הארץ- "קשר השתיקה של "כלבי השמירה" ".קצה קצהו....
אפילו ישראל הראל מ"הארץ", לא ידול להתכחש לאמת הפושעת הזאת.
לשחיתות חסרת האכפתיות, המגמתית וההרסנית. ושוב זה קצה הקצה.
"
קלמן ליבסקינד הוא פובליציסט וכתב־חוקר שמפרסם את דבריו ב"מעריב". כתבות התחקיר שלו, כמו אלה שבהן מצא שהאלוף יואב גלנט סיפח שטחים ציבוריים לנחלתו במושב עמיקם, זכו לתהודה רבה. בעניין זה, כמו גם במספר מקרים בולטים נוספים, עמיתיו בכלי תקשורת אחרים אחזו בממצאיו הראשוניים והמשיכו לחקור במה שהוא התחיל. מכנים זאת פולו־אפ.
בשבועות האחרונים פרסם ליבסקינד סדרה של ארבע כתבות ארוכות ומפורטות על אודות ניגודי אינטרסים שמצא אצל שופטות בבית המשפט העליון, בהן הנשיאה לשעבר מרים נאור, הנשיאה הנוכחית אסתר חיות והשופטת ענת ברון. וראה זה פלא, הפעם, למרות שהכל היה — כרגיל אצל ליבסקינד — יסודי, ממוסמך ומוכח מעל לכל ספק, כלי התקשורת האחרים, כלבי השמירה של הדמוקרטיה, נאלמו דום. ליבסקינד מצא, כי בשנה הראשונה שבה עסקה השופטת בדימוס הילה גרסטל בגישור (2016), העבירה אליה אסתר חיות, חברתה הקרובה (הוא מביא ציטטות שבהן כך כינתה חיות את גרסטל), שלושה תיקי גישור. אלה היו, מתברר, שלושת התיקים היחידים שחיות הוציאה לגישור באותה שנה. באחד מהם, סוּפר לליבסקינד, שכר הטרחה היה 2,300 שקל לשעה.
בהפניה לגישור באחד התיקים כתבה חיות: "(הואיל) והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה באשר לזהות המגשר, אנו (שופטים מדברים על עצמם בלשון רבים) ממנים בזאת את הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל כמגשרת בתיק זה". בתיק השני כתבה: "הצדדים קיבלו את המלצתנו להעביר את בירור המחלוקת שביניהם להליך גישור בפני הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל". ובשלישי: "בהמלצתנו הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור בפני כב' הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל".
בשוק הגישור פועלים מאות מגשרים, בהם שופטים לשעבר, ותיקים ומנוסים מגרסטל בתחום הגישור, וגם עורכי דין. אולם נשיאת העליון בחרה "להמליץ" דווקא על חברתה הטירונית וחסרת הניסיון. וכי מי יעז להמרות את פי הנשיאה? אין דוגמה מובהקת יותר לניגוד עניינים — בטרמינולוגיה המשפטית הדבר מכונה "הפרת אמונים" — מהממצאים שליבסקינד מצא ופרסם לגבי פרשה זו.
כאמור, מאז שפורסמו הדברים ציפור לא צייצה, שור לא געה ועוף לא פרח. מותר לשער שאם ממצאים שכאלה היו מתפרסמים על אודות שופטים דוגמת נעם סולברג, או דוד מינץ — שניהם גרים בהתנחלויות — התקשורת היתה עטה על הפרת האמונים הזאת בכל עוצמתה ומשקלה. ליבסקינד ממשיל זאת בדרך משלו: "אם תוציאו מהסיפור הזה את שמה של הנשיאה חיות, ותשימו במקומו את השם 'מירי רגב' — או 'אריה דרעי' — שהעבירו לחבריהם עבודות ללא מכרז, שלוש שעות לאחר הפרסום הם היו מוצאים את עצמם בלהב 433".
ב–10.4.18 קיימה לשכת עורכי הדין כנס עיוני־משפטי בנושא "שוחד מהו". שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, אמרה בו את הדברים (הראויים) הבאים: "השוחד כבר איננו מתגלם רק במעטפות מזומנים... גם סיקור תקשורתי אוהד", הוסיפה, "וגם תרומה לעמותה הקרובה ללבו של עובד ציבור (הם שוחד, י"ה)". ליבסקינד חקר ומצא, שבשעה שברון אמרה דברים אלה, היא עצמה, הקשורה קשר אמיץ, פעיל ורב־שנים למוסד ציבורי מאוד מסוים, חוטאת, ובמובהק, בדבר שמפניו הזהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
אשהּ של ענת, גבי ברון, הוא יו"ר הוועד המנהל של הקונסרבטוריון התל־אביבי למוסיקה. הואיל ואולם הקונצרטים של הקונסרבטוריון קרוי על שם בנם, רן ז"ל, שנהרג בפיגוע חבלני ב–2003, אך טבעי הוא שהוריו יהיו פעילים ממשיים במוסד, ולא יסתפקו בכך ששמותיהם כתורמים ייחקקו על לוח התורמים. "המעורבות של בני משפחת ברון בהתרמה למקום ניכרת למדי", כותב ליבסקינד, "מעבר לתרומה שהם עצמם הרימו, למעלה מ–500 אלף שקלים, קשה שלא להבחין בכך שאחוז גבוה מהמופיעים ברשימת התורמים (ליבסקינד נוקב בשמות של הבולטים שבהם, י"ה) באים מעולם המשפט בכלל, ומסביבתה הקרובה של ברון בפרט (כגון) עו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה אסתר חיות, חברתה הטובה של ברון. המשפחה, וזה מבורך, מעורבת עמוק, רגשית, ארגונית וכספית ומזוהה עם המוסד". כשהופיעו בפניה עורכי דין התורמים לקונסרבטוריון, מדגיש ליבסקינד, היא מעולם לא פסלה את עצמה. אחד התורמים הכבדים הוא עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, שתרם למוסד יותר מ–100 אלף שקלים. ליבסקינד חקר ומצא שיקיר הופיע בפניה לא אחת בשִבתהּ בבג"צים הדנים בעתירות התכופות שמגישה האגודה.
משפחת אריסון תרמה מיליונים לא מעטים לקונסרבטוריון. "בלעדיכם לא היינו כאן", מצטט ליבסקינד את גבי ברון, כאמור יו"ר הנהלת הקונסרבטוריון, באירוע הוקרה למשפחת אריסון. אשתו, השופטת ענת, נוהגת להשתתף באירועי הוקרה והתרמה שכאלה, ומעולם לא פסלה את עצמה מעיסוק בענייניה העסקיים של משפחת אריסון. ואלה, מדגיש ליבסקינד, "הגיעו לשולחנה לא פעם ולא פעמיים". משרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם טל ושות', תרם — כמשרד — עשרות אלפי שקלים לקונסרבטוריון, לבד מתרומות אישיות של עורכי דין השותפים במשרד נודע זה. בהיותה שופטת מחוזית, טוען ליבסקינד, ענת ברון טיפלה בתיקים לא מעטים של המשרד, לרבות באלה שבהם הופיע בפניה ידיד אישי, מהשותפים הבכירים של המשרד המשגשג הזה. גם משיפוט בענייני ענקית הבנייה "גזית־גלוב", שמדי שנה מעלה תרומה משמעותית לקונסרבטוריון, ברון לא משכה את ידה.
מפעל הפיס הוא אחד התורמים המשמעותיים של הקונסרבטוריון. בשנים האחרונות, מפרט ליבסקינד בפרק אחר בתחקיריו, הוגשו חמש תביעות ייצוגיות נגד מפעל הפיס. בכל התביעות הללו ישבה ברון כשופטת יחידה — ובכל המקרים דחתה את התביעות. אחד העותרים, אלכס שרוני, הגיש קבילה לנציב הקבילות נגד שופטים, שופט העליון לשעבר אליעזר ריבלין. בקבילתו טען שרוני, שבשל ניגוד עניינים ברון מנועה לדון בענייני מפעל הפיס. ריבלין לא מצא עילה לתביעה, ודחה אותה מכל וכל. בזיכוי, עם זאת, שכח ריבלין לציין, שבענייני מפעל הפיס גם הוא, אולי אף יותר מברון, נגוע בניגוד עניינים כבד. ליבסקינד חפר ומצא, כי לצד עיסוקו כנציב הקבילות נגד שופטים, ריבלין, לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, משמש בתפקיד בכיר במפעל הפיס: מ"מ יו"ר המועצה המייעצת של המפעל.
כשליבסקינד ביקש את תגובת השופטות לגבי ממצאיו, הללו השיבו לו באמצעות דוברות בתי המשפט ששום פגם לא נפל בהתנהגותן.
כשפוליטיקאים ועובדי ציבור חוטאים בניגוד עניינים, הם נסקלים בראש חוצות. בוודאי שכך הדבר כשהם נחשדים בעבירות פליליות של ממש — מקרה בני הזוג נתניהו מוכיח זאת בעליל. ישנם, עם זאת, יוצאים מן הכלל: פוליטיקאים שחטאו בפלילים, אך זכו לחסינות משום שכיפרו על חטאיהם במהלכים פוליטיים שהתקשורת והמערכת המשפטית תמכו בהם. אחת הדוגמאות הבולטות: העקירה מגוש קטיף.אמנון אברמוביץ' העניק לתופעה את המונח שהתקבע והיה למטבע לשון: אתרוג. מי שמבצע את המדיניות הנכונה, היינו זו שאנו, האברמוביצ'ים, מכתיבים לו, חובה עלינו לעטוף אותו בצמר גפן כפי שעוטפים אתרוג, כדי שלא ייפגם חלילה ולא ייפסל. במלים פשוטות: לחלץ אותו מהעמדה לדין.
בזמן האחרון, כפי שמוכח מקשר השתיקה שעוטף את ממצאי סדרת התחקירים של ליבסקינד, הורחבה תכולת האתרוג, ולמועדון ה(לא) מכובד היתוספו, כפי שקראנו לעיל, שופטות מבית המשפט העליון. בדרכו לחקר האמת, ליבסקינד אינו משאיר אבן לא הפוכה. על כן איש, לרבות אלה שמצאו את עצמם על המוקד, לא יצא לסתור את הממצאים. זאת ועוד: למרות ההאשמות הכבדות שהוא מטיח בשופטות בית המשפט העליון, האחרונות לא תבעו אותו לדין בגין דיבה."
למי שמעוניין באמת ובמציאות, כפי שהיא.
בפעשם השלישית- זה רק הקצצצצצצצצצצצצצצצה.
