חברים אני לא יודעת מה איתכם אבל אני חייבת לצאת מהבאסה

חברים אני לא יודעת מה איתכם אבל אני חייבת לצאת מהבאסה

הימים האחרונים היו כבדים אפילו בשבילי.
אני למודת מלחמות, אכזבות, פיגועים, בגידות, סכינים בגב והמון דם שנשפך,
אך אפילו בשבילי השבוע האחרון היה זוועה.
מוגזם או לא מוגזם, תקשורת מטורפת ועם שלם מחורפן ומעוצבן,
כיכר העיר בפייסבוקלנד עולה בלהבות.
אין לי כוח יותר לכל הצרות.
תעצרו את העולם הזה, אני רוצה לרדת.
בסביבתי כל יום מישהו אחר מרגיש לא טוב. רופאים, מוקדים רפואיים, בדיקות,
בלאגן. חרדות. נדודי שינה. פחדים ודאגות.
במדינה הזאת הטרגדיות הן לחם חוק. יום יום. תאונות דרכים מזעזעות, ילדים נשכחים במכוניות או באוטובוסים, טביעות בים, טביעות בכנרת, ים המלח מתייבש,
מיכל אמוניה מאיים לפוצץ חצי מדינה בצפון, כור אטומי בדרום. מה אני אגיד לכם?
התעייפתי.
סגרתי את החדשות. לא רוצה לקרוא ולא רוצה לשמוע יותר.
מחפשת לי כרטיס בכיוון אחד!
למקום שבו הכל טודו בום!
(אצלנו בספניולית היינו אומרים תמיד - טודו בואיינו)

 
אני רק רוצה עכשיו קצת ים, גלים וחול חם...

את יודעת כמה זמן לא הייתי בים?
גם בבריכה הייתי בפעם האחרונה לפני שנה וגם זאת פעם אחת בלבד...
בים לא הייתי כבר כמה שנים.
בא לי ללכת לים, לשטוף את כל הצרות והדאגות.
להשליך למים את כל המועקה.
ככה סבתא שלי הייתה אומרת,
תזרקי את הכל לים. הים יקח אותם הרחק מכאן.

 

משתפרת

New member
זה מה שעשינו אתמול

אחרי בוקר ויום חונק. לקחנו תרמוס קפה, והלכנו לים. השמש לא חברה שלי, לכן חיכינו עד לפנות ערב. החול היה נקי ונעים. המים חמימים. המדוזות כבר נעלמו לחלוטין. היה קצת סוער והמצילים הגבילו את הכניסה לאיזור צר. טבלנו, יצאנו לחוף, נהנינו מהבריזה ושתינו קפה. השמש שקעה אל תוך העננים שבאופק. ואיכשהו בין המים לרוח ולשקיעה ירדה המשקולת מהלב.
 

poseidon111

Active member
אז מעבר לחדשות המחורבנות, לי נוספה דאגה חדשה: אני מקווה

שהטיול שלי לא יתבטל.
אני טס ב"רויאל ג'ורדניאן"...
 
חברת תעופה מצוינת-אחת הטובות שטסתי איתה בעבר.

מקווה שהכול יתיישר
וזה משבר חולף.
(בעניין ירדן)
אירועים קורים-משברים גם, השאלה איך מנהלים אותם נכון ומביאים לסיומם?

ולשיפור מצב הרוח כל יום בין 14.00-15.00 ברשת א לשעבר (אני לא זוכרת איך קוראים להם היום, כאן משהו... ) תוכנית "רגעי קסם" יש שירים "אולדיס" -שוקעת בנוסטלגיה ומרחפת מכאן על כנפי הדמיון לשנות ה-40-50 בערך.
מכאן- דרך משקפי הנוסטלגיה, נראית לי תקופה נהדרת. ברור לי שהיה קשה כלכלית, שהיו אחרי מלחמה נוראית, אבל הייתה המון תקווה באוויר- לא משנה מהצד הקומוניסטי שבנה "עולם ואדם חדש" או מהצד המערבי .
אני מתגעגעת לתקווה ולתמימות.
 
בקשר לחברת התעופה הירדנית, טוב לדעת


ובקשר לרגעי קסם, במשך שנים, מעולם לא פספסתי תוכנית אחת אפילו...
בזמן האחרון אני "תקועה" על תחנות אחרות אז לא יוצא לי לשמוע, אבל אין ספק שגם אני מזדהה עם דברייך לגבי אותה תקופה שקראנו לה אז "ימי האושר" והייתה אפילו סדרה בטלוויזיה בעלת אותו השם, כי לאנשים בגילנו אכן זאת הייתה התקופה המאושרת שהיו בה הכי הרבה תמימות ותקווה.

 

poseidon111

Active member
כן, כפי ש"אחותו" כתבה היא חברה טובה מאוד. תוסיפי את העובדה

שהם טסים ב"דרימליינר" ואת העובדה שלא צריך להמתין שעות בקונקשנים
וקיבלת את התשובה.
 

poseidon111

Active member
את יודעת, אנחנו אומרים ככה והם אומרים אחרת, אנחנו עושים

שרירים וכך גם הם והופה יש התייעצויות ויש החזרת שגרירים ו...
מקווה שזה לא יגיע לשם.
 
אנחנו יודעים איך דברים מתחילים

מלחמת לבנון הראשונה? 40 ק"מ מ...
מלחמת לבנון השנייה?
שלא לדבר על 1001 מבצעים מסוגים שונים.
אנחנו מומחים בהסלמה של משברים
(וכן, יש לנו שותפים מעולים להסלמה).
 

poseidon111

Active member
אני מגיע למסקנה ברורה שביבי הוא לא המסוכן בחברי הממשלה.

בנט הוא המסוכן. אותו בנט שאני כמעט משוכנע שהחזון שלו היא מלחמת גוג ומגוג לפני הגאולה.
הוא סוחב את ממשלת הבובות הזו ימינה וימינה וגורר אחריו את ביבי והאחרים שלא רוצים להצטייר כ"שמאלנים" בהשוואה אליו. במלחמת ה"לי יש יותר גדול" הוא זה שתמיד שולף ראשון וביבי וממשלתו מחרים מחזיקים אחריו.
ליברמן לעומת בנט הוא חניך "השומר הצעיר".
 
למעלה