אתמול דיברתי עם ידידי הנחמד אך מלא הספקנויות כרימון.

[אריק בד חביב]

תודה

 

[dory141]

אני לא בטוח שנכון להגיד האוחיונים

מרבית חבריי ספרדים או מזרחיים באופן חלקי או מלא ויודעים להתנהג היטב, רוב הזמן. הכרתי מזרחים שהתנהגו יותר טוב מחנה בבלי ואשכנזים שהם זבל אנושי. כולל אחד שבקורס מקצועי בצה"ל ניסה להשליך עליי מחסנית של נשק, בחשד שגנבתי ממנו כומתה.

 

[יחפהבפארק]

זה לא משנה השם, העיקר הכוונה.

אם היה כותב את זה אחד בשם משיח הייתי אומרת כל המשיחים
ואם היה כותב את זה אחד בשם גולדברג אז הייתי אומרת כל הגולדברגים
במקרה זה נכתב ע"י אחד אוחיון אז מבחינתי כל האוחיונים.
לא צריך לייחס לזה קונוטציות עדתיות כי כבר הסכמנו מיליון פעמים שיש בכל העדות ובכל הגוונים ובכל הזרמים, חארות לא קטנים.

 

[dory141]

אני מבין את זה, אבל לא כולם כמוני

מספיק איזה אוחיון (או טעון קיפוח אחר) שייקרא, ויטען שאת לוקה בגזענות.

 

[יחפהבפארק]

אני אחראית רק כלפי עצמי וכלפי אנשים שמבינים כמוני וכמוך

אני לא יכולה להיות אחראית גם כלפי כל מי שמחפש מתחת לכל שיח ולכל אבן
את הסיבות להרגשת הנחיתות והקיפוחון שלו. אני לא דוגלת בפוליטיקלי קורקט ויכולים לטעון כלפי מה שהם רוצים. אני אומרת כל מה שאני חושבת ואם אתחשב ברגשות של כל אחד ואחד בעולם הזה, אני לא אצליח להגיד שום דבר.

 

[poseidon111]

לפעמים אדם קורא כותרות ולא מאמין שמה שהוא רואה

אכן הוא נכון.
נכון שזה לא חדש, נכון שבמשך אלפי שנים זו היתה פרקטיקה מקובלת,
אבל רגע, באותן חברות שזה היה מקובל היה מקובל גם להרוג אדם על גניבה ולזרוק לאריות אחד שנולד בצד הלא נכון של המפה.
היום בעולם המערבי, עזבו העולם המערבי, היום בישראל יש שמנסים לחדש את הסידור המאוד משתלם הזה.
" -עבוד עבורי ותגיד תודה על שאני נותן לך טעם לחיים.
-שכר? אמרתי לך, תגיד תודה ושתוק".
שילכו לכל הרוחות.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3713847,00.html?ref=ynet

 

[יחפהבפארק]

זה מטורף

 

[אריק בד חביב]

זה שייך לאותו רעיון שכפייה על האחר מטיבה עמו

למשל, אותה מחנכת של בתי, שהוציאה את X מהכיתה ובהפסקה צעקה עליו, "לטובתך עשיתי זאת". ימח שמה, חוצפנית שכמוה.
או, אילולא הכיבוש הישראלי הפלסטינים היו עדיין בתקופת האבן.
או, דובב ושולב שחושבים שהם סיבת קיומו של העולם.

 

[יחפהבפארק]

אפרופו עבודה בחינם, זה מזכיר לי את התקופה

שרק הגעתי לרחובות ועזבתי את עבודתי הקודמת,
חיפשתי עבודה והגעתי לאיזו חברת תיווך מאוד מפורסמת, ושם עבדה מישהי מאוד מפורסמת שכתבה ספרי בישול מאוד מפורסמים והיא קיבלה אותי לעבודה וכך הלכתי לשבת באיזה בוטקה באתר בניה, במשך שש או שבע שעות, נסיעות באוטובוס, ובסוף לאחר חודש ימים נשברתי מרוב שיעמום כי לא נכנס אפילו קונה אחד או מתעניין אחד בפרוייקט, ולא קיבלתי אגורה שחוקה אחת. עוד הייתי צריכה להגיד להם תודה שנתנו לי את ההזדמנות לפגוש את השיעמום פנים אל פנים דבר שלא קרה לי מעולם קודם לכן.

 

[יחפהבפארק]

וכמו שיש אנשים נצלנים ורמאים יש גם אנשים ישרים

כשחזרתי מהקיבוץ וחיפשתי עבודה, הלכתי לראיון אצל פרופסור דגני למכון גיאוקרטוגרפיה. באותם ימים הוא רק התחיל. אף אחד עוד לא שמע עליו. לאחר ראיון קצר התקבלתי לעבודה. העבודה הייתה בתל-אביב ואני גרתי אז בבת-ים. הנסיעות הרגו אותי ואחרי שבועיים אמרתי לו שאני מאוד מאוד מצטערת ומתנצלת, אך לא יכולה עם הנסיעות והוא לא חייב לשלם לי על הזמן שעבדתי אצלו. הוא מאוד הצטער שאני עוזבת ונפרדנו כידידים. לאחר שבוע ימים קיבלתי בדואר צ'ק על הימים שעבדתי.
לימים פגשתי אותו ואת אשתו במשרד אחר בו עבדתי ולהפתעתי הוא אפילו זכר אותי. הבוס שלי אז היה מופתע, תגידי, אמר, יש מישהו מפורסם במדינה הזאת שאת לא מכירה או עבדת אצלו?

 

[אריק בד חביב]

אחת הדרכים המוכרות בתחום הפסיכולוגיה החינוכית - ארוך

נקראת - העצמת האגו, או העצמי.
אנשים כמו שני המסכנים והאומללים בדבריך סובלים מאגו שבור, פגיע וככל הנראה בשל כך, ברצונם לשלוט בחייהם ללא תחושות קשות הם פוגעים ב"שווים מהם", כי להבנתם, חשיפת חולשת האחר הופכת אותם לחזקים יותר.
לי ידוע מזמן, שתלמיד חלש ופוגעני הוא תלמיד שיש לפנות אליו בדרכים מעצימות, כלומר חיוביות. למשל, לגרום לו להצליח בכמה וכמה בחנים/בחינות. לשתף אותו בעבודות צוות עם תלמידים חזקים, שיתמכו בו ויעודדו אותו. בחיים זה לא מקובל כלל, ואנשים אלה בדר"כ סובלים מקיתונות של בוז, לעג וגם "כאפות" מילוליות או פיזיות.
תלמידים שעברו תהליך כזה של העצמה, ואני פוגש רבים מאלה שהייתי מחנך שלהם או מורה שלהם, נפתחים אל העולם. לא יאומן איזה שינויים דרמטיים הם מבצעים בחייהם - לימודים במכללה, הופכים למורות-ים, עורכי דין ומה לא?! בניגוד לאחרים, שהמורים שלהם מותשים, חסרי ענין ודי מחורבנים בגדול, והם נשארים בשולי החברה פעמים רבות, עובדים בעבודות נטולות משמעות או "הירואיות", מעדיפים עבודות במסגרות נוקשות וקשוחות שם השחור והלבן ברורים לגמרי.
ראיית "האחר" כחלש: הומוסקסואל, אשה מבוגרת, זקן, הינה ראייה סטריאוטיפית חד מימדית שמייצרת דה-הומניזציה של האחר. האדם האחר [ לא הזולת, זולתנות מחייבת הכרת האחר כסובייקט בעל עוצמה ] מפסיק להיות בן אדם, הוא כולו נתפס בראי "חולשתו" , שביני לבינך אינה אפילו חולשה בהכרח, אלא אם כן, בתפיסה הסובייקטיבית של שני הפועלים זו חולשה.
בסדרות טלוויזיה אמריקאיות מנסים לחנך כנגד בריונות, התעמרות ופגיעה ב"חלש". אחת הדרכים היא כאשר ה"חלש" עומד בפני החזק ומוכיח לו ש"אינו מפחד" ואינו "חלש". יתן לו בומבה שתפיל אותו מהרגליים, ייצא עם "מלכת הכיתה", יעזור לו בבחינה מרצונו החופשי. הבריונים הללו, שהם אנשים מפוחדים לגמרי, מתעוררים אל מציאות שהינה "דיסוננס קוגניטיבי" שברב המקרים מצליח לגרום להם לשנות את הרגליהם הבזויים.
ואסיים, הגיס שלי הוא בחור בגובה מטר ותשעים, גדול רחב ובעל נוכחות כריזמטית מאוד. הוא נראה קצת מאיים [ כמובן שיש לו לב רך של תינוק. בחיים לא הכה אדם, אף פעם לא השתמש בגודל שלו כדי להשיג משהו]. טיילתי אתו בירושלים לפני המון שנים. התחושה ללכת ליד אדם כלכך חזק, שאינו מטיל ספק במי הוא, שיודע שהוא - הוא, ואין לו תחרות, חובת הוכחה למדה אותי רבות, בראש ובראשונה על עצמי, ועל הנטייה המוגזמת שלי "להצליח בכל מחיר" [ ולהכנס לדכאונות לו נכשלתי או לא עמדתי בציפיות]. ממנו למדתי להבין שאני - אני. אני לא זקוק לתמיכה מחד ואינני נזקק להשפלת האחר כדי לבסס את זהותי ועוצמתי כאדם, כסובייקט.
אז לאחר הנאום הארוך - הצעתי - תציע לחברך שיזום פעילויות קבוצתיות של כל הפועלים, שיחלק תפקידים חשובים לזוג המוחלשים, שיעודד רכות, אהבה והכלה שלהם. לדעתי ההרגשה שאוהבים אותם, תרסק לגמרי את העוינות שלהם.

 

[יחפהבפארק]

בניגוד לחברי אריק, אני לא חושבת שפרויקט העצמה אישית

יעבוד במקרה הנ"ל.
לא מדובר בילדים בגיל בית הספר שעליהם השיטה הזאת עובדת נהדר וגם לא בחיילים שאפשר להטיל עליהם משימות מיוחדות ולתת להם את התחושה של גיבורים מצילי המולדת. מדובר כאן בשני פועלים שלא מוצאים את מקומם מבחינה חברתית כשהם כבר עברו את הגיל ואת השלב של הזהות העצמית. הם יודעים טוב מאוד מיהם ומה הם ויותר מכך, הם גם מאוד גאים במי ובמה שהם. לכן, אני חושבת שפועלים כאלה שהנזק שהם מביאים הוא גדול על התועלת, אין להם מקום במטע של החבר שלך ובלי שום קשר למוצאם או המדינה ממנה הם באו. ישנם כללים אלמנטריים אשר על פיהם אנשים מבוגרים ובוגרים צריכים להתנהג ולחברה יש את הזכות להתנער מהם. דרך אגב, אפילו פייסבוק עושה זאת מבלי להתבייש. על אחת כמה וכמה אפשר לעשות זאת בכל פרדס.

 

[אריק בד חביב]

דווקא משום כך, בדיוק מהסיבות שמנית

יש להפעיל פרויקט העצמה.
האנשים הללו אינם יודעים מי הם. הם חיים בחוסר מודעות ענק לגבי היותם מי שהם, ואגב, גם אנחנו רק שופטים לפי ההתנהגות החיצונית, ואין לנו שמץ של מושג מי הם, למעט מה שהם טורחים שנדע, בהתלהבות רבה מתוך חוסר הבנה מוחלט איך הם מתקבלים על ידי "הקורא האידיאלי שלהם". הם מצפים שהקורא האידיאלי המפונטז ייעלב, ייפגע, ירגיש נחות ועלוב, ישתאה מגודל אבריהם ומחוכמת הרחוב שרכשו לעצמם, שיפחד מהם קצת.
הבעיה שחוסר המודעות, חוסר הכרות מעמיק עם כללי המשחק של "הפריבילגים" הופך אותם לליצנים, לא ממש מוצלחים.
עצוב לי באמת על שכאלה המבזבזים חייהם בהבלי שווא ובמשחקים סרי טעם.
עם זאת, מקובלת עליי הגישה שלך מאוד, שהרי מי שעבר את גיל 18, וגם היה בצבא ובהחלט אינו בן 23, עבר מספיק כדי לקבל אחריות על כל דבר שהוא אומר-עושה.

 

[poseidon111]

בגדול אני מקבל את הגישה שלך אך בהסתייגות אחת. לדעתי

הגישה המבינה, או הגישה המכילה, אינה מתאימה לכל הסיטואציות.
מהיכן שאתה מגיע, דהיינו מהגישה הפדגוגית, גישתך היא בהחלט הנכונה.
אבל, וזה האבל הגדול, מה אם איני רוצה להיות המחנך או המנטור שלהם עם כללי התנהגות שבעיקרם הם חינוכיים? אין לי שום אינטרס לחנך מכיון שלדעתי ישנם מקרים שיש מבנים שצריך להרוס בכדי לבנות מחדש. שיפוצים למבנה שכזה רק יאריכו את חייו שנדונו להריסה בשלב קרוב מאוד עקב סכנה לציבור.
לא מדובר במבנה צעיר שמשהו השתבש בתכנון אך ניתן לתיקון.
בסופו של דבר אני בהחלט מקבל את הגישה של יחפה בנוגע לשני הפועלים המוזכרים בהודעתי.
יש אנשים שצריך לדעת מתי להגיד לגביהם "עד כאן".

 

[משתפרת]

לפרדס המטפורי שלך-

מגיעים 2 עשבים שוטים מטפוריים.
כל התיחסות שלך אליהם היא כהשקיה ודישון מטפוריים עבורם. כל סיפור כזה, כל איזכור, מעודדים אותם. אתה וידידך וכן גם כל רוחשי הטוב שמציעים להעצים אותם- טובים מדי בשביל העשבים הללו.
תייבש אותם. פשוט תתעלם מקיומם. זו הדרך היעילה ביותר לייאש טרולים ועשבים שוטים.

 

[יחפהבפארק]

הדיון הזה הוא דיון חשוב גם בהיבט החברתי ולא רק המטאפורי

תראי, בקריאה ראשונה אמרתי לעצמי, וואלה צודקת אלף אחוז,
אבל אז נזכרתי שעשבים שוטים לא מתייבשים מעצמם. עשבים שוטים עוקרים.
דמייני לעצמך ערוגת חסה ירוקה ופורחת אשר עשבים שוטים מאיימים לכסות אותה.
האם תייבשי אותם יחד עם החסה? הרי העשבים ניזונים מההשקייה של החסה וברגע שאת מייבשת אותם, את מייבשת גם את החסה ולא נותנת לה להתפתח.
לכן, כאשר אנחנו רוצים גינה פורחת עם חסה וכרוב ועגבניות ושאר ירקות, אנחנו חייבים לעקור את העשבים השוטים ולאפשר לגינה לפרוח בנחת. אם תשאירי את העשבים להמשיך ולהזין את עצמם, אני מבטיחה לך שהם לא יהפכו לקולורבי.
הם עדיין ישארו עשבים שוטים.
דרך אגב, מנגנון הצמיחה של עשב שוטה הוא הרבה יותר מהיר וחזק מכל ירק אחר ולכן עוקרים אותו או שורפים אותו או בכל דרך אחרת הקיימת היום תוך כדי גרימת נזק מועט ביותר לעצים או לירקות.

 

[יחפהבפארק]

באותו הקשר תראי מה קורה בפייסבוק

אנשים מעזים להתבטא כפי שלא העזו מעולם.
כשאני הייתי צעירה, אוי ואבוי אם מישהו היה מאחל מוות למישהו אחר, או שולח אותו חס וחלילה, בחזרה לטרבלינקה או לאושוויץ. אוי ואבוי. הוא היה נעצר והיה מוקע על ידי מכיריו. ואילו היום, בחסות הערוגה הזאת שנקראת פייסבוק ויש בה מכל מה שרק אפשר לחשוב עליו, העשבים השוטים הללו רק עולים ופורחים. הם לא מביאים הרי משהו מקורי משלהם. הם לא מייצרים פרי למאכל. הם ניזונים ממה שאחרים כותבים, ממה שאחרים מעלים בדף הבית שלהם. הם עצמם לא מביאים כלום. הם לא תורמים לחברה בכלום. הם רק מפריעים, מזיקים ושום פייסבוק לא יכול לייבש אותם. הם ניזונים מהאוכל של אחרים. ולא. הם לא לומדים להיות בני אדם טובים יותר בגלל שנותנים להם במה ומקום להביע את עצמם. הם נשארים בדיוק אותו החרא שהם היו קודם, רק קודם הם לא העזו להוציא את עצמם לאור, ובחסות פייסבוק והחשיפה הם שואבים כוח זה מזה ו הם מתרבים ומתחזקים.
לכן טוענים היום שהחברה הישראלית בסכנה. כי איכשהו בדרך, החינוך נכשל.

 

[Ron W]

דובר דוקא על העלאת המודעות לחריגויות בחברה לאלו ש"לא תורמים"

שימוש במטאפורה והשלכת המטאפורה למציאות הוא ענין מפוקפק כשלעצמו
הרי עשבים ובני אדם הם ענין שונה ומנוגד.
לפני המרשתת והתארגנות הבלתי נגישים מיובשים ושקופים,
לא היתה מעבר להשמצות ואגרסיביות תודעה לשונות בדעות ובגישה לחיים
לכן אין כאן מענה חד וחלק (למען הכנות אפילו לא קראתי במי מדובר)
אלא כל מקרה לגופו, אם לא ימצאו את מקומם בקבוצה כזו ינסו באחרת
סופו של יום הפתיחות תורמת לאותם "עשבים" והם חלק ראוי לקבלה
כל עוד אינם פוגעים בחופש הבעת הדעה והפעילות הלגיטימית של אחרים.
כפי שאת עדיין רואה בערבים מי שמנסים לזרוק אותנו לים - כי אין להם פתחון
פה כאן בפורום כפי שלא היה למגדרים שונים שנחשבו עויינים ורדופים.

מיתוס התרומה לחברה - רוב הציבור לא תורם לתמ"ג
אלא נגרר/משתמש /משרת. רובינו נהפוך לאוכלוסיה שאינה תורמת בזיקנה.
התורמים הם קבוצה קטנה יוזמת שמייצרת מקומות עבודה ומעניקה לנו רווחה.
לא ראוי לבחון אנשים לפי תרומתם, כמרכיב שפוסל אותם מלהביע דעה -
כמו החרדים שרובם אינם תורמים ניחא, אלא דעותיהם שוללות את החילונים.
אסתפק בקינוח של העשבים השוטים בקריצה לחובבי בית המקדש ה 3
אחד התווכח עם שפטל אדולף מאזן אם המקדש ינחת בשלמותו מהשמים
או פועלים יהודים יבנו אותו מאבני הרי יהודה ואם נזכה לכך בימינו...
ידעת שיש כאלו אלמלא נתנו להם במה?

 

[superman1234]

בד"כ אני לא נוהג להגיב לפוסטים ההזויים שלך.

גם בפוסט הנוכחי שלך, שברור לי לחלוטין שאינך יודע בעצמך מה אתה רוצה לומר, יצא לך משפט אחד שמבחינה תחבירית הוא בר קריאה :
"רוב הציבור לא תורם לתמ"ג אלא נגרר/משתמש /משרת."
כבר נתקלתי בחיי באנשים שהפגינו בורות קבל עם (וצג) אבל אתה מצליח לשבור את כל השיאים.
אני מקווה עבורך שיש לך מישהו שמנהל את פנקס הצקים שלך/כרטיס אשראי/מזומנים בכדי שתימנע מפשיטת רגל....

 

[Ron W]

אל תיבהל אלו עובדות ידועות רק מיחזרתי לטובת הכלל

כל מחפשי העבודה השכירים רובם לא יוזמים / מפתחי טכנולוגיה
ממציאים / בעלי תפיסה רחבה אלא מבצעים הוראות וממחזרים
לא מזיק שאתה לא מודע לכך ממילא מקומך כמשתמש עם ערך מוסף OEM
שהוא לא ממש תרומה אלא גרר עם מקדם חיכוך תקני.
נושא האשראי מדאיג אותך? סתאם מנחש מתוך השלכה...
אני זה שמנהל אשראי לחברות בהן אני משקיע ומרויח מעל הממוצע
לפחות בניהול תיקים...