ערב טוב ושמח עם נר שלישי של חנוכה ובלי סופגניות
מכירים את זה שאתה מוכרח להיות נורא מנומס
ולבלוע בשקט כל מילה שלא במקומה, כל גידוף וכל נאצה,
אבל אין לך ברירה, אתה מוכרח לספוג הכל כי העולם הזה
לא מורכב רק מאנשים מנומסים וחברותיים אלא גם מחלאות
מכל המינים והסוגים. ולאנשים יש השקפות על החיים ועל בני אדם
ועל בעלי חיים וכל אחד בטוח שהשקפת עולמו היא היא הטובה ביותר
ואין בילתה ורק אם כולם יחשבו כמו שהוא חושב, העולם יהיה טוב יותר
והארץ תפרח עוד מיליון שנה בשקט ובשלווה.
ואז מגיע הרגע שמישהו שישב לך על הווריד ולא ידעת איך להיפטר ממנו
פתאום מוצא מישהו אחר שדומה לו יותר שחושב בדיוק כמוהו ואתה סוף
סוף נושם לרווחה ואומר לעצמך
ברוך שפטרנו מעונשו של זה
הללו והודו לשם כי רב חסדו... ואז אתה מגלה שזה היה רק זמני והוא שוב חוזר
להציק ולשבת לך על הווריד עד שהוא ימצא מישהו אחר שחושב בדיוק בדיוק כמוהו ואז יעזוב אותך שוב פעם לנפשך עד להודעה הבאה. בקיצור, קרציה. תמיד מחפשת דם חם וטרי.
הפסקתי לשתות קפה עם סוכר. הפסקתי עם עוגות קצפת. עברתי לביסקוויטים הכי פושטים שיש. עשיתי הכל כדי להבריח ממני את הקרציה. אפילו לא טעמתי סופגניות.
תגידו לי אתם,
מה אתם עושים כשאינכם יכולים להיפטר ממישהו שאתם נורא רוצים
שהוא לא יהיה בסביבתכם אבל חייבים לשמור על נורמות ועל נימוסים...?
מתפללים?
משתפים חברים?
מוותרים, עוזבים את מקום העבודה או את מקום המגורים?
איך אתם מתמודדים?