היום מתחילה עונה חדשה של סדרה בשם "שנות

הבלוג שלי, עסק תקופה ארוכה במשוררים נשכחים

אחת הגדולות שבהן היא רחל מורפרגו [ המורה של יחפה לא תזכיר אותה ואף לא תלמד אותה, לצערי].
כבוד גדול לי, להביא שיר אחד שלה לכאן, ואחריו את הביוגרפיה שלה. כל החומרים נמצאים באתר "פרוייקט בן יהודה" -
השיר

שיר אחרון

אוֹי דַעְתִּי חֲלוּשָׁה
מַכָּתִי אֲנוּשָׁה
הֵן קָרְבוּ יָמַי
אוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי
אָשׁוּב אֶל אֱלֹהַי.

אֶעְבֹד אֶת בּוֹרְאִי – בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,
אוֹדֶנּוּ עַל כָּל-טוֹב – אֲשֶׁר עִמִּי עָשָׂה,
וְעַל בְּנֵי בֵיתִי – אֵלָיו כַּפַּי אֶשָּׂא,
הֲלֹא יִשְׁמַע קוֹלִי – כָּל-עֲוֹנִי נִרְצָה:

יִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק
אָבֹא בָם אוֹדָה יָהּ
כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה:
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ – בָּרֵךְ נַחֲלָתֶךָ:
אכי"ר
אלהי

ה'תר"ל, 1870
------------------------------------------------------------------------
ביוגרפיה - זה ארוך מאוד, לכן אני מעתיק רק את הפתיחה:
"
ספור תולדות המחברת
מאת יצחק חיים קסטליוני, ס"ט
אספר תהלות אשה אחת אשר היא יקרה לנו משלשה פנים מצד אמונתנו כי היא ישראלית, מצד עירנו כי היא מילידי טריאסטי, ומצד ספרותנו כי היא משוררת נשגבה וסופרת מהירה אשר בחבוריה הנעימים הוסיפה חן ותפארת ללשוננו הקדושה: משפחת לוצאטו המפוארה, אשר ממנה יצאו בין אנשים אחרים אנשי שם, הפילוסוף המפורסם בכל קַצוי ארץ לשם לתהלה ולתפארת, המקובל, ר' חיים לוצאטו (רמח"ל); והמשורר הנשגב אפרים לוצאטו (המכונה פראנזין) בעיר הבירה לומדון; משפחה אשר דנו בה לרוב הרופאים המהוללים והמליצים המשובחים, כלם בקיאים להשתמש בלה"ק, אשר בה כמה מהם שרו שירים נשגבים; משפחה אשר נתנה לנו את המאור הגדול, שר התורה, ארי שבחבורה, הנשר הגדול, שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) זלה"ה איש טריאסטי, עטרת עמנו ונזר תפארה לקהלתנו, מורה בבית מדרש הרבנים בעיר פאדובה, המפרש, המתרגם, המדקדק, המשורר היותר נעלה ונשגב בדורנו. מן המשפחה הזו, משפחת סגולה, יצאה האשה אשר עתה אספר קורותיה בקיצור, הלא היא המשוררת המפוארה רחל לוצאטו, אשת יעקב מורפורגו ז"ל ושם אמה ברכה, אחות חזקיה לוצאטו, אבי שד"ל ז"ל. ביום שמיני של פסח שנת התק"ן נולדה האשה הנפלאה הזאת בעירנו בדרך קורסו מספר תרס"ו בבית עצמו אשר בו אחר אחד עשר שנים ושלשה חדשים נולד גם בן אחי אמה שד"ל המעותד להאיר בעוצם שכלו כל ענפי החכמה הקדמונית של בני ישראל."
 

poseidon111

Active member
היום מתחילה עונה חדשה של סדרה בשם "שנות

השמונים". הסדרה מתמקדת בחייהם של עולים ממרוקו ושכניהם
מתפוצות אחרות.
אני לא אצפה בה. לא אטריח עצמי אל מול מוצר נחות שלא מצליח
להעביר לי דברים שהם בגדר הסבירות, מבלי שארגיש שהפורטרט
של המשפחה עבר ביזוי רציני בכדי להתאימו לאבטיפוס של המרוקאי הגנרי.
אסביר: מגיע סטנדאפיסט שעשה את הקריירה שלו, לא מבדיחות אלא מחיקוי מרוקאים נלעגים עם הדגשת המבטא להעצמת האפקט,
ועל זה בונה דיאלוגים.
לא אצפה בסדרה ולא בגלל רמת המשחק שהצגת סיום כיתה ח'
נראית כסדרת מופת. לא אצפה בסידרה מכיון ששוב מוכח שלמרוקאי מותר ללעוג לעדה שלו אך למחרת לקפוץ לאולפן טלוויזיה ולבכות שהאשכנזים לועגים לעדה שלו.
לא אצפה כי אני מסרב להאמין שהנסיון להיות אותנטי מחייב ללעוג
לדמויות אחרות.
אם אכן הסדרה היתה עוסקת במעין הלקאה עצמית מודעת, דייני.
אם היתה עוסקת במציאות מורכבת של העליות השונות, דייני.
אם לא היתה עסוקה בביזוי עצמי ובמציאת אשמים אחרים לאותו ביזוי עצמי, דייני.
אתם יודעים מה, אם היתה מצחיקה, גם זה דייני.

גילוי נאות: לא ראיתי אף פרק בסדרה לכל עונותיה אך מהצטברות פרומואים כפויים, אלו הקטעים שאמורים להיות הטובים יותר, אני מוצא שזה בזבוז זמן שרק נסיון להבין את ההתנהגות של מירי רגב ואורן חזן, עולים עליהם ברמת הבזבוז.
 
אני מודה שלא שמעתי עליה מעולם

ולמען האמת, לא התחברתי לשיר...
אבל, נאמנה עליי דעתך שהיא משוררת משכמה ומעלה
 
אולי אולי, בזכות וועדת ביטון

דבר מעולה שעשה שר החינוך, יכירו אותה ועוד רבות מזרחיות שאף אחד "מעולם לא שמע עליהן".
 
מעולה! כמה שיכירו יותר משוררים, כן ייטב לכולם


גם את ארז ביטון בעצמו למדתי להכיר רק עכשיו...
 
שנים הוא היה עלה תאנה

בגלל שהנושא של הקיפוח, האפליה, העלייה של שנות ה- 50 מארצות המגרב הכי בלט בשירתו.
אבל בזמנו כתבו אחרים שירה לא פחות טובה, אם לא טובה יותר משלו, אבל הקיפוח??
אם כי יוסי אלפי בספר השירה הראשון שלו "איך עושים עיראקי" לטעמי, מכניס את ארז ביטון לכיס הקטן. אבל מרוקאי אינו עיראקי כידוע
 
צפיתי בשני פרקים בעונה הקודמת

לא ממש התרשמתי. האמת, הבעיות שלהם אינן הבעיות שלי, המרחב בו חיו אינו המרחב שבו גדלתי, אצלנו כל העדות חיו באותו בנין, לא היתה אפליה, לא היה דיבור מכוער אלה על אלה. סיפורי אהבה ובגידה , גירושים, מוות זה היה מלוא החופן.
אם כבר סדרה אותנטית, אז בטח על הבנין ברחוב וולטא עילית 5 בשנות הששים עד 1968-1970 עת הפרוספריטי גרמה לרבים לעזוב אותו ולעבור לגור במקומות אחרים בירושלים.
 
כמו שכבר כתבתי באשכול אחר

יצא לי לראות גם כן איזה פרק או שניים ולא תפס אותי ולא הצחיק אותי,
וכאן אני מתחברת לדברים שכתב אריק, כי כל ההווי המרוקאי או הטריפוליטאי
לא מוכר לי למרות שהיו לנו טריפוליטאים בריונים בשכונה שהילכו, עלינו הילדים,
אימים. אבל תכלס השכונה שלנו הייתה כל כך מעורבת והיו בה מכל העדות,
ככה שכל מה שמצחיק אותם, אותי לא הצחיק. לא התחברתי, וכנראה שזה גם מה שגרם לכך שלא צפיתי ב'זגורי אימפריה'.
'בוסתן ספרדי' לעומת זאת, תואם כמעט אחד לאחד את הווי השכונה שלי ואת ילדותי המוקדמת. להצגה המחודשת הלכנו כל המשפחה כדי שהילדים הבוגרים שלי יספגו מעט מהאווירה בה גדלתי. לאחר ההצגה, הילדים מאוד נהנו ממנה, אגב,
הילד קנה לי את הדיסק המקורי של השירים עם רבקה רז וכל השאר.
לגבי שאר דבריך על המשחק ועל חוסר המודעות, אני מסכימה לגמרי.
 
דווקא אהבנו בת זוגי ואני את זגורי

אימפריה, כיוון שההיבט העדתי נעלם לו די מהר, ונשארה משפחה מתפקדת-לא מתפקדת, אוהבת-לא אוהבת ישראלית, עם צוות שחקנים מעולה, טקסט מצויין.
לא אשווה לסופראנוס, שזו ליגה אחרת, אבל כמו הסןפראנוס, תרבות יחשראלית שלמה, מקיפה וחשובה מוצגת בריאליזם בלתי רגיל.
 
יש הבדל עצום בין שתי הסדרות הללו

בזגורי אימפריה ראיתי אולי איזה פרק אחד בטעות או במקרה ולא עקבתי אחריה,
אבל אין ספק שהן אינן דומות אחת לשניה. אני אישית לא רציתי לצפות בה למרות שהיו לנו בפורום הקודם כמה וכמה וויכוחים ודיונים עליה. אני אגיד לך את האמת,
ולא רוצה שזה יישמע גזעני, אבל חייתי בקרב העדה המרוקאית באופן צפוף ביותר במשך שנתיים והן היו השנתיים הראשונות בהן יצאתי מהבית והלכתי לגור עם אישי הצעיר. לרוע מזלי הוא רצה נורא לנסות את מזלינו בעיירה שדרות. שדרות לפני ארבעים וחמש שנים היא לא שדרות של היום. היא פשוט הייתה חור כמו בסוף העולם שמאלה. אני יצאתי משם עם טראומה לכל החיים. לקח לי שנים להתאושש מהחוויה הזאת. לכן לא רציתי במודע לראות את הסדרה הזאת ויכול להיות שעשיתי טעות. סדרה טובה היא סדרה טובה ולא משנה במה היא עוסקת.
 
לי יש גיסה מרוקאית


והיו לי כמה מאהבים מרוקאיים. ה עדה הזו אהובה עליי מאוד. יש בה חיות, עצמה, רגשנות עמוקה. דברים שמתאימים לי אם כי סותרים את החינוך ה"שכלתני" שהוריי העניקו לי.
 
גם לי יש גיסה מרוקאית

אבל אין לי מאהבים מרוקאים וטוב שכך

אני מאוד אמביוולנטית לגבי העדה הזאת כמו שאני אמביוולנטית לגבי כל העדות כולן כולל העדה שלי. מסכימה שיש בה חיות, עצמה ורגשנות עמוקה, למרות שהכרתי מרוקאים שהיו בדיוק ההיפך מכך.
גם בעדה שלי יש המון חיות, עצמה ורגשנות עמוקה, רק שבעדה שלנו זה מתחת לפני השטח, בבחינת מים שקטים חודרים עמוק. אצל העדה המרוקאית זה מאוד מוחצן. אני אישית, לא מתחברת למוחצנות הזאת ולכל האבוג'ערס הזה. ללא שום קשר לחינוך שקיבלתי שמן הסתם היה גם כן שכלתני ורגוע.
 
זוכרים את האשכול עם הפתגמים?

זוכרים את המשפט
אן בוקה סרדה נו אנטרה מושקה?
בפה סגור לא נכנס זבוב?

אז עכשיו היה לי ניסיון חשוב עם המשפט הזה. הוכח שהוא נכון.
אתמול הגיעה בדואר ערימה של חשבונות, בין היתר היה גם חשבון של בזק.
האיש הסתכל על החשבון והתמרמר. אמר שאנחנו משלמים יותר מדי על האינטרנט. טוב, סיכמנו שאני מחפשת ספק אחר זול יותר. עשיתי חיפוש קצר באינטרנט והצעות המחיר נעו בין 30 ל-40 ש"ח בחודש ל-100 מגה בלי תשתית שהיא בדרך כלל של בזק.
התקשרתי לבזק ושאלתי למה אני משלמת כל כך הרבה.
הפקידה שענתה לי, ממש חמודה, אמרה, הו בדיוק חיכיתי שתתקשרי. לנו אסור להתקשר ללקוחות ולהציע תעריף זול יותר. אתם צריכים להתקשר אלינו פעם בשנה ולבדוק איך אפשר לקבל מחיר אטרקטיבי יותר. טוב, לא האמנתי למשמע אוזניי, אבל זאת האמת. וכך כהרף עין, הורידה לי החמודה 40 ש"ח לחודש ממחיר התשתית. במקביל קישרה אותי לבזק בינלאומי שהוא ספק הגלישה וגם שם הורידה לי 10 ש"ח מהמחיר ועיגלה אותו ל-40 ש"ח לחודש, מחיר שלמעשה גם שאר הספקיות גובות.
וכך במחיר של כמה טלפונים חסכתי לי עכשיו חמישים ש"ח לחודש.
לפעמים חייבים לפתוח את הפה ולדבר. אחרת ממשיכים לשלם סכומים מופרזים ככה סתם כי מתעצלים להרים טלפון לכאן או לשם.

 
אוחחחח כמה שאת צודקת

כי למשפט הזה יש כפל משמעות כפי שהוסבר באשכול הקודם... עכשיו אני יכולה להגיד לאישי היקר שהצלחתי במו ידי לחסוך לנו 50 שח לחודש!ח
 
זה בסך הכל מחיר של עוד קופסה וחצי של סיגריות


אבל כל הכיף זה להוציא מבזק 50 ש"ח לחודש
 
למעלה