באופן אישי-כן
גדלתי בבית מאד שיוויוני
לא ידעתי בכלל שאני אמורה להיות מוגבלת יותר.
(לא סיפרו לי אף פעם , בשונה מהרבה בנות דורי).
בחרתי להיות קרייריסטית( בשתי הקריירות שלי) ולגדל משפחה במקביל.
מתנהלת בזוגיות שיוויונית ומאפשרת (אחרת לא הייתי "שם")
לא הצטערתי על שום בחירה שעשיתי
(ברור שהיו חרטות קטנות אבל לא במהות).
כך שאני לא המודל הנכון לשאול את השאלה
כי לא הפסדתי כלום מהיותי אישה
רק הרווחתי
אבל נתקלתי (לא מעט) בדוגמאות אחרות של מימוש עצמי /אי מימוש עצמי-וכן, אני חושבת שלנשים (בהכללה) יש תקרת זכוכית . שנשים יותר צריכות להתאמץ כדי להצליח. שנשים לא נמדדות במידדים זהים לגברים. שהקליקות החברתיות הגבריות (החבר'ה מהפלוגה) מאפשרת לעיתים צמיחה של גברים במקום שנשים נדרשות לעבוד קשה יותר.
להעסיק-העדפתי נשים, כי לרוב מול גבר באותם כישורים פורמאליים ,נשים יותר "שוות". המחיר? האמהות ? אפשר להתמודד עם זה.
כן
אני פמינסטית, אבל לא מהסוג של החזיות הצעקני אלא בהוויה -תפיסת עולם תחושה ופעולה.
והבת שלי? פמיניסטית רדיקלית מעצבנת
אם זו הייתה השאלה- מקווה שהתשובה סיפקה.
