קבלי לינק מעניין מאתר דבקה
השחיתות בתקשורת הישראלית הרבה יותר עמוקה מעשן ואפר הסיגרים של נתניהו
ינו 14, 2017 @ 17:05 177 Views 8 Comments בנימין נתניהו, משטרת ישראל, שלדון אדלסון, תקשורת ישראלית
רק אם משטרת ישראל שומרת באמתחתה האשמת מחץ פלילית נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא יופל מהשלטון ובקיץ 2017 תערכנה בחירות כלליות חדשות בישראל.
בינתיים אין בידי המשטרה חומר או האשמות כאלה, ואפשר להבין זאת מקולם העולה לטונים גבוהים של כתבים המתעקשים לומר כי החומר שנאסף עד עתה מראה כבר עכשיו על האשמות פליליות חמורות.
אלה כמובן בינתיים דברים ריקים שאין מאחוריהם כל ממש.
בנושא הסיגרים נתניהו הלך תמיד על חבל דק, אבל עישון סיגרים יקרים, (יש סיגרים טובים ויקרים יותר מהסיגרים הקובניים), בחברת בעלי הון, ולגימת שמפניה, גם אם מדובר בכמויות גדולות, עדיין אינם עבירה פלילית.
אותם הדברים נכונים גם לגבי המו"מ המתוקשר שבין נתניהו והמו"ל והעורך האחראי של העיתון 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס.
אין צורך בפרסום התמלילים המלאים של השיחות בין השניים, משום שגם ממה שפורסם עולה תמונה של שני אויבים פוליטיים ואישיים בנפש המנהלים מו"מ שמהתחלה לא היה לו בסיס. מוזס הבטיח לנתניהו כיסוי אוהד והפסקת ההתקפות עליו ב'ידיעות אחרונות', ואילו נתניהו הסכים לדון באפשרויות שונות לצמצום תפוצתו של העיתון המתחרה המופץ חינם 'ישראל היום'.
כאן ישנן שלוש בעיות:
1. 'ישראל היום' איננו שייך לבנימין נתניהו, גם אם העורכים שלו נצטוו על ידי בעלי העיתון המולטימיליונר האמריקני שלדון אדלסון לתמוך בו בצורה גורפת. כלומר, מכסימום אפשר להאשים את נתניהו כי הוא הציע למכירה סחורה שאיננה שלו, וגם זה נתון בספק גדול. כדי להגיע למצב כזה על שלדון אדלסון להגיש תלונה למשטרה נגד נתניהו. דבר שאין לו סיכוי שיתרחש.
2. בשיחות חזר ואמר נתניהו שצריך לדבר על הנושא (העסקה שנידונה בין השניים) 'עם הג'ינג'י', כלומר עם שלדון אדלסון.
כלומר, נתניהו הודיע למוזס שהוא מוכן לדון בהצעותיו, אולם מי שיקבל את ההחלטות הסופיות לגביהן יהיה אדלסון. נתניהו הציע כי אולי אפילו אדלסון יהיה מוכן לקנות את 'ידיעות אחרונות' ולאחד את שני העיתונים. איזה פסול יש בהצעה כזו?
3. אבל התקשורת הישראלית אשר מתעקשת להוכיח כי נתניהו עושה בתוך 'ישראל היום' בתוך שלו והוא למעשה בעל הבית האמיתי של העיתון ולא אדלסון, מתקשה להיפרד מהתמונה אותה בנתה ידיעה אחר ידיעה במשך שנים.
מה תעשה התקשורת הישראלית, אם אדלסון המתבונן במתרחש ממרומי אימפריית בתי הקזינו שלו, יחליט בעקבות המתרחש להפוך את העיתון ל'אנטי נתניהו', כדי להתנקם בו על שתקע סכין בגבו?
לכן הפרשה המתגלגלת בראש חוצות, היא לא פרשת נתניהו-מוזס-אדלסון, אלא פרשת התקשורת הישראלית המתגלה כאן בכל מערומיה. עכשיו התגלגלה לידנו ההוכחה הסופית שאין בישראל עיתונות-תקשורת בלתי תלויה, ישרה, מקצועית ועצמאית. ישנה תקשורת המכורה לבעלי אינטרסים פוליטיים וכספיים, שעושים בה כבתוך שלהם.
זה איננו גילוי חדש ומרעיש עולמות. אנשים רבים יכולים לנקוט בשמות כתבים אלה ואחרים המשמשים שופר לפוליטיקאים. האם הם עושים זאת מתוך אידיאולוגיה חינם? האם הם אינם מקבלים טובות הנאה בצורות שונות סמויות וגלויות?
זו מציאות הידועה ומוכרת לרוב תושבי מדינת ישראל, וזו היא גם הסיבה מדוע חלקים גדולים באוכלוסיה הפסיקו לקרוא עיתונים, או להסתכל בחדשות בטלוויזיה. הם פשוט לא מאמינים להם, והם אינם מקבלים יותר את העמדת הפנים, הצדקנות והטפות המוסר של מספר עיתונאים בכירים.
זו הסיבה מדוע אפשר לראות בימי חול ושישי את עותקי העיתונים מונחים כחפץ שאין בו שימוש בכניסות לבתי הקפה, המרכולים, ותחנות הדלק, כאשר רק מעטים לוקחים אותם.
קיימות עוד שלוש נקודות התורמות למצב משברי זה.
א. הפרסום הסמוי: מלבד זה שהעיתונים מדפיסים עותקים שמתגוללים בחוצות, כדי להעמיד פנים כלפי המפרסמים כאילו מספר העותקים הנמכרים הוא גבוה, בחלק גדול של הכתבות המתפרסמות יש פרסום סמוי המושתל בתוך הכתבה. חברות או כל מי שמעוניין בפרסום כזה משלם הרבה כסף עבורו. כלומר, העיתון או כלי התקשורת עשו יחד עם המפרסם להונות את הקורא, והן מגישות לו חומר פרסומי עטוף בחומר קריאה.
ב. בשבועות האחרונים מופצים אי-מיילים בין רשימות של בעלי הון ועסקים השואלים-מציעים, כמובן תמונת תשלום נכבד, להסדיר להם כתבות שער+צילומים בעיתונים ובאתרי האינטרנט השונים. איש לא יודה בכך בגלוי, אבל התופעה הזו קיימת.
ג. הפרה הקדושה של התקשורת הנקראת 'רייטינג'. זו מערכת מסובכת שאיננה חדירה של ממדים שנקבעים על ידי ראשי גופי התקשורת עם המפרסמים. מערכת זו איננה נתונה לפיקוח ציבורי. איש איננו יכול לומר בוודאות אם שיעורי הרייטינג שנקבעו נכונים או לא!
ישנם כמובן עיתונאים רבים שאינם קשורים לכל תהליכים אלה, משום שהם משתדלים לעשות עבודה ישרה. אולם רבים מתוכם שהבחינו במתרחש עזבו את כלי התקשורת בהם הם עבדו, וגם את המקצוע.
וזה הוא רק חלק מהביצה העמוקה בה שקועה התקשורת הישראלית.
וישנה עוד נקודה אחת לא פחות חשובה: בישראל ישנו גוף הנקרא מועצת העיתונות. בראשו של הגוף הזה עומדת כבר 11, מאז 2006, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר.
אף פעם לא שמענו עוסקת בנושאים אלה. מדוע? האם תפקידה הוא לכסות על המתרחש, או לחשוף אותו?
לכן זו הסיבה העיקרית, כי מי שחשב במשטרה כי באמצעות התקשורת בעבר ובהווה הוא יפיל את נתניהו הוא טעה.
היקף השחיתות בתקשורת הישראלית הוא הרבה יותר עמוק מעשן ואפר הסיגרים של בנימין נתניהו.
- See more at:
https://www.debka.co.il/השחיתות-בתקשורת-הישראלית-הרבה-יותר-עמ/#sthash.DP2pfKTg.dpuf