יחפהבפארק11
New member
ורגע לפני שהשבוע החגיגי הזה מסתיים
אני נאחזת לעוד כמה רגעים בערב יום העצמאות, בטקס הבלתי נשכח שבטח ידברו עליו עוד שנים רבות, ומביאה את דבריו של דן שילון ואולי כדבריו, אנחנו אלו שלא בסדר ומסרבים לקבל את המציאות החדשה.
וכך הוא כותב:
"חלפו יומיים, ואני עדיין שואל את עצמי:
רק אצלי בסלון נחזה אירוע כה אינפנטילי וסר טעם?...
אך דמיוני הקודח צפה במשהו, שהיה מפאר כול מדינה חשוכה?...
ותמונותיהן של מירי רגב ושרה נתניהו מצחקקות ומתחבקות בקהל, לא אשררו, שאין זה אלא חזיון תעתועים שלי בלבד?...
תשואות הקהל הקצובות, נפנוף הדגלים ההמוני, והמחמאות שהורעפו על נשגבותו ומרהיבותו של האירוע, רק העצימו את תחושותיי האובדניות.
היה ברור, שרק אותי יאשפזו.
אבל עכשיו גיליתי, שלא לגמרי בודד אני באובדני, וכמוני עוד כמה בעלי טורים, זקוקים לאשפוז דחוף.
כמו סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות": "שרת התרבות יושבת לצידה של אשת ראש הממשלה, והן כרוכות זו בזו כמו שרוך בנעל, מצחקקות ומתחבקות לא מגודל השעה, אלא מהצלחת המזימה. כי אין דרך לתאר את מה שהתרחש בטקס הדלקת המשואות של שנת ה-70 לישראל אלא כמזימה נכלולית, שהיו שותפים לה שתי נשים שמובילות (שלא לומר באף) את נתניהו, וראש הממשלה עמו, ששיתוף הפעולה שלו(שלא לומר חולשה) – מאפשר את כל זה".
או רוגל אלפר ב"הארץ": "המופע הזה היה ספקטקל שמקומו במדינות רודניות, שבהן תכלית הפרט לשרת את המדינה... הסיפור היה כולו קיטש לאומני דביק, ששייך לטלוויזיה הצפון קוריאנית. עם שלם מאונן על עצמו בשידור חי...".
או גדעון לוי ב"הארץ": שילוב של בת שבע לעניים ופיוניאנג לעשירים, קצת רוסיה הסובייטית וקצת לאס וגאס, לאומנות מרהיבה על סטרואידים..."
או בן כספית ב"מעריב": "הממלכתיות הישראלית נקברה ביום העצמאות ה-70 קבורת חמור... הגברת רגב ניפצה השבוע את כל שיאי השפל המביכים ביותר שנראו כאן."
או רוני דניאל בליל שבת,
או יוסי ורטר ב"הארץ": לא בכל יום מזדמן לעם ישראל לצפות בשידור חי ובשעת צפיית שיא במעשה נוכלות רם דרג, בוטה וחסר בושה. כמו שני שודדים בלילה מימשו נתניהו ורגב את תכניתם להפקיע את טקס הדלקת המשואות מיו"ר הכנסת ולנכסו לראש הממשלה ורעייתו".
ולמען הסר ספק, אני אוהב את הארץ הזאת... מאוד אוהב אותה... חולה עליה... ולא שרה נתניהו ולא מירי רגב, ואפילו לא בנימין נתניהו, יצליחו להפחית כהוא זה את אהבתי אליה...
אלא שלאחר הטקס המצמרר, אני מגלה, שאיתי, באגף הסגור, יאושפזו עוד כמה סהרוריים, שבאמת חולים על הארץ הזאת..."
אז כן, גם אני חולה על הארץ הזאת,
ואפילו הדגים שלי קיבלו שיח כחול לבן לכבוד יום העצמאות.
שבוע טוב ונפלא שיהיה לכולם!
והשיר מוקדש באהבה למדינה!
אני נאחזת לעוד כמה רגעים בערב יום העצמאות, בטקס הבלתי נשכח שבטח ידברו עליו עוד שנים רבות, ומביאה את דבריו של דן שילון ואולי כדבריו, אנחנו אלו שלא בסדר ומסרבים לקבל את המציאות החדשה.
וכך הוא כותב:
"חלפו יומיים, ואני עדיין שואל את עצמי:
רק אצלי בסלון נחזה אירוע כה אינפנטילי וסר טעם?...
אך דמיוני הקודח צפה במשהו, שהיה מפאר כול מדינה חשוכה?...
ותמונותיהן של מירי רגב ושרה נתניהו מצחקקות ומתחבקות בקהל, לא אשררו, שאין זה אלא חזיון תעתועים שלי בלבד?...
תשואות הקהל הקצובות, נפנוף הדגלים ההמוני, והמחמאות שהורעפו על נשגבותו ומרהיבותו של האירוע, רק העצימו את תחושותיי האובדניות.
היה ברור, שרק אותי יאשפזו.
אבל עכשיו גיליתי, שלא לגמרי בודד אני באובדני, וכמוני עוד כמה בעלי טורים, זקוקים לאשפוז דחוף.
כמו סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות": "שרת התרבות יושבת לצידה של אשת ראש הממשלה, והן כרוכות זו בזו כמו שרוך בנעל, מצחקקות ומתחבקות לא מגודל השעה, אלא מהצלחת המזימה. כי אין דרך לתאר את מה שהתרחש בטקס הדלקת המשואות של שנת ה-70 לישראל אלא כמזימה נכלולית, שהיו שותפים לה שתי נשים שמובילות (שלא לומר באף) את נתניהו, וראש הממשלה עמו, ששיתוף הפעולה שלו(שלא לומר חולשה) – מאפשר את כל זה".
או רוגל אלפר ב"הארץ": "המופע הזה היה ספקטקל שמקומו במדינות רודניות, שבהן תכלית הפרט לשרת את המדינה... הסיפור היה כולו קיטש לאומני דביק, ששייך לטלוויזיה הצפון קוריאנית. עם שלם מאונן על עצמו בשידור חי...".
או גדעון לוי ב"הארץ": שילוב של בת שבע לעניים ופיוניאנג לעשירים, קצת רוסיה הסובייטית וקצת לאס וגאס, לאומנות מרהיבה על סטרואידים..."
או בן כספית ב"מעריב": "הממלכתיות הישראלית נקברה ביום העצמאות ה-70 קבורת חמור... הגברת רגב ניפצה השבוע את כל שיאי השפל המביכים ביותר שנראו כאן."
או רוני דניאל בליל שבת,
או יוסי ורטר ב"הארץ": לא בכל יום מזדמן לעם ישראל לצפות בשידור חי ובשעת צפיית שיא במעשה נוכלות רם דרג, בוטה וחסר בושה. כמו שני שודדים בלילה מימשו נתניהו ורגב את תכניתם להפקיע את טקס הדלקת המשואות מיו"ר הכנסת ולנכסו לראש הממשלה ורעייתו".
ולמען הסר ספק, אני אוהב את הארץ הזאת... מאוד אוהב אותה... חולה עליה... ולא שרה נתניהו ולא מירי רגב, ואפילו לא בנימין נתניהו, יצליחו להפחית כהוא זה את אהבתי אליה...
אלא שלאחר הטקס המצמרר, אני מגלה, שאיתי, באגף הסגור, יאושפזו עוד כמה סהרוריים, שבאמת חולים על הארץ הזאת..."
אז כן, גם אני חולה על הארץ הזאת,
ואפילו הדגים שלי קיבלו שיח כחול לבן לכבוד יום העצמאות.
שבוע טוב ונפלא שיהיה לכולם!
והשיר מוקדש באהבה למדינה!
