האמת, אני אופטימי.
מאז רצח רבין היה שינוי מהותי בחברה הישראלית, רוב אזרחי המדינה נזהרים, מודעים ומתנגדים להסתה- מה שלא היה קודם.
 
מאז רצח רבין נוצרו אין ספור קבוצות לשיח בין קבוצות שונות בחברה- דבר שלא היה קיים כל כך קודם.
 
מאז רצח רבין הגיוני לחלוטין שהפן הפוליטי לא יהיה כ"כ מרכזי בקשרים בין אנשים, מכיר לא מעט מתנחלים, תל אביביים שמאלנים ואפילו רחמנא ליצלן ערבים שחיים בשלום אחד עם השני. וזאת תוך כבוד הדדי ואהבת אדם אמיתית ולא סתם מהפה ולחוץ.
 
אני כן מבין למה אנשים חושבים שמצבנו הגרוע ביותר אי פעם, כי עברנו לעולם סנסציוני....
אם בתקשורת הספורט כל גול הוא "גול העונה", כל משחק הוא "קלאסיקו"\"משחק העונה" וכל אתר חדשות\ספורט\חובבי סודוקו עושה קליק בייט עם כותרות מפוצצות, כנראה שאם זה לא קיצוני, צהוב, ברוטלי ופורנוגרפי ברמה מסוימת אז זה לא מעניין..
 
אז הפוליטיקאים מיישרים קו עם התקשורת ומספקים אמירות קיצוניות- כי ככה שומעים על אורן חזן וככה לא שומעים על בני בגין
 
והכי מצחיק בעיניי הוא המקום שנותנים לטוקבקיסטים כמייצגי המציאות.
להזכירכם, מאז שהאינטרנט נכנס לכל בית היו טוקבקים, היו אתרים קיצוניים וכו' וכו'- רק שעכשיו אנשים נותנים קול לאותם טוקבקים כמי שמייצגים ציבורים שלמים. אגב, לרוב נותנים את הבמה לאותם טוקבקיסטים כדי להוכיח עד כמה הצד שלי טוב\נאור\הומני ועד כמה "האחר"\"ההם" קיצוני\מתלהם\פבלובי\ילדחרא.
 
אז אני לקחתי על עצמי כבר מאז צוק איתן שאני לא נותן לזה יד. אני מנסה לחבר ולא להפריד. אני מנסה להבין את האחר ולמה הוא חושב את מה שהוא חושב ומנסה לדון איתו בגובה העיניים. אני מנסה להבין דברים על בסיס עובדות, ביקורתיות וניתוח המציאות לפי ראות עיניי והדברים אליהם אני נחשף ולא ככזה ראה וקדש.
 
לדעתי, אם כולנו נתחיל להיות קצת יותר פתוחים אל האחר ובו זמנית נדע לעמוד על ערכינו (אחרי שביררנו אותם כמובן)- המציאות והמצב פה יכול להשתנות.
 
בקיצור- אני מאמין באנשים, אני פחות מאמין בהמונים ובתקשורת