יום חמישי שמח לכולם עם רגע של קולטורה

יום חמישי שמח לכולם עם רגע של קולטורה


כתבה: גל לוינסון

ארבע ורבע לפנות בוקר. שולפת עוד סגריה אחת ומתיישבת ליד חלון חדרי הפתוח לרווחה. צינת הבוקר נכנסת דרכו מרעיד גופי, עוטף אותו וחודר עמוק פנימה לנשמתי. היא רועשת, היא גועשת ולא מרפה. מסיימת
אחת והשנייה כבר מוכנה, בידי השנייה, לעוד רגע של השתוקקת. קולה של משאית הזבל וצעקות העובדים בה, חודרות גם הן דרך חלון חדרי. מפרות את דממת הלילה. בחוץ שחור. מאד שחור. אז למה קוראים לו לילה לבן? לאותו הלילה שלא ישנה בו כלל?
מביטה אל הבית הניצב מולי. כולו חשוך. מקנאת בכל אותם הישנים עכשיו את שנת הישרים. אולי חלקם מהישנים הם ממש עקומים אבל בניגוד אלי הם ישנים. חלקם חולמים, מיעוטם אולי מתנים אהבים.
מסיימת גם את השנייה. מרססת את החדר בריח נעים, שאינו עוזב ונשאר נטוע חזק בחדרי. נדבק לכל מקום אפשרי. "לא יכול להיכנס לחדר שלך. מסריח פה" צעק עלי בני, קודם לכן, בעת שביקר בביתי. בחדרי שלי. בבית שאינו ביתו עוד. אצלו בבית לא מעשנים. אצלו ישנים.
יודעת כמה קשה לו הריח. הידיעה שאמו, זו שמעולם לא הכניסה סיגריה לריאותיה, הפכה למכורה. כבר לא יכולה בלי. אז נכון שעוד מעט וקצת קבעתי לי פגישה בקבוצת נגמלים, אבל בינתיים הריח נשאר עמוק בתוכי. בחדרי. בתיקיי, בבגדיי, בגופי, וגם בביתו של אהובי.
והוא ישן. עמוק וטוב. מרגיע גופו ונשפו מעמל יומו. מרפיון חושיו לאחר מעשה האהבה שמילאה את מיטתו. שהיא כבר גם מיטתי.
מנסה לחזור ולשכב לידו. נושמת ריח גופו, מכניסה את קולות נשמתו אל תוכי. מקווה שמגעו וזכר אהבתו יעטפו גם אותי ועיני יעצמו להן, ולו למספר שעות בודדות, וימלאו גם אותי. איתן אוכל לעבור את יום המחר. הארוך, העמוס, המתמודד עם כולם וכולי.
מנסה לעשות דברים שירגיעו אותי. בשקט גמור, כדי לא להעיר, קוראת, כותבת, מדליקה טלוויזיה ושוב מכבה. אין מה לראות. לא משהו שירדים אותי. חוזרת למחשב וכותבת אותי לעצמי. אולי אצליח להרפות ולעצום עיני לצד אהובי. לוגמת לגימה אחת מבקבוק המים העומד לצידי. פי כבר יבש. ועיני מסרבות להיעצם.
חושבת על עוד סיגריה ומתאפקת. לא היא זו שתעשה את העבודה עבורי. הדבר היחידי, שאני מסוגלת עכשיו לעשות, הוא רק לכתוב. אותי. עוד ועוד, וזה הדבר שמספר לי את הרגע, ולאט לאט גם מרחיק אותה, הארורה ממני. מקבלת את העובדה שהלילה תכף יגמר ואני לא אישן, ויגיע הבוקר והתוכניות ישתנו כי לא אצליח למלא את כולן.
משאיות הזבל כבר רוקנו הפחים ונסעו והכל שוב שקט. מכונית רחוקה, העוברת בשכונה, משאירה את קולה באוויר. התנעתו של אופנוע נוסף נשמע כעת היטב. קולו מרעיד ,גם הוא, את גופי.
שקט. חושך, עוד מעט יעלה האור ויפרוץ את חלוני. ואני בשלי. לא עייפה. מכוסה בשמיכת הפוך העבה. נשענת על 4 כריות רכות במיוחד, על הקיר הלבן שבחדרי.
מביטה סביבי. כאילו רואה את החדר בדרך שונה משרואה אותו תמיד. על הקיר מעלי תלויות תמונות ארבעת ילדיי. פאר יצירתי. אל מול עיני ניצבת הטלוויזיה, שקנה לי אהובי. נשמתי. הגבר היחידי בחיי שאיתו אני בדיוק כמו שאני. בלי הסתרות, ובלי כל השקרים אותם שמעו האחרים.
עוד מגיל צעיר הבנתי שכדי להיות נאהבת אני צריכה להראות כמה אני שווה, וטובה, וחכמה, ועושה, וקונה ונותנת את נשמתי מבלי באמת לקבל תמורה. אמיתית. שווה. והוא, לעומת כל מי שידעתי עד עתה, מקבל ואוהב ומכיל אותי בעוצמה שלא ידעתי כלל שקיימת. שאפשרית. לא האמנתי שהוא אמיתי. איתי.
הציפורים כבר מצייצות וזה נעים. קולן מפר את הדממה בקול צלול. בהיר. וזהו עוד סימן לבוקר, שתכף ומפציע ופוקח את שעתו של יום חדש. ופתאום מתנחמת מהעובדה שלפחות מחר אפול שדודה. שוקלת בדעתי אם להמשיך ולכתוב או לנסות, שוב בכוח, לעצום עיני ואולי אפילו להצליח ולגנוב איזה חלום.
ולא. זה לא קורה. אצטרך להתמודד עם כל היום הזה.
מדמיינת כאילו אני לפני טיסה. לרוב טסים באמצע הלילה ולא ישנים בו כלל. אז לאן הייתי רוצה לטוס? אולי לברצלונה, רומא או פריז, גם לונדון תתקבל בברכה ואפילו מילאנו או פירנצה יעשו נפלא את העבודה. מביטה בתיק השחור, הגדול שפרקתי קודם לכן, לאחר שהסעתי אותו על גלגליו עשרים דקות או יותר.
עוברת שוב על כל הקבצים, שהשארתי בתחתית העמוד, פתוחים. מחכים רק לי.
לילה לבן היא מילה הנשמעת טובה. לבן זה תמיד טוב. טהור וזך כמו נשמתו של אהובי. לא שלי. והלילה שלי ממש לא לבן. הוא שחור כמו מה שאני מצליחה לראות מהחלון הפתוח ומחכה לאור.
והנה כבר חמש וחצי ואור מפציע, בשקט גמור, אל תוך חדרי. נקישת עיתון הבוקר, המוטח כעת על סף דלתי, מקים אותי ממבצרי ובשקט פוסעת אל מכונת הקפה, מנסה שלא להעיר, שלא להרעיש ולצאת עם הקפה המהביל אל המרפסת הגבוהה, עם סיגריה נוספת בידי, נושמת עמוקות את אוויר היום החדש, וחותמת את שמי על עוד לילה לבן לגמרי, שהפך להיות לילי שלי.

 
קצר אתה רוצה?

מצאתי משהו קצר שלי דווקא


בבוא יומי
אני אשיב את נשמתי לבוראי
כשהיא עטופה בשמנת
וחמאה

והוא יחכך את ידיו בהנאה
וישאל אותי:
איך את רוצה אותך בגלגול הבא,
עשויה היטב, או קצת נא?
 
יותר קצר מזה?

אז אנסה...

מעשנת עוד סיגריה
שואפת את עצמי לדעת
נושפת חזרה
את כל הרע
 
באמת?

אהוב - כיף. אהוב ישן כשאת עירה - לא כיף.
סיגריות - אלא אם כן זו סיגריה שמחה ואז זה כיף. סיגריה רגילה לא כיף והתמכרות בכלל זה לא כיף.
נדודי שינה - לא כיף בעליל. סבל. סיוט.
&nbsp
מסקנה - לא כיף.
&nbsp
:)
 
מה גם שהכותבת היא בת גילי בערך

ואני רואה תמונות שלה עם אהובה בכל מיני מקומות נפלאים
ואני מבינה שהיא מצאה אהבה אמיתית ולפעמים קשה להאמין
שדווקא פרק ב' או פרק ג' יכולים להיות כל כך מושלמים
ולכן אולי זה נקרא לא כל כך אמין או מתיפייף.
אני באמת הרגשתי בזמן הקריאה, מין כיף כזה בשבילה.
 

poseidon111

Active member
מאוד לא אוהב את סגנון הכתיבה הזה. דגש על המילה

סגנון, לאו דווקא על הכותבת.
 
אני דווקא אוהבת את הסגנון הזה


בטח בגלל שאני מתחברת אליו.
הוא נוח לי. הוא קצת מאכיל אותי, זה נכון. לא מרגישה צורך להתאמץ ולקרוא כל שורה פעמיים.
 

sashalola

Well-known member
טקסט קצר על דחיית פגישה ברגע האחרון


נקבעה פגישה. התאריך והזמן נקבעו לפני שבועיים.
נרשם ביומן.
מאחר והפגישה הייתה אמורה להתקיים במרחק של כשעתיים נסיעה,
התארגנתי בהתאם ועל הדרך קבעתי עוד משהו באזור שם.
שעתיים לפני הפגישה קיבלתי טלפון מתנצל שהוא חולה מזה מספר ימים וגם עכשיו לא במיטבו על כן ביטל את הפגישה.
ואני שואלת:
שואלת את עצמי בכעס, וקודם כל את עצמי, מדוע לא התקשרתי בבוקר לוודא?
האם מהיום אלמד את הלקח ואתקשר לפני כל פגישה? (אצטרך לשם כך מזכירה כנראה)
מדוע אם ידע שהוא חולה וידע שאני באה מרחוק לא התקשר כבר בבוקר, או אתמול?
אולי משום שאני אבטל פגישה רק אם אני גוססת או נחטפתי? ולעולם אני לא מאחרת. האם זאת לא הבעיה שלי שאני מצפה מאחרים להיות אחראיים ומדוייקים כמוני?
אולי משום שזה תלוי למי הפגישה הזאת חשובה יותר?
במקרה הזה, כנראה שלי היה יותר חשוב.
ועכשיו לעוד בעיה.
הוא איבד משהו מהאמינות שלו בעיני.
אם הבריז לי מהפגישה הזאת (פגישה ראשונית) אולי יבריז לי גם בשלבים יותר מתקדמים אם נחליט לעבוד ביחד? ואז הנזק יהיה גדול יותר?
איך העניין הזה עובד אצלכם?
 
ביטול של פגישה ראשונה הוא מאוד משמעותי בעיניי

זה בהחלט מאבד מאמינותו של אותו אדם,
במיוחד כשהביטול נעשה ברגע האחרון.
אוףףף זה ממש מעצבן. רק מלקרוא את זה אני כבר מתעצבנת
 

poseidon111

Active member
שאלת שאלה:

" מדוע אם ידע שהוא חולה וידע שאני באה מרחוק לא התקשר כבר בבוקר, או אתמול"?
תשובה אפשרית- אולי דווקא בגלל המרחק וחשיבות הפגישה לשניכם הוא קיווה שמחלתו לא תהיה כזו שבגינה מבטלים פגישה שכזו. התקווה היתה עד לאותו רגע שבו צלצל ודחה אותה. מכיון שהפגישה חשובה עבורו הוא רוצה להיות במיטבו מה שכנראה לא אפשרי בגלל אותה מחלה. אפשרות?

כתבת: "האם זאת לא הבעיה שלי שאני מצפה מאחרים להיות אחראיים ומדוייקים כמוני"?
זו אכן בעיה שלך, אבל לא במובן השלילי. אני די דומה ורוצה להנחיל את "הערכים שלי" לסביבה. זה די טבעי. בחלוף השנים הבנתי שזו מלחמה סיזיפית שאת פירותיה אקצור במשורה. היום אני מתעצבן הרבה פחות, מסנן קללה בלב ועובר
הלאה.
לגבי האמינות, אם זו נראית שיטה או חוסר אכפתיות וזאת לא ניתן לדעת לאחר מקרה בודד, אז אני חותך. !no more credit for you
 
מה לך הענייניות הזו?

איפה צינת הבקר המרעידה את נשמתך? איפה גופו של אהובך הישן והוא עייף, ומה עם הבן שגר אצל "לא מעשנים"?
לגבי השאלה שלך - שאלת את שאלת השאלות - למי הפגישה הזו חשובה יותר?
 

sashalola

Well-known member
תודה על התגובות ועדכון

מצטערת שלא הספקתי לענות לתגובות שהיו אחת אחת למשענת ועידוד

ולעדכון,
עוד טלפון התנצלות מקרב לב, וקבענו שוב, הפעם זמן ומקום שמתאימים לי (כפיצוי )
רצה לעניין אחרת,
שבת שלום
 
שבת שלום לך ולכולם


אני שמחה שהכל הסתדר לשביעות רצונך.
לא פעם גם לי קורה שאני מבטלת משהו ברגע האחרון ולא מודיעה מראש כי תמיד נדמה לי שעד שיגיע יום הפגישה, אני כבר ארגיש טוב יותר או שהדברים יסתדרו ואוכל להגיע בזמן. העיקר שהוא התנצל שוב, סימן שהכל בסדר


שתהיה לכולנו שבת מנוחה ומרגוע

יהיה חם!
 
סבא שלי:"מוטב ותקדים סתם בשעה, מאשר תאחר משמעותית בדקה".

היו לי לא מעט מקרים שאנשים קובעים איתי מפגש לקנות איזה ספר שלי (הם לא בחנויות כיוון שאני מסרב לתת למוביל רווח מטורף של 85%) , ולא מגיעים.
ולא מודיעים, ואני יושב וממתין להם לשווא.
מה איכפת להם ? הרי לא שילמו בשביל זה.....

החלטתי, מי שרוצה לפגוש אותי שיברר חצי שעה לפני כן אם אני בבית ואני פנוי, ואם כן אז הכל בסדר.
הפסדתי אנשים שרצו לקנות אבל נרתעו מההתחייבות ?
אז מה ? אני לא מתפרנס מזה.
לא אתיר לאף אחד לזלזל בי.

מי שלא יכול להגיע לפגישה, הוא זה שצריך לוודא שהצד השני מקבל הודעה על כך.

דרישה מטופשת:
היא נוסעת לכרתים רק לרבע מהאיזור, האם אפשר לקבל רבע מהספר ?
(נראה אותה נכנסת לסטימצקי ומבקשת מהספר על טיול בארהב רק מעמוד 286 ועד עמוד 412.....)
עניתי לה שברצון וללא תמורה, גזרתי רבע מתקליטור, ושלחתי לה , חינם אין כאסף.....

תירוץ מטופש:
מי שלא הגיעה למפגש, וכאשר רצתה להגיע למפגש נוסף, שאלתי אותה לגבי המפגש הראשון, והיא טענה ששלחה לי מסרון לטלפון בזק שבבית, מה לא קיבלתי ???

והחפיפניקים ואנשי "יהיה בסדר","סמוך" - עוד קראו ליקים "יקה פוץ".....

 
למעלה