שבת שלום חברים, זוכרים את 'נקמת הילד המגמגם' של רוני סומק?
אז נתקלתי עכשיו בפוסט מרגש של חבר לפייסבוק בשם ולדימיר בליאק:
"שלום, "הארץ".
שמי ולדימיר בליאק ואני "הילד המגמגם" משירו המפורסם של רוני סומק.
אותו הילד, שהיום, לאחר שנים של עבודה קשה ומאומצת, מדבר לזכר המילים, שפעם נתקעו לו איפשהו בפנים. שפעם חלם להבריח את המילים, שנארזו כסחורות גנובות במחסני הפה.
אותו רוני סומק, שקראתם לו לפני יומיים במאמרו של יהודה ויזן "מתחזה למשורר", "מתחזה לאיש רוח", "בובה ממוכנת". טענתם, כי השירה של סומק מזמן לא נוגעת.
למען האמת, גדלתי על רקע תרבותי אחר לגמרי. עד לפני כמה שנים כלל לא הכרתי את השירה של סומק, עד שיום אחד איש יקר הפנה אותי ל"נקמת הילד המגמגם".
קראתי, וקראתי שוב, ונזכרתי. בילדות בבית הספר, שבה לא פעם הפכתי למושא ללעג בגלל אבק השרפות בין הלוע לבין השפתיים החשוכות. במבחנים בעל פה בלימודים הגבוהים ברוסיה, כאשר שילוב הבעיה הפיזיולוגית עם לחץ המבחן מנע ממני להתבטא כפי שהייתי מתבטא היום, והמרצה, בהיותו מכיר את יכולותיי, עדיין היה מביט בי ברחמנות מעצבנת.
קראתי את שירו של סומק, וקראתי שוב, והוא נגע בי, והוא ריגש אותי, ואף לרגעים טלטל אותי.
פעם, בתיכון, התעמקתי לא מעט בכתביו של ויסריון בלינסקי, מבקר הספרות הגדול ביותר בהיסטוריה של הספרות הרוסית. ולכן אני יודע היטב כי ביקורת טובה אינה מתמקדת בהד-הומינם, אלא בשירה עצמה.
נכון, יהודה ויזן רחוק מלהיות ויסריון בלינסקי, ומותר לו לסבור כי רוני סומק הוא "בובה ממוכנת" ואף מסוכן יותר מדאע"ש, מה גם שבעבור "הארץ" של ימינו הפיתוי לנגח פעם נוספת את יאיר לפיד, גם אם דרך שיריו של חברו הקרוב, הוא גדול מנשוא.
ובכל זאת. בשנים האחרונות, במסע האין סופי לעבר ההקצנה הפוסט ציונית, איבד "הארץ", בין העיתונים הישראלים החשובים ביותר, רבים מנכסיו. ועדיין, בין גדעון לוי לרוגל אלפר, מדור "ספרים" נשאר קרן אור של התרבות והאיכות. אם גם הוא יחטא ויהפוך למתחזה ולכלי ניגוח פוליטי, "הארץ" עלול להגיע במהרה לסוף דרכו."
אז רוני סומק, זה שלא מזמן למדתי ונחשפתי לשיריו,
"זכה" למבול של השמצות ואפילו קללות מאיזה עיתונאי ב'הארץ'
דבר שממש קומם עליו רבים וטובים. במקרה גם יצא לי לשמוע ברדיו את אחד
המבקרים מביע הזדעזעות מדבריו האיומים של יהודה ויזן, והעלה שאלות רבות
בקשר לעיתון הזה. ובאמת, כמו שכבר כתבתי באשכול הקודם, וכמו שכתב גם
'מילה רעה', משהו רע עובר על העיתון הזה. אני כבר לא יכולה לקרוא אותו יותר.
מילא יוצא במסע צלב נגד יאיר לפיד, אבל מה לעזאזל עשה לכם רוני סומק?
מה נסגר איתכם למען השם?
איףף
שבת שלום,
הלכתי קצת לנשום ולהריח את הים התיכון
אז נתקלתי עכשיו בפוסט מרגש של חבר לפייסבוק בשם ולדימיר בליאק:
"שלום, "הארץ".
שמי ולדימיר בליאק ואני "הילד המגמגם" משירו המפורסם של רוני סומק.
אותו הילד, שהיום, לאחר שנים של עבודה קשה ומאומצת, מדבר לזכר המילים, שפעם נתקעו לו איפשהו בפנים. שפעם חלם להבריח את המילים, שנארזו כסחורות גנובות במחסני הפה.
אותו רוני סומק, שקראתם לו לפני יומיים במאמרו של יהודה ויזן "מתחזה למשורר", "מתחזה לאיש רוח", "בובה ממוכנת". טענתם, כי השירה של סומק מזמן לא נוגעת.
למען האמת, גדלתי על רקע תרבותי אחר לגמרי. עד לפני כמה שנים כלל לא הכרתי את השירה של סומק, עד שיום אחד איש יקר הפנה אותי ל"נקמת הילד המגמגם".
קראתי, וקראתי שוב, ונזכרתי. בילדות בבית הספר, שבה לא פעם הפכתי למושא ללעג בגלל אבק השרפות בין הלוע לבין השפתיים החשוכות. במבחנים בעל פה בלימודים הגבוהים ברוסיה, כאשר שילוב הבעיה הפיזיולוגית עם לחץ המבחן מנע ממני להתבטא כפי שהייתי מתבטא היום, והמרצה, בהיותו מכיר את יכולותיי, עדיין היה מביט בי ברחמנות מעצבנת.
קראתי את שירו של סומק, וקראתי שוב, והוא נגע בי, והוא ריגש אותי, ואף לרגעים טלטל אותי.
פעם, בתיכון, התעמקתי לא מעט בכתביו של ויסריון בלינסקי, מבקר הספרות הגדול ביותר בהיסטוריה של הספרות הרוסית. ולכן אני יודע היטב כי ביקורת טובה אינה מתמקדת בהד-הומינם, אלא בשירה עצמה.
נכון, יהודה ויזן רחוק מלהיות ויסריון בלינסקי, ומותר לו לסבור כי רוני סומק הוא "בובה ממוכנת" ואף מסוכן יותר מדאע"ש, מה גם שבעבור "הארץ" של ימינו הפיתוי לנגח פעם נוספת את יאיר לפיד, גם אם דרך שיריו של חברו הקרוב, הוא גדול מנשוא.
ובכל זאת. בשנים האחרונות, במסע האין סופי לעבר ההקצנה הפוסט ציונית, איבד "הארץ", בין העיתונים הישראלים החשובים ביותר, רבים מנכסיו. ועדיין, בין גדעון לוי לרוגל אלפר, מדור "ספרים" נשאר קרן אור של התרבות והאיכות. אם גם הוא יחטא ויהפוך למתחזה ולכלי ניגוח פוליטי, "הארץ" עלול להגיע במהרה לסוף דרכו."
אז רוני סומק, זה שלא מזמן למדתי ונחשפתי לשיריו,
"זכה" למבול של השמצות ואפילו קללות מאיזה עיתונאי ב'הארץ'
דבר שממש קומם עליו רבים וטובים. במקרה גם יצא לי לשמוע ברדיו את אחד
המבקרים מביע הזדעזעות מדבריו האיומים של יהודה ויזן, והעלה שאלות רבות
בקשר לעיתון הזה. ובאמת, כמו שכבר כתבתי באשכול הקודם, וכמו שכתב גם
'מילה רעה', משהו רע עובר על העיתון הזה. אני כבר לא יכולה לקרוא אותו יותר.
מילא יוצא במסע צלב נגד יאיר לפיד, אבל מה לעזאזל עשה לכם רוני סומק?
מה נסגר איתכם למען השם?
איףף
שבת שלום,
הלכתי קצת לנשום ולהריח את הים התיכון
