חברים אני לא יודעת מה איתכם אבל אני חייבת לצאת מהבאסה

צורי80

New member
המעצבן הזה שבגללו חיסלו את המינהרות מעזה.

המעצבן הזה שאומר את האמת גם כשנעים לדמיין.
 
מבין לליבך כנל

ממליץ עבורך להתנתק כמה שיותר ולא לדעת כל פיפס זה מעיק...
אותנו זה מחרפן ולהם זה צובר ריינינג ופרסום..
 
טודו בום = הכל טוב!


 
מחר הנכדות אצלי

ביום ראשון הגדולה היתה אצלי.
אתמול עסקתי בקריאה, ניקוי הבית, טיול עם הכלבה - הרגשתי נפלא [ טוב גם לקחתי תרופות, כמו כל יום].
כך, כל הרחשת, הבחשת עברה ליד. הוצאתי כמה רעלים בצורה מנומסת בעניינו של האוויל חסר האחריות, שואף הכותרות אמיר פיי גוטמן, והחלטתי שאני לא נוסע לירושלים בקרוב לבקר את סובחי החבר שלי, כמעט 40 שנים, במסעדה המצוינת שלו, הודעתי לו שיבוא אלינו.
בלי דרמות, בלי תחושות חסרות ערך מבחינתי של סוף עולם.
 
אפרופו נכדים, אז אצלי היו כולם אתמול

בהתחלה הגיעו הגדול והקטן כשהם מחוברים לניידים שלהם ועיניהם אפילו לא מורמות לעברי. אוקיי. שיהיה. התיישבו על הספה בסלון כשראשיהם תקועים בתוך המסך הקטן. הגדול היה עם אוזניות ככה שגם לא שמע מה מדברים אליו. כלומר, לא שמע מה אני שואלת אותו בכלל.
אני עסקתי בענייני מבלי להחליף איתם מילה כי הם לא התייחסו אליי בכלל מלבד שאלות הקשורות לאוכל.
בצהריים הגיע האמצעי ואז פרצה מהומת אלוהים. כמעט העפתי אותם עם טיל בחזרה לביתם. אכלו צהריים ונרגעו טיפה. אחר כך האמצעי והקטן הלכו לביתם והגדול נשאר איתנו. שמתי לב שהוא מעדיף להיות אצלנו כי הוא מרגיש הכי בנוח. אין לו את האחים הקטנים שמציקים לו ומעצבנים אותו. הוא בשלב ההתבגרות וגם ככה קשה לו. האחים הקטנים שלו לא מוסיפים לו בריאות. אצלי יש לו אספקת מזון בלתי מוגבלת, שתיה חופשית, פירות, טלוויזיה, מחשבים ושקט נפשי.

לגבי כל השאר,
מה שחשוב זה רק הבריאות.
 
האמת היא שאני עובדת על זה עכשיו

אני לא נותנת לעצמי להתעצבן משום דבר...
יש לי תרגילי נשימות שאני עובדת איתם כבר שנה וחצי וזה שיפר את כל מערכות הגוף. ברגע שאני מרגישה שמשהו מלחיץ אותי, אני מיד עושה את הנשימות הנכונות, חושבת את המחשבות המתאימות לסיטואציה וככה נרגעת. עד הפעם הבאה
 

משתפרת

New member
מעולם לא ניסיתי

אבל כפי שנוכחת בעצמך, אחרי יום הנוזלים משנים את טעמם, ככל הנראה גם את ההרכב הכימי (% החומצה האצטית). עלולה להתקבל תוצאה שונה.
 

צנצנת26

New member
מזדהה עם התחושה שלך אבל איך אומרים?

יהיה טוב קרידה, המצב באמת בתחתית
,ובכלל, תמיד יש הרגשה שבקיץ הכל מוקצן, דרמטי יותר, נכון? או שזו רק אני?
 
זה בטח בגלל הקיץ

אבל את יודעת שסרט טוב עם גרעינים שחורים יכולים לעשות פלאים? בדיוק סיימתי עכשיו לראות את 'בדרך לחתונה עוצרים בווגאס' עם ברדלי קופר וזה היה באמת כייפי ועוצר נשימה... לא יודעת איך לא ראיתי את הסרט הזה קודם. זה היה המחייה !
 

shayCn

New member
זו הצפה מוכרת

אני מאמין שתמיד אפשר לתרום לחברה, לעזור , למצוא תחומי עניין חדשים וזה בסדר אפילו להתנתק מהחדשות שמציפות אותנו כל הזמן.
 
לגמרי

במקרה שלי, אני מתנדבת פול טיים בטיפול בנכדים שלי, ככה שלא ממש נשאר לי זמן להתנדב במקומות אחרים. אבל בעזרת השם, כאשר הנכדים שלי יהיו גדולים מספיק ולא יהיו זקוקים לי יותר, אני לא אשב בבית ואחכה להם שיבואו לבקר, אלא אלך להתנדב היכן שיתאפשר לי מבחינה פיזית יחד עם חברה שלי שמתנדבת בעל"ה שזאת עמותה למען הקשיש. כרגע אין לי זמן לזה כל זמן שהנכדים שלי באים אליי אחרי בית הספר לארוחת צהריים ונשארים אצלי עד הערב.
 

shayCn

New member
גם פורום ציפורי לילה זו סוג של התנדבות, לא?

את כותבת פה לא מעט ולא מעט זמן וזה סוג של נתינה,
רק שלא חייבים לדון רק בחדשות ואלו לא חייבות להיות תמיד הכותרות
(במיוחד כשהחדשות לא מייטיבות).
דיי בטוח שלחבר'ה כאן יש המון ניסיון חיים חיובי שהיו יכולים לשתף בו אחרים,
ויש הרבה חבר'ה אחרים שהיו מוכנים לקרוא וללמוד מהם.
 
אתה לגמרי צודק


אני כותבת ומנהלת כאן בהתנדבות. אני לא מקבלת שכר ולמעשה השכר היחיד שלי הוא כשאני רואה במשך זמן לא מבוטל שהפורום הזה נמצא בין ארבעת הפורומים הפעילים ביותר בתפוז מתוך מאות פורומים. מקדימים אותו, פורום אקטואליה, תחבורה ציבורית ופורום בגידות ואהבה אסורה. זה הישג לא מבוטל וזה בזכותכם. לא בזכותי. אבל זה ממלא אותי שמחה.
אני משתדלת שנושאי השיחה יהיו מגוונים ביותר. זה לא תמיד הולך כי החדשות תמיד מתפרצות להן. תמיד יש מבזקים ותמיד קורה משהו במדינה הזאת.
החדשות מספקות את האדרנלין הנחוץ לכל פורום כדי להמשיך ולעמוד על הרגליים.
פעם הייתי מנהלת פורום תמיכה לגמילה מעישון. אנשים פשוט לא רצו להיגמל.
אז החלטתי שהכי טוב זה פורום שבו אפשר לכתוב על הכל. אנחנו אנשים מבוגרים כאן ויכולים לעמוד בכל נושא שיועלה כאן בתנאי שלא יפגע באף אחד ויעמוד בכללים של תפוז.
אז כן, אתה צודק. אני משקיעה כאן זמן ומחשבה. המזל שלי הוא שאני מקלידה מאוד מאוד מהר, אתה לא יכול לדמיין אפילו כמה מהר, ולכן אני יכולה לכתוב כאן ובאותו זמן לעשות גם דברים אחרים בבית.
וכן, לתת לאנשים כאן מקום לכתוב ולשתף, זה גם סוג של נתינה. בהחלט. אני לא מזלזלת בזה ודי גאה בעצמי.
ותודה לך שהעלית את זה
 
למעלה