ששש... אני לא אוהבת את החגים ובעיקר את פסח, למה?!
אני קוראת כאן על הארוחות המשפחתיות של "ליל הסדר", על המאכלים הנפלאים שכולם כאן מכינים, כולל מתכונים, ואני קצת מתבאסת, כי אצלנו זה ממש לא ככה.
מאחר ואני בפרק ב', וכל אחד הביא איתו "נדוניה" בצורת ילדים (שהם כבר הורים בעצמם), הכל הרבה יותר מסובך. הבעיות האלה נמצאות איתנו לאורך השנים גם בחיי היום יום, אבל מודגשות ומחריפות בחגים, מי כאן, מי שם, למה, כמה (???)
השנה אנחנו טסים לחו"ל, אבל אין בכך כדי לטהר את האוירה. עדיין יש טענות, שאלות, גם מצד הילדים וגם מצידנו, זה כלפי זה.
אני באמת לא אוהבת את החגים, אין לי שום חג בלב, אני מתאמצת להסתיר כדי לא להדביק בבאסה את אחרים, אבל אני מניחה שזה מחלחל ולא באמת מוסתר. יש כאן הצטברות של כמה סיבות ואני לא מצליחה לשחרר.
מישהו מכיר את המצב הזה? איך מתמודדים?
אני קוראת כאן על הארוחות המשפחתיות של "ליל הסדר", על המאכלים הנפלאים שכולם כאן מכינים, כולל מתכונים, ואני קצת מתבאסת, כי אצלנו זה ממש לא ככה.
מאחר ואני בפרק ב', וכל אחד הביא איתו "נדוניה" בצורת ילדים (שהם כבר הורים בעצמם), הכל הרבה יותר מסובך. הבעיות האלה נמצאות איתנו לאורך השנים גם בחיי היום יום, אבל מודגשות ומחריפות בחגים, מי כאן, מי שם, למה, כמה (???)
השנה אנחנו טסים לחו"ל, אבל אין בכך כדי לטהר את האוירה. עדיין יש טענות, שאלות, גם מצד הילדים וגם מצידנו, זה כלפי זה.
אני באמת לא אוהבת את החגים, אין לי שום חג בלב, אני מתאמצת להסתיר כדי לא להדביק בבאסה את אחרים, אבל אני מניחה שזה מחלחל ולא באמת מוסתר. יש כאן הצטברות של כמה סיבות ואני לא מצליחה לשחרר.
מישהו מכיר את המצב הזה? איך מתמודדים?
