poseidon111
Active member
השאלה שאני שואל את עצמי מידי פעם היא מה הייתי
עושה בזמן אמת. זאת שאלה שאני מתחבט בה מזה שנים רבות.
אסביר בקצרה (עבור זאדק שמתקשה עם טקסטים ארוכים).
נניח שמישהו פגע מינית במישהו שיקר לי מאוד והייתי יודע על זה
לפני המשטרה. האם הייתי מתלונן או שהייתי פוגע בו בעצמי.
על פניו התשובה היא ברורה, אני לא רשאי לפגוע בו על פי החוק במדינה. עבור זה יש את המשטרה (בהרבה פעמים היא בדיחה וגם אם היא לא, אז הפרקליטות עם הסכם הפשרה ואם לא הפרקליטות, אז השופטים...).
השאלה שאני שואל את עצמי היא האם החשש מלתת את הדין ולמרות הנסיבות המקלות, ימנע ממני מלפעול. מה יגבר, הרצון או
החשש מהעונש הכבד שאקבל שישפיע כמובן על המשפחה.
מה עושה אדם במצב שכזה? פועל כפי שפעלו פעם בזמנים הטובים כשלא היה על מי לסמוך, גם בתיאוריה, ולוקח את החוק לידיו, או שכובש את הזעם, הכעס, שלא לדבר על תחושה הצדק והנקמה המוצדקת ושם יהבו על הרשויות האימפוטנטיות שיעשו צדק עבורו.
לי התשובה נראית ברורה, אבל זה אני.
עושה בזמן אמת. זאת שאלה שאני מתחבט בה מזה שנים רבות.
אסביר בקצרה (עבור זאדק שמתקשה עם טקסטים ארוכים).
נניח שמישהו פגע מינית במישהו שיקר לי מאוד והייתי יודע על זה
לפני המשטרה. האם הייתי מתלונן או שהייתי פוגע בו בעצמי.
על פניו התשובה היא ברורה, אני לא רשאי לפגוע בו על פי החוק במדינה. עבור זה יש את המשטרה (בהרבה פעמים היא בדיחה וגם אם היא לא, אז הפרקליטות עם הסכם הפשרה ואם לא הפרקליטות, אז השופטים...).
השאלה שאני שואל את עצמי היא האם החשש מלתת את הדין ולמרות הנסיבות המקלות, ימנע ממני מלפעול. מה יגבר, הרצון או
החשש מהעונש הכבד שאקבל שישפיע כמובן על המשפחה.
מה עושה אדם במצב שכזה? פועל כפי שפעלו פעם בזמנים הטובים כשלא היה על מי לסמוך, גם בתיאוריה, ולוקח את החוק לידיו, או שכובש את הזעם, הכעס, שלא לדבר על תחושה הצדק והנקמה המוצדקת ושם יהבו על הרשויות האימפוטנטיות שיעשו צדק עבורו.
לי התשובה נראית ברורה, אבל זה אני.
