כמה אנחנו מקובעים בהעדפות שלנו ואולי הכל גנטי?

[Ron W]

כמה אנחנו מקובעים בהעדפות שלנו ואולי הכל גנטי?

נתחיל באלימינציה של הסביבה
משפחה שכונה מקום עבודה הם שיקול מוביל של אינטרס
בשקולים של דתי מול חילוני אולי מפלגתי וחברתי כללי.

אבל מעבר לכך יש העדפות שאין בהן רציונאליות אלא קבעון
כמו קבוצת כדורגל או טיפוס של בן/בת זוג לפי מראה חיצוני.
טעמים באוכל, ריחות, עיצוב הבית, תחביב והשקפות.
האם ברור לכם היכן הגבול המקובע
ומה ניתן להמיר ולהחליף לפחות להתנסות בו?
איפה משחק האגו על בחירה שהיא כביכול מנצחת מכולן, למרות
שלא תורמת לנו במישרין או עקיפין כלום מעבר ליוהרה בצדקתנו.

 

[משתפרת]

כוסברה

יש אנשים שמתים על זה ויש אנשים שמתים מזה. אין באמצע. או שאוהבים או שמתעבים. קראתי טענה שהענין גנטי לחלוטין. לדעתי זהו טעם נרכש. אני הייתי מאלה שהירק הזה לא נכנס אליהם הביתה. אבל יש מאכלי בקר שדורשים את התיבול הזה. התחלתי בקטן, רמז של תיבול. היום אני יכולה להשתמש בזה לתיבול, ויש דברים (סחוג) שדורשים כמויות גדולות מזה.
וכשהנכדה שלי אוכלת איתנו אסור להכניס אפילו גבעול אחד לסיר.
לגבי העדפות אחרות- לפעמים יש ענין של אגו, כשמישהו בחר משהו ולא ישתכנע בשום אופן לשנות את דעתו.

 

[Ron W]

בזיליקום

לא מבין מה העיסוק בכוסברה, לא מת על זה וגם לא נגעל מעבר לחלקלקות.
הטעם מיותר. לעומת זאת שמעתי על חביתה עם בזיליקום (הרבה) והתחברתי,
אולי כי הממליצה בתוכנית הבוקר נראתה סקסית.. אין לי שקול דעת בנידון.

 

[יחפהבפארק]

אני מאוד אוהבת בזיליקום, נראה לי מוגזם לשים אותו בחביתה

והאמת היא שאני אפילו לא מתכוונת לנסות ולא משנה כמה השף יהיה חתיך

אצלי בזיליקום והרבה הולך רק עם פסטה, ולפעמים אני שמה עלה קצוץ אחד בלבד
בתוך הסלט וזה מאוד מאוד משפר את הניחוח. גם עלה של נענע בסלט זה מעדן.

 

[Ron W]

עקשנית תקצצי חופן עלים ותערבבי לא להניח עלה מלמעלה.

 

[יחפהבפארק]

האמת היא שמרבית הזמן אני משתמשת בבזיליקום קפוא

הבזיליקום הטרי לא מחזיק הרבה זמן במקרר.
שתלתי בזיליקום באדניות ואמנם הוא צמח לתפארת מדינת ישראל, אבל לא היה לי הרבה מה לעשות איתו ובסוף הוא מתייבש. לכן אני מחזיקה קוביות בזיליקום וכשאני מבשלת פסטה ברוטב עגבניות, אני פשוט שולפת קוביה אחת או שתיים וסוגרת עניין.

 

[אריק בד חביב]

בזיליקום בכל תבשיל של עגבניות

כן גם בסלט, אבל את העלים הקטנים והצעירים.

 

[יחפהבפארק]

אני לגמרי איתך בעניין הכוסברה

עד לפני שנה או שנתיים, הירק הזה לא עבר את מפתן ביתי.
יותר מכך, אם במקרה קניתי מבלי לשים לב כוסברה במקום פטרוזיליה ובטעות שמתי אותו בסלט או בתבשיל כלשהו, הרי שהכל היה הולך לפח.
לא יודעת איך זה קרה, אבל במקרה יצא לי לאכול באיזו מסעדה, סלט עם קצת כוסברה ופתאום היה לזה ניחוח אחר. אולי בגלל התיבול השונה או המרכיבים של הסלט. ראיתי שהשד לא נורא כל כך והיום הגעתי למצב שאני קונה צרור כוסברה במודע. הילדים שלי עדיין מסרבים לגעת בסלט או בקציצות שיש בהן כוסברה.
במיוחד הבת שלי פיתחה לזה אלרגיה איומה. בדיוק כמו שאני הייתי שנים רבות עד לאחרונה.
אז כן, קראתי לא מזמן באיזשהו מקום שיש בכוסברה איזשהו חומר שלאנשים מסויימים הוא ממש משפיע רע ואילו אחרים לא מריחים אותו בכלל. הכל זה בגלל הריח. אז או שאתה אלרגי לריח הזה או שאתה פשוט לא מריח אותו. בגלל זה אומרים על הכוסברה או שאוהבים אותה או ששונאים אותה. אין באמצע.

 

[אריק בד חביב]

לי נראה שהטורקים לא סובלים כוסברה

זה יותר אוכל של המזה"ת, צפון אפריקה ופחות של דרום אירופה וטורקיה.
אבל, האמת, אני כותב ללא שום אסמכתא ממשית, סתם מהתרשמות.

 

[יחפהבפארק]

אתה צודק. אצלנו בבית אבא, הירק הזה לא נכנס למטבח מעולם

וספק אם הם שמעו עליו אי פעם. ההיחפשות שלי אליו הייתה בטעות. לא ידעתי שקיים ירק כזה בכלל. דרך אגב, גם לשומר נחשפתי בגיל מאוד מאוחר כי אצלנו בבית לא הכירו את הירק הזה. הרבה מאוד ירקות שקיימים במטבח המרוקאי, לא קיימים במטבח הטורקי והבולגרי. פשוט לא קיימים.

 

[trilliane]

אין לזה קשר לאלרגיה...

 

[יחפהבפארק]

נכון, לא אלרגיה במובן המילולי של המילה

אלא בלשון העם "חררה"

 

[trilliane]

דווקא יש קצת באמצע... בדיוק אותם אנשים שהצליחו להתרגל

אבל שנאת כוסברה היא אכן עניין גנטי:
https://scienceinmyplate.com/2011/06/02/אני-שונא-כוסברה/
[רשומה בבלוג המצוין "מדע בצלחת"]

אצלי זה כך – הריח דוחה אותי, אבל גם בלי להריח, לכוסברה יש אצלי בפה טעם של סבון. פעם אכלתי סלט ירקות במסעדה ולא ידעתי שיש בו (מעט) כוסברה, וכבר עמדתי לקרוא למלצרית ולהעיר שלא שטפו טוב את הסבון הקערה... ואז מישהו בשולחן העיר שיש בסלט כוסברה ונפל לי האסימון.

 

[יחפהבפארק]

כן, כמו שכתבתי כבר, גם אצלי זה היה ככה שנים רבות

עד שפתאום זה עבר לי ולמדתי אפילו לאהוב את זה.

בכל אופן, דבר דומה היה לאיש שלי עם במיה.
במיה הוא ירק מאוד אהוב עליי ואני מבשלת אותה (לאחר טיגון קצר כדי לאטום אותה ולא לאפשר לתוכן שלה לצאת) עם מיץ עגבניות, שמן, לימון ופלפל שחור... בשבילי זה מעדן כמנה ראשונה.
האיש שנא במיה ובמשך ארבעים שנה הוא לא נגע בה. זה היה המאכל היחיד עלי אדמות שהוא לא נגע בו. למרבה ההפתעה לפני איזה שנה בערך, החליט שהוא טועם מהבמיה ופתאום היא מצאה חן בעיניו. לא רק זאת, אלא הוא ממש התאהב בה וכל פעם שאני מכינה, הוא פשוט עט עליה ומלקק את האצבעות.
ככה שאני לא יודעת עד כמה זה גנטי ועד כמה זה טעם נרכש או מתחלף עם הזמן.

 

[trilliane]

אין קשר; טעם יכול להשתנות עם הזמן. קרה לי עם מאכלים אחרים

לגבי כוסברה, זיהו את הגנים... כנראה למרות הגנטיקה אפשר להתרגל לטעם.

 

[משתפרת]

מתה על במיה, אבל אלרגית מחץ

בפעם האחרונה בה קניתי במיה גמרתי לברור ולהכניס אותה לשקית בסופר. את המשך הקניה האיש עשה לבד, אני ביליתי עם הידיים בתוך המקפיא של הירקות. כשסיים וארז הכל ברכב יצאתי, נסענו הביתה (10 דקות בלבד) והגעתי כשאני ממש צורחת מכאבים. המשך הערב היה עם קרחומים על הידיים הבוערות.
אוכלת במיה שאחרים בישלו, ויכולה לבשל במיה קפואה שאינני צריכה לגעת בה בידיים. טעים, אבל לא כמו הבמיה הטריה.

 

[יחפהבפארק]

אני מכינה רק במיה קפואה

אמנם היא פחות טעימה מהבמיה הטריה, אבל אני לא מסתכנת ולא מסתבכת עם החיתוך המיוחד של הראש.
בכל אופן, אני מתארת לעצמי שיש לך אלרגיה חזקה אליה. גם עם הבמיה זה כמו עם הכוסברה. או שלא סובלים אותה או שמתים עליה. אין מצב אדיש. תיזהרי לא לגעת בה להבא. התיאור שלך היה ממש מפחיד.

 

[Ron W]

אם כבר קפואים - מדליוני תרד

הברירה או עלים טריים מהונדסים או פשוטים שצריך לשטוף אחד אחד
לחתוך ולברר המון עבודה. את הקוביות מניח על בצל שמזהיב בסיר
ויוצק חצי גובה מים רותחים לפעמים מוסיף כף קינואה שיהיה מעניין
תיבול או שום בחישה ו10 דק' גג הכי בריא וטעים.

 

[משתפרת]

גם תרד זה טעם נרכש

רוב הילדים לא אוהבים (פרט לבודדים), הרבה יותר מבוגרים כן. כך גם לגבי ברוקולי, ובמקרה שלי- חצילים שהיום אני מתה עליהם במיליון צורות הכנה, ובילדותי לא יכולתי לטעום.

 

[יחפהבפארק]

לא אוהבת תרד בשום צורה

אצלנו הטורקים, תרד הוא ירק שולט בהמון מאכלים. הייתי עושה המון צרות. עד היום הירק הזה לא נכנס אליי הבייתה. לפעמים, לעתים רחוקות אני מוכנה לאכול בורקס אחד במילוי תרד וגם זה בקושי...