האם החלום הציוני פשט רגלו, והאם יש עוד טעם בו?

שרוני68

New member
ציונות,

המילה הזו נתפסת אצלי מאוד ארכאית ומיושנת. מילה של פעם.
כן, מדברים על אהבת הארץ, אבל לא על ציונות.
כשמדברים על ציונות, אני תמיד חושבת על היהודים שלא גרים כאן,
שאוהבים ת'מדינה ורצים לעלות אליה. הם ציוניים.
אני "בסה"כ" אוהבת את המדינה, היא יקרה לי. חוגגת את החגים,
מציינת את ימי הזיכרון, רק תשמיעו לי את ההמנון ומפלס הרגשות
שלי עולה אוטומטית, מלווה כמעט תמיד בדמעה סהרורית.

פונט, ריגשת עם הסיפורים המדהימים על המשפחה, חבריך לצבא,
ובמיוחד אחיך.

כנראה שאנחנו ציוניים, פונט. גם אם לא נודה בזה :)
 

פונט3

New member
כן, ייתכן שדבק במילה מעט ריח נפטלים כרוח התקופה ההיא.

המילה עצמה פחות חשובה, המשמעות והמהות היא העיקר.
אם תחשבי על זה, שרוני, רובנו המכריע פעם עלינו לארץ.
למעשה העליה היא הגשמת החלום הציוני.
הענקת בית לכל אותם יהודי גולה מכל אותן עליות.

עידוד העליה והשמכה גם בימים הללו היא למעשה
המשך מימוש הציונות. ביטוי מובהק לה.

וכן, שרוני. את לחלוטין ציונית. תרצי או לא.
נתת לזה תיאור מאוד מדוייק. באהבתך, בחגיגת יום העצמאות
שלמעשה הוא סמל לציונות. ובהתרגשותך משמעית מילות התקווה.
ותודה. :) חשיפה לצורך מסר חשוב, אני מקווה.
 

poseidon111

Active member
בהמשך לשיחות אוכל רק לציין מספר דברים ספורים. זה לא משנה

עד כמה אדם אוהב את המדינה, חרד לה או אכפת לו ממנה, כשהוא נמצא במרחקים, לתמיד.
אדם זה אינו ציוני לדעתי. הוא מאמין ברעיון הציוני אך לא מממש אותו. הציונות מדברת על משהו מאוד פשוט ללא פילוסופיה גבוהה: ישוב הארץ.
מהי הארץ? אז פה מתחילה הבעיה. בעיה שעלולה להוביל אותנו לעברי פי פחת בין אלו שדוגלים בארץ ישראל "הגדולה" לבין אלו שחושבים שעבור התגשמות החלום ברמה הפרקטית, יש לוותר על החזון המקראי הארכאי. כתבתי מספר רב של פעמים שבעיני ההתנחלויות הן אסוננו מכל הפרמטרים שאני יכול לחשוב עליהם.
המצחיק הוא שבעניין זה אין הגדרות אצלי של ימין ושמאל. הרי העמדה שהצגתי למעלה היתה זורקת אותי אחר כבוד מכל מחנה ימני. מצד שני השמאל היה זורק אותי גם כן עקב עמדותי באשר למדינה דו לאומית.
הגבולות מיטשטשים. האידיאולוגיות היפות מתעממות עקב המציאות המשתנה,
הן מתקופת הוגי הציונות, ראשית המדינה העצמאית, ואפילו בימינו אלו.
אם נחזור רגע לעניין היורדים, הרי הייתי עד לא מזמן מגדולי המקטרגים. ראיתי בהם אנשים שנוטשים את הספינה הרעועה במקום להטות שכם ולנסות להצילה בכוחות משותפים.
היום איני רואה אותם באור כה שלילי. זכותם לבחור את חייהם היכן שירצו. אנו לא
בקוריאה הצפונית עם גבולות שנועדו למנוע את יציאת התושבים.
יחד עם זאת אני חושב שאלו מהיורדים שבחרו לנטוש את המדינה מטעמיהם,
אינם ציונים, לא משנה מה הם חושבים שהם, הם איבדו כל לגיטימציה להטיף לאלו שנשארו להמשיך במלאכה, מה צריך לעשות ומה אסור לעשות.
לא מזמן ראיתי פוסט של מישהי שירדה לארץ רחוקה מאוד. ארץ שטופת שמש
ונטולת פלסטינים עם דוקרנים. הפוסט אמר משהו בסגנון של: "אנחנו לא מרגישים בטחון ברחוב". סליחה? "אנחנו"? ואז באה שורת הצעות לשיפור המצב.
אנשים כאלו מרגיזים אותי. זה ללכת בלי ולהרגיש עם. הם לא ישאו בתוצאות דבריהם, הם טובים בלתת עצות אך להשתתף מתוך הסיכון המצורף בילט אין?
הצחקתם אותם.
יותר חשוב לקנות קוט'ג בשני שקלים פחות, במדינתם ומולדתם החדשה.
בדויטשלנד או ביונייטד סטייט.
אם אני אהגר אי פעם (וכנראה שלא), אני אפסיק להתיחס אל עצמי כציוני ולו
מהטעם הפשוט שנהגתי בניגוד למהות הציונות.
 

פונט3

New member
בדומה לך, איני רואה כיצד אפשר להיות ציוני בגולה.

זה פרדוקס. ולמעשה איבוד המשמעות של מהות ההגדרה.

א. מסכים איתך לחלוטין. המשך קיום ההתנחלויות והכיבוש,
כמו גם הרחבתן היא אסון לטעמי.
ב. אני חייב לדייק במשהו. השמאל לא היה מעיף אותך לכל הרוחות.
היות שהשמאל דוגל בדיוק באותה הציונות שאתה מדבר עליה.
השמאל הקיצוני דוגל במדינה דו-לאומית.
(אין מה לעשות, סופחת בנקודה הזו לשמאל בעל כורחך)
ג. בעניין היורדים, יש לי שאלה כנה -
אם אנחנו מתרגזים מאותם אלו המטיפים לנו, מייעצים לנו,
מקוננים ולועגים לנו, ולמעשה שוללים מהם את הזכות
להתדיין בשיח המתקיים כאן על עתידנו, מה באשר ליהודים
שגם הם מתערבים, אך ממקום אחר. מקום המסייע ותורם?
נדמה לי שלראשונה אני מבין את כעסך בנושא.
ד. אתה לא תהגר. הציוני שבך לא יאפשר למיואש שבך לעשות זאת.
ה. שאלת השאלות, מר פוסידון. אתה נדרש לנושא -
כיצד מתמודדים עתה. איך עלינו לשמר את אותה ציונות?
מה לדעתך יש לעשות, ובאופן הכי דחוף מכל הפעולות?
היאוש שלך לא ציוני. גם אם הוא כורח של המציאות הנשקפת
מן הפלסתינים הסובבים והקיימים בתוככי ארצנו.
אני זקוק לפתרון ציוני. ממתין למענה.
 

poseidon111

Active member
בכל יום חמישי, בשעה 11:00 אני מקדיש שעה לקריאת חומר

שכתבו חברי הכנסת הערביים.
אני מתייג זאת כ:"דע ולמד היטיב את אוייביך".
אז אתאפק יומיים.
 

פונט3

New member
(לעולם לא אגמל מההובי שלי הזה, שתדע)

 
אבל מה תגידו על אלו

שבגולה דווקא מתאמצים ועושים הסברה לישראל בכל מיני אופנים וצורות?
 

poseidon111

Active member
ג. אשאל אותך כך, אם אהיה חם לאשת בני לכשינשא, אוהב אותה

ואותו, אתן להם כסף לכשירצו, זה נותן לי לגיטימציה להתערב בחיי הנישואים שלהם? זה נותן לי דריסת רגל לבקר אותם על מעשיהם ולהשיא להם עצות בסגנון של "עשה ואל תעשה"? ישנו הבדל מהותי בין ליבון עניינים ובין ביקורת מתוך מחשבה של "אני מבחוץ יודע טוב יותר ממך מה טוב עבורך".
זה מקבל משנה תוקף אם אנחנו ניזכר איך הם קיבלו את הביקורת עליהם כאלו
ש"נטשו את הספינה". אז לא, תודה רבה, אבל לא. תסתפקו בעידוד ועזרה אם אתם רוצים ואל תהיו אזרחים בשלט רחוק מתוך הבועה שלכם.
האם המקום המסייע ותורם נותן זכות ליורדים הללו לתקוף, לבקר בארסיות או
לחשוב לרגע שיש להם זכות לנסות לקבוע עבורינו דרך חיים?
עבורם זו הצעה לשיפור, עבורינו זה יכול להיות עניין של חיים ומוות.
אני לא מוריד מכוונותיהם הטובות והכנות.
אני כן חושב שזו חוצפה להשיא עצות איך לנווט ספינה שנטשת כי חששת שלא תגיע לחוף מבטחים, במקום להישאר עם הנוסעים ולעזור להם לסתום את הדליפה.
עזבת? יש לזה מחיר. אתה כבר לא שותף עם זכויות מלאות.
 

פונט3

New member
שכנעת, שכנעת. תענה רגע לשאלה החשובה. זה מצריך ממך התמודדות.

 

poseidon111

Active member
איך? לחזק את מה שיש במקום לנסות ולנפח בלונים שברור

שלעולם לא ימריאו אל על.
לחזק את איבוד שליטתינו על חלקים נרחבים של ישראל, חלקים שאין לגביהם ספק
למי הם שייכים הן בארץ והן מחוצה לה.
הנגב, הגליל, הערבה הם אותם מקומות שבהם תתבצע הציונות האמיתית להשקפתי.
לא מאחזים קיקיוניים על אדמות טרשים לא לנו.
לתת תמריצים ליהודים וישראלים לשעבר להגיע לכאן.
לבצע מדיניות שלא תהיה מורכבת מפתרונות אד הוק לבעיות שצצות, אלא לעניינים
שיגיעו בוודאות בעוד שנים מה.
להבין שבמתכונת הנוכחית, ללא תקווה באופק, תמשך הדיפרסיה הלאומית ותאכל כל חלקה טובה.
זו הציונות המודרנית. גמרנו את שלב ההתבססות וצריך לתכנן את שלב התנופה.
 

פונט3

New member
תודה שנענת לבקשה. אתה יודע,

מצאתי ביטוי מובהק בדבריך לכוונותיו של בו גוריון במקור.
ולא בכדי, שהרי אתה מתגורר בבירת הנגב. מר ציוני פראקסלנס.
מה שמוביל אותי לשאול אותך ומעולם לא שאלתי עד כה,
תגיד, הוריך כשהחליטו להתיישב בנגב,
זה היה תוצר ישיר לכוונותיו של בן גוריון? ואתה, בבחירתך
מדוע בחרת? האם זו ירושתו של אביך זכרו לברכה?
האם הציונות היא שבחרה בך, פוסידון, או שאתה בה?
 

poseidon111

Active member
הורי הגיעו לארץ תוך סיכון חירותם. כי היו ציונים.

אבי נאסר על ריגול למען ישראל במדינה אירופית, אך המוסד שיחרר אותו תמורת כופר. הם היו ממייסדי קיבוץ מסויים מתוך ציונות.
לבאר שבע הם הגיעו... בגלל עבודה.
אני חזרתי לבאר שבע בגלל ההיא שאסור להגות את שמה פן יבולע לי.
לשאול אם הציונות בחרה בי או אני בה זה כמו לשאול אם אני בחרתי באשתי או היא בי.
זה היה קשר גורדי בשני המקרים.
 

פונט3

New member
וואו. סיפור קטן על ציונות גדולה.

מרגש. במלוא הכנות. אני מוסיף לדבר העובדה שאביך עליו השלום
היה דומה בחזותו לרבין, ואני מוסיף לאהוב אותו מבלי להכירו.
התברכת, פוסידון. שורשיך מהטובים שאפשר לבקש.
וכשאתה יפה, אתה יפה.

לא יבולע לך, הקשר הגורדי הזה הוא נשמת אפה של האהבה.
 
למעלה