poseidon111
Active member
איזו מדינה...
קצב האירועים כאן לא בריא, האדם נמצא בטלטלת רגשות על בסיס יומי. היום שקט מחר מתחמם ומחרתיים או שירגע או ששוב יש מבצע כלשהו.
מה רוצה בסה'כ הבן אדם אם לא את היכולת לתכנן דברים, לדעת שאם קבע משהו למחר או רחמנא ליצלן, לשבוע הבא, זה אכן יתקיים ולא ידחה או יתמוסס בגלל שביבי או החמא'ס החליטו ששקט מידי?
ביבי משיקולי בחירות וחקירות והחמא'ס משיקולי "זה לא אנחנו זה הם אשמים שאין מה לאכול".
בשבוע שעבר טסנו לאיטליה, אשתי ואני, לחגוג את יום הנישואין.
זה מין הרגל מטופש שבכל שנה אנחנו חוגגים את יום הנישואין במקום אחר, רצוי שיהיה רומנטי. הכלל הקבוע הוא שזה לא יהיה ליותר משבוע בכל מקרה.
השנה החלטנו לחזור למקום אהוב, לאגו מאז'ורה באיטליה.
כשיצאנו הכל היה שקט יחסית פרט לבלונים ותבערות אבל לזה
כבר התרגלנו. ביבי והחמאס הרגילו אותנו שאפשר לחיות עם זה
ואין סיבה מיוחדת להתרגש. שדות שרופים, חקלאים שמאבדים את הפרנסה הפכו לשגרה ואם את ביבי זה לא מוציא מהדעת למה שזה יוציא אותנו, הרי יצאנו להרגע.
למחרת העסק התחיל להתחמם ויומיים אחר כך כבר שוגרו רקטות
לעבר הישובים. הופה, הנה אנחנו לפני מבצע חשבנו כשראשי המדינה דיברו על מכה ניצחת, ביעור ראש הנחש ועוד ביטויים השמורים למי שיש לו מה להסתיר. זה החזיק מעמד עד למחרת כשהבנו שהעניינים הגיעו להסדרה והכל טוב.
נו, אתם יודעים, ההסדרה הזו החזיקה יום אחד שלם עד ששוב הועפו בלונים ושוב ההפגנות האלימות ושוב היריות של צ.ה.ל.
חזרנו אתמול די מבולבלים. אני לא יודע אם אנחנו עכשיו ברגיעה,
במתיחות, בפעולות עויינות או שאולי כל השבוע הזה היה וחלמתי חלום.
כאמור, איזו מדינה...
קצב האירועים כאן לא בריא, האדם נמצא בטלטלת רגשות על בסיס יומי. היום שקט מחר מתחמם ומחרתיים או שירגע או ששוב יש מבצע כלשהו.
מה רוצה בסה'כ הבן אדם אם לא את היכולת לתכנן דברים, לדעת שאם קבע משהו למחר או רחמנא ליצלן, לשבוע הבא, זה אכן יתקיים ולא ידחה או יתמוסס בגלל שביבי או החמא'ס החליטו ששקט מידי?
ביבי משיקולי בחירות וחקירות והחמא'ס משיקולי "זה לא אנחנו זה הם אשמים שאין מה לאכול".
בשבוע שעבר טסנו לאיטליה, אשתי ואני, לחגוג את יום הנישואין.
זה מין הרגל מטופש שבכל שנה אנחנו חוגגים את יום הנישואין במקום אחר, רצוי שיהיה רומנטי. הכלל הקבוע הוא שזה לא יהיה ליותר משבוע בכל מקרה.
השנה החלטנו לחזור למקום אהוב, לאגו מאז'ורה באיטליה.
כשיצאנו הכל היה שקט יחסית פרט לבלונים ותבערות אבל לזה
כבר התרגלנו. ביבי והחמאס הרגילו אותנו שאפשר לחיות עם זה
ואין סיבה מיוחדת להתרגש. שדות שרופים, חקלאים שמאבדים את הפרנסה הפכו לשגרה ואם את ביבי זה לא מוציא מהדעת למה שזה יוציא אותנו, הרי יצאנו להרגע.
למחרת העסק התחיל להתחמם ויומיים אחר כך כבר שוגרו רקטות
לעבר הישובים. הופה, הנה אנחנו לפני מבצע חשבנו כשראשי המדינה דיברו על מכה ניצחת, ביעור ראש הנחש ועוד ביטויים השמורים למי שיש לו מה להסתיר. זה החזיק מעמד עד למחרת כשהבנו שהעניינים הגיעו להסדרה והכל טוב.
נו, אתם יודעים, ההסדרה הזו החזיקה יום אחד שלם עד ששוב הועפו בלונים ושוב ההפגנות האלימות ושוב היריות של צ.ה.ל.
חזרנו אתמול די מבולבלים. אני לא יודע אם אנחנו עכשיו ברגיעה,
במתיחות, בפעולות עויינות או שאולי כל השבוע הזה היה וחלמתי חלום.
כאמור, איזו מדינה...