכל לומר, שהנגינה או השירה צרמה, כי הוא זייף, אבל אם ישיר מדויק? האם רק הדיוק יקבע את הניקוד?
וכשאתה רואה מבנה... האם תוכל לקבוע שהוא כן או לא יפה על פי אמות מידה של שקר או אמת?
ולגבי אנישטיין ומה שכתבת... נכון. הישגיו המדעיים לא ישתנו בהתאם לאורח הליכותיו גם אם "יזכרו לו את זה".
אבל... בוא ונחזור עוד רגע לאמנות?
היה מלחין בשם ריכרד וגנר. הוא היה אנטישמי ידוע, ועד היום, כמעט ולא מנגנים את יצירותיו בארץ. וכשמישהו רק "מעז" להופיע כאן עם יצירה שלו, הוא חוטף קיתון של "ברכות". [
https://www.safa-ivrit.org/spelling/kiton.php ]
ומה הדבר המגוחך ביותר בכל הסיפור הזה?
ריכרד וגנר היה גרמני בעל דעות אנטישמיות קשות.
וגנר כתב אופרות שנחשבו "פאר היצירה" בתחום, ויהודים רבים שעלו מגרמניה, הביאו עמם אוספי תקליטים (78) של האופרות שלו. כל אופרה, יש לציין, אורכה כ-3 שעות. אז כעת, צא וחשב, כמה תקליטי 78 הכילו אופרה אחת שלמה של וגנר)......
והנה קטע נוסף. המנצח והפסנתרן הנודע דניאל ברנבוים, סיפר על עצמו, ש
בגיל ארבע עשרה אביו דחה הזמנה שקיבל לבוא ולנגן בברלין, משום שלא יכול היה "להרשות לי כישראלי להופיע בגרמניה". ולמרות זאת....
הוא מכהן, החל משנת 1992, כמנהל המוזיקלי של האופרה של ברלין. אבל לא די בכך! [טוב. מנקודה זו, אלה שלא אוהבים לקרוא טקסט ארוך מוזמנים לפרוש] אז הנה:
השמעת המוזיקה של וגנר בישראל
ב-7 ביולי 2001 ניצח בארנבוים בפסטיבל ישראל בירושלים על התזמורת הממלכתית של ברלין שביצעה את הפרלוד לאופרה של ריכרד וגנר "טריסטן ואיזולדה". הביצוע עורר סערה בישראל, משום שהמוזיקה של וגנר נחשבת למוקצה בשל האנטישמיות של וגנר ואהדתם של הנאצים ליצירתו. בארנבוים היה אמור בתחילה לנצח על המערכה הראשונה של האופרה "הואלקירות" יחד עם שלושה סולנים, בהם הטנור פלאסידו דומינגו. מחאות מצד ניצולי השואה ומצד שרים בממשלת ישראל הביאו לכך שהנהלת הפסטיבל ביקשה שבארנבוים יעלה יצירה אחרת במקומה.
בארנבוים הסכים לבקשה והחליף את היצירה ביצירות מאת רוברט שומן ואיגור סטרווינסקי, אך הביע את צערו על הבקשה. בתום הקונצרט הצהיר בארנבוים שהקונצרט תם, וכי שני ההדרנים כבר נוגנו; הוא המשיך ואמר שברשות התזמורת ישנם התווים לפתיחה של "טריסטן ואיזולדה", אופרה מאת וגנר, וכי אם הקהל ירצה בכך, ינגנו את הפתיחה. הוא הציע שבשלב זה אלו שעלולים להיפגע יעזבו את האולם. חלק מהנוכחים הגיבו במחיאות כפיים בעוד אחרים הביעו את מחאתם. בארנבוים שוחח עם הקהל בעברית במשך כחצי שעה והסביר את עמדתו לגבי השמעת היצירה בישראל.
בארנבוים ציין גם שהחליט להתריס נגד החרם המוטל על וגנר בשל העובדה שבמסיבת עיתונאים שערך בשבוע שלפני ההופעה שמע צלצול של טלפון סלולרי שמנגינתו "דהרת הוואלקירות". "חשבתי שאם אפשר לשמוע אותה בצלצול טלפון, מדוע אי אפשר לנגן אותם באולם קונצרטים?".
בעקבות דבריו הכריזה עליו ועדת החינוך של הכנסת, בשנת 2001, כאישיות בלתי רצויה וקראה למארגני אירועי תרבות וחינוך בישראל שלא להזמינו יותר. אולם, ב-2004 הוענק לבארנבוים פרס וולף במשכן הכנסת.
וכאן אעתיק קטע על הכנר הנודע יאשה חפץ.
בביקורו הרביעי בישראל, בשנת 1953, כלל חפץ ברסיטלים שלו את הסונאטה לכינור מאת ריכרד שטראוס. באותו זמן ראו רבים בשטראוס מלחין נאצי, ויצירותיו היו אסורות, באופן לא רשמי, להשמעה בישראל, יחד עם אלה של ריכרד וגנר. אם כי עברו אז פחות מעשר שנים מאז השואה ועל אף פנייה של הרגע האחרון מצד שר החינוך הישראלי, חפץ טען כי "המוזיקה עומדת מעל גורמים אלה... לא אשנה את התוכנית שלי. יש לי זכות לקבוע את הרפרטואר שלי." במשך מסע הופעותיו התקבלה הסונאטה של שטראוס בדממת מוות. חפץ הותקף אחרי הרסיטל שלו בירושלים ליד מלון המלך דוד שבו שהה, על ידי אדם שחבט בזרועו הימנית במוט ברזל. כשהתוקף החל לברוח, הזעיק חפץ את מלוויו, שהיו חמושים, "תירו באיש הזה, הוא ניסה להרוג אותי". התוקף נמלט ומעולם לא נמצא. התקרית הגיעה לכותרות העיתונים וחפץ הכריז שהוא לא יפסיק לנגן את שטראוס. איומים המשיכו להגיע, מכל מקום, והוא השמיט את שטראוס מן הרסיטל הבא ללא הסבר. הקונצרט הבא שלו בוטל לאחר שזרועו הימנית החלה לכאוב. הוא עזב את ישראל ולא חזר אליה עד 1970.
במאי 1970 בא חפץ לישראל בפעם האחרונה, ביחד עם הצ'לן גרגור פיאטיגורסקי. הם הופיעו במשותף עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביצוע הקונצ'רטו הכפול של ברהמס, ללא ניצוח.
הקטעים המודגשים הועתקו מויקיפדיה.
אז היכן האמת בכל אלה?
ואם אני כבר מגיב אליך, "כל מילה", אז יש לי בקשה...
כתבת ל'חברך" תגובה שדיברה על סיוטים וכיו"ב. הוא נעלב מזה קשות, ובקש ממני למחוק את תגובתך.
אני כשלעצמי, לא ראיתי בתגובה זו כוונה לפגוע בו במישור האישי, ומשנסיתי להשיב לו בפרטי, גיליתי שאין לי אפשרות לעשות זאת (כנראה חסם אותי). אז פניתי אליו כאן, וביקשתי שיסיר ממני את חסימת הכתיבה האישית. הוא השיב, שאני רשאי להשיב לו כאן, והשבתי שלדעתי, דבריך אינם פוגעניים במישור האישי ואני לא מוצא לנכון למחוק את תגובתך. הוא השיב לי כאן בחוצפה, שאני מתיר את דמיו ו.... ועל כן דבריו נמחקו. אז תעשה נא עמדי חסד, והיה 'עדין' יותר למגיבים על דבריך.... תודה.