חברים אני לא יודעת מה איתכם אבל אני חייבת לצאת מהבאסה
הימים האחרונים היו כבדים אפילו בשבילי.
אני למודת מלחמות, אכזבות, פיגועים, בגידות, סכינים בגב והמון דם שנשפך,
אך אפילו בשבילי השבוע האחרון היה זוועה.
מוגזם או לא מוגזם, תקשורת מטורפת ועם שלם מחורפן ומעוצבן,
כיכר העיר בפייסבוקלנד עולה בלהבות.
אין לי כוח יותר לכל הצרות.
תעצרו את העולם הזה, אני רוצה לרדת.
בסביבתי כל יום מישהו אחר מרגיש לא טוב. רופאים, מוקדים רפואיים, בדיקות,
בלאגן. חרדות. נדודי שינה. פחדים ודאגות.
במדינה הזאת הטרגדיות הן לחם חוק. יום יום. תאונות דרכים מזעזעות, ילדים נשכחים במכוניות או באוטובוסים, טביעות בים, טביעות בכנרת, ים המלח מתייבש,
מיכל אמוניה מאיים לפוצץ חצי מדינה בצפון, כור אטומי בדרום. מה אני אגיד לכם?
התעייפתי.
סגרתי את החדשות. לא רוצה לקרוא ולא רוצה לשמוע יותר.
מחפשת לי כרטיס בכיוון אחד!
למקום שבו הכל טודו בום!
(אצלנו בספניולית היינו אומרים תמיד - טודו בואיינו)
הימים האחרונים היו כבדים אפילו בשבילי.
אני למודת מלחמות, אכזבות, פיגועים, בגידות, סכינים בגב והמון דם שנשפך,
אך אפילו בשבילי השבוע האחרון היה זוועה.
מוגזם או לא מוגזם, תקשורת מטורפת ועם שלם מחורפן ומעוצבן,
כיכר העיר בפייסבוקלנד עולה בלהבות.
אין לי כוח יותר לכל הצרות.
תעצרו את העולם הזה, אני רוצה לרדת.
בסביבתי כל יום מישהו אחר מרגיש לא טוב. רופאים, מוקדים רפואיים, בדיקות,
בלאגן. חרדות. נדודי שינה. פחדים ודאגות.
במדינה הזאת הטרגדיות הן לחם חוק. יום יום. תאונות דרכים מזעזעות, ילדים נשכחים במכוניות או באוטובוסים, טביעות בים, טביעות בכנרת, ים המלח מתייבש,
מיכל אמוניה מאיים לפוצץ חצי מדינה בצפון, כור אטומי בדרום. מה אני אגיד לכם?
התעייפתי.
סגרתי את החדשות. לא רוצה לקרוא ולא רוצה לשמוע יותר.
מחפשת לי כרטיס בכיוון אחד!
למקום שבו הכל טודו בום!
(אצלנו בספניולית היינו אומרים תמיד - טודו בואיינו)